זו הייתה המשלחת הישראלית הגדולה ביותר אי פעם שיצאה למרוץ בינלאומי. 12 ישראלים, חלקם שועלי קרבות ותיקים כמו רז הימן, הלל סגל, נדב לוגסי ואביב קדשאי וחלקם טירונים בזירה הבינלאומית כמו ברק דודאי וצליל ונדרהורן, אך ראלי יוון הוא ככל הנראה הדבר הרחוק ביותר מטיול שטח בפארק. מדובר במרוץ מרתון קשוח בן שישה ימים עם מסלול באורך של כ-2,000 קילומטרים, שיותר ממחציתו מדוד בזמן בשבילים צרים ורצופי מכשולים, סלעים, בורות, חריצים וחציית נהרות.
צילום:
ניר בן זקן
ואם לא די בכך, מעבר להתמודדות עם איתני הטבע ועם מספר שיא של כ-200 מתחרים מכל העולם, היה על הצוותים הישראלים להתמודד קודם כל מול עצמם ובהיעדר מרוצי ראלי בישראל בשנים האחרונות הם נאלצו תוך כדי תנועה להסיר הרבה חלודה מעצמם ומכלי המרוץ שלהם.
עוד ב-mako רכב
ראלי יוון 2014: היום האחרון
ראלי יוון 2014 היום החמישי
ראלי יוון 2014: היום הרביעי
ראלי יוון: תוצאות המחצית
ראלי יוון 2014: היום השני
ראלי יוון: יום בינוני לצוותים מישראל בפתיחת המרוץ
מי שללא ספק נאלצו "להשתפשף" לא מעט היו אביב קדשאי ויזהר ערמוני, שמאז דקאר 2011 לא לבשו סרבלי מרוצים וגם רכב המרוץ שלהם, ה"דזרט וורייר" שנבנה בסדנת ראלי רייד הבריטית, העניש אותם על הזמן שהיה נטול שימוש באינסוף תקלות.
בכל מקרה, השניים הוכיחו, כצפוי, שהפוטנציאל שלהם גבוה מאוד וכך למשל ביום הרביעי לתחרות, היחידי בו לא סבלו מתקלות, הם קבעו את הזמן השני בטיבו והוכיחו לכולם שמקומם בחבורת החוד של מובילי המרוץ.
צילום: ניר בן זקן
רז הימן והלל סגל התחרו בשנה שעברה בעיקר בחו"ל וזו הייתה הפעם השניה שלהם בראלי היווני. כזכור, בפעם הקודמת הם ניצחו את המרוץ וכפייבורטים השנה הם גרמו למתחרים רבים כמו פלשייה הצרפתי בטויוטה היי-לקס מסדנת "אובר דרייב" והיריב המיתולוגי שלהם, סטרברוב דמיטריאס היווני לשים אותם במרכז הכוונת.
בין השלושה התנהל כל המרוץ מאבק צמוד ובפתיחת היום החמישי והלפני אחרון הפרידו ביניהם רק 3 דקות. אבל 30 קילומטרים אחרי הזינוק ליום החמישי תושבת המתלה הקדמית ב"צוללת הצהובה" נשברה במפתיעה ועיכבה את הפוינטרים במשך יותר משעה, דבר שהרחיק כל תקווה לשחזר את הישג משנה שעברה. וכך, בסוף המרוץ רז והלל נאלצו להסתפק במקום השלישי.
רועי שפירא ואיתי מולדובסקי היו הצוות הישראלי היחיד בקטגוריית הרכבים מייצור סדרתי (T2) והאסטרטגיה הראשונית שלהם הייתה לשמור על תקינות הרכב גם אם הדבר בא על חשבון המהירות. בחציו הראשון של המרוץ הם הבינו כי עם קו הגנתי שכזה הם לא יגיעו לפודיום ומאבק צמוד שהתפתח עם קוטאסובוס היווני אילץ אותם להגיע לקצב מהיר משתכננו.
ביום הרביעי למרוץ היריב היווני התהפך ונאלץ לפרוש, ולמעשה השאיר את הבמה לשפירא ומולדובסקי שיכלו כמעט לשייט לקו הסיום ולמקום הראשון בקטגוריה ולא פחות מרשים מכך - גם למקום הרביעי בדירוג הרכבים הכללי עם רכב נחות משמעותית ביחס למתחרי הקטגוריה הבכירה בתנאי השטח הקשים.
העיירה הציורית נפקטוס, כשלוש שעות ממערב לאתונה לחופי הים בו התחולל קרב לפאנטו המפורסם בין ההבסבורגים והאפיפיור לעות'מאניים, היא מקום קסום לתפוס בו שלווה עם מי ים צלולים, מסעדות דגים טריים ושפע נהרות הזורמים מכל עבר, אך לאופנוענים הישראלים לא ממש הייתה הזדמנות לחוות את השאנטי היווני.
פחות מ-50 אחוז מכלל הרוכבים שהתחילו את הראלי היווני גם סיימו אותו, סטטיסטיקה דומה לזו במרוץ השטח הקשה והמפורסם בעולם, הדקאר.
גם צליל ונדרהון לא הצליח להגיע לקו הסיום של הראלי, יום המרוץ השני היה קשה מידי עבורו והוא לא סיים אותו, אך למרות עונש הזמן הכבד שקיבל. החליט להמשיך. יום המרוץ השלישי היה מוצלח מבחינתו אך לאחר סיום קטעי הדירוג הוא החליק עם האופנוע בקטע הקישור בדרך למחנה הלילה, פונה לבית חולים מקומי עם חשש לשבר באגן ובהמשך הוטס להמשך טיפול בישראל.
לאחר שהגיע למקום השני בראלי בלקן לפני כחצי שנה, הציפיות מדורון וינטר היו גבוהות מאוד, בצניעותו הוא ניסה כל העת להנמיך שאיפות, אך אין ספק שהוא האמין שישיג דירוג גבוה יותר מהמקום ה-18 אליו הגיע בסיום.
בימים הראשונים הוא התברג בחבורת החוד והיה מהבודדים שכמעט ולא ביצעו שום טעות ניווט, אך בהמשך וינטר חש ברע, היה על סף התייבשות והדרדר במיקום. כשניסה לצמצם את הפער החליק לתעלה ביום המרוץ החמישי ואיבד זמן רב. עם זאת וינטר לא התייאש, המשיך לקו הסיום ועם נותן חסות ראוי כמו חברת משקאות האנרגיה "Cranergy" התחיל לתכנן את המרוץ הבא עוד לפני שנחת בארץ.
חששות רבים ליוו את ברק דודאי ערב המרוץ. הייתה זו הפעם הראשונה בה התחרה מעבר לגבולות ישראל והפעם הראשונה בה ניווט באמצעות ספר דרך, אבל ברק הוכיח יכולת הסתגלות מרשימה והלך והשתפר מיום מרוץ אחד לשני, כשביום האחרון היה המהיר ביותר מבין הרוכבים הישראלים. בהתחשב באחוזי הפרישה הגבוהים מבין הכידונאים והעובדה כי הייתה זו טבילת האש הראשונה שלו, הוא יכול להיות בהחלט מרוצה מהמקום ה-25 אליו הגיע.
נדב לוגסי הוא אחד היחידים מבין דור המייסדים של הספורט המוטורי בארץ שנשאר נאמן לאופנוע, ובגיל 47 לא מדובר בדבר מובן מאליו. אחרי היום הראשון אותו החליט מבעוד מועד לקחת בקצב רגוע כדי ללמוד את תוואי הקרקע ואופי הראלי, פתח מבערים והוכיח שכוחו עדיין במותניו כשהוא מתמקם 8 מבין כלל הרוכבים כשהגיל הממוצע של רובם עומד על כמחצית מגילו. אבל אז הגיע יום המרוץ החמישי ודלק מלוכלך במיכל גרם למנוע לדמום ושלח את נדב לנדב דלק מהמתחרים האחרים, עד שהגיעו ברק ודורון ונתנו לו מנה נדיבה שאפשרה לו להמשיך. אך זה לא היה אובדן הזמן היחידי של לוגסי באותו היום ודקות ספורות לאחר שהתגבר על התקלה הוא עצר כדי לחלץ את דורון ואת האופנוע שלו מתעלה. בסך הכל לוגסי איבד באותו יום יותר משעה ורבע, זמן שעלה לו בירידה של 7 מקומות בדירוג הכללי ומיקם אותו במקום ה-15. עם זאת, לוגסי לא חזר הביתה בידיים ריקות וזכה בגביע המקום השני בקטגוריית הסניורים לרוכבי אופנועים מעל גיל 40.
3 גביעים בסך הכל השיגו המתחרים הישראלים בראלי יוון - פחות מהציפיות אבל ללא ספק הישג מרשים למדי בהתחשב במרוץ הקשה ובמספר הרב של המתחרים המקצועיים.
אבל מעבר להישג האישי של כל אחד מהמשתתפים, המשלחת הישראלית הוכיחה הפעם ערכים של חברות, רעות ואחווה הדדית-ייחודית למרוצי ראלי ולהוויה הישראלית שחיממה את הלב לא פחות, ואולי אף יותר מגביעי הזהב והכסף.
>> עוד ספורט מוטורי ב-mako רכב