פורמולה ישראל II באילת | צילום: נעם וינד סוף שבוע של מרוצי פורמולה, טורינג, דראג, אופנועי ספורט, אופנועי סופרמוטו, דריפטינג וקארטינג ברצף של מקצים בלתי פוסק על מסלול אחד, כשברקע מפרץ אילת, נשמע כמו חלומו הרטוב של כל חובב מוטוריקה ואקשן ויותר מתמורה הולמת ל-99 שקלים, אבל משהו במתכון לא ממש עבד וצמד ימי המרוצים הסתיים בתחושה שהאירוע לא הצליח להתקרב למיצוי הפוטנציאל הגלום בו ולהתרומם מעבר לחצי קלאץ'.
שוב אין מרוץ פורמולה אמיתי
גם השנה, המנה העיקרית, מקצי פורמולה ישראל, התגלתה כקרקס מוטורי כשבדיוק כמו בשנה עברה גם הפעם ובניגוד מוחלט להבטחות המארגנים לא הייתה זו תחרות אמיתית אלא סיבובי ראווה עם מדידת זמנים, הפעם אפילו ללא זינוק מתבקש ושוב ללא אפשרות אמיתית לעקוף לבד מבנקודה בודדת במסלול וגם זאת לאחר שהצוות הטכני אישר אותה וסימן לנהג לעקוף.
לוהט במקצי הקארטינג | צילום:
נעם וינד
יתכן שאת נהגי הנבחרת שאחזו בהגה הקטנטן וישבו במכונית החד מושבית קרוב קרוב לאספלט הדבר ריגש, אבל לכל השאר הייתה תחושה שלמעט בישורת המכוניות נעו על המסלול בעצלתיים, המנועים עבדו חרישית ולמרות מרכב סיבי פחמן, משקל נמוך, מראה כמעט כמו של מכוניות פורמולה 1 ונהגים שחלקם לפחות מוכשרים ביותר לא מדובר במקצים הכוללים נהיגה תחרותית על המגבלות או בקרב של ממש בדרך לניצחון.
המסלול שהוכן לקראת המרוץ הקודם בחופזה לא שודרג או השתנה ונשאר צר מדי ועם שולי בטיחות קטנים מדי ולמעשה מנע תחרות אמיתית.
כמו בשנה שעברה, שחקני המשנה הצילו את המצב | צילום:
נעם וינד
שחקני המשנה תופסים את מרכז הבמה
כמו בשנה שעברה, גם הפעם שחקני המשנה הצילו את המצב וסיפקו הצדקה לקיומו של האירוע, זאת על אף תלונות שנשמעו מצד גורמים הקשורים ללא מעט מצוותי הארגון של הענפים הללו כי זכו ליחס מזלזל מצד ההפקה.
תחרות ג'ימקאנה מתאימה יותר לאירועים סגורים של מועדוני רכב או חברים ולא באמת מסוגלת לעניין קהל צופים וגם מקצה ה"טורינג" שכלל למעשה מכוניות ראלי שנבנו למרוצי שטח שהשנוי היחידי שעברו לקראת מרוץ האספלט היה הלבשת צמיגי כביש לא הלהיב במיוחד והמכוניות (כולן מסוג סובארו אימפרזה) נאלצו לנוע על מסלול צר מדי ולא הצליחו להפגין, למרות מאמצים מצד הנהגים, את האקשן האופייני והמתבקש לתחרויות מסוג זה.
מקצה ה'טורינג' - המסלול לא התאים לראלי כביש | צילום:
נעם וינד
במסלול באילת לא קיימת ישורת ארוכה מספיק לקיום מרוץ דראג אמיתי ל-402 מטרים ולכן הוחלט על מסלול מקוצר באורך 200 מטרים. בעבור רוב המכוניות הסופר משופרות שהשתתפו במקצה זה ממש לא מדגדג את פוטנציאל היכולת והנהגים היו צריכים להתרכז בעיקר בבלימה בסוף הישורת ולא במרוץ עצמו. כמו כן מקצי הדראג מוקמו בתחילתו ובסופו של כל יום מרוצים וחלק לא מבוטל של הצופים פשוט הפסיד אותם.
אופנועי הספורט הפגינו השכבות מרשימות וגם כמה מאבקים צמודים אך גם בעבורם המסלול היה רחוק מלהתאים למיצוי הפוטנציאל.
ושוב לא היה מרוץ של ממש | צילום:
נעם וינד
לדריפטרים המסלול התאים הרבה יותר ולמרות מתחרים ורכבים ברמות שונות, בסך הכל הם נתנו שואו טוב שהצליח להלהיב את הקהל ביציע שהריע והביע חיבה גדולה לענף המוטורי הצעיר והמרהיב הזה.
אופנועני הסופרמוטו, עם הרבה רוכבים נחושים ומאבקים צמודים, הפגינו איך תחרות אמיתית צריכה להראות ושוב כמו בשנה שעברה גם הפעם היו אלה משתתפי קטגורית הקארטינג הבסיסית שסיפקו את מרב האקשן, המאבקים הצמודים וכמעט היחידים שבאמת נסעו על המגבלות בפול גז.
כדי להבין את האבסורד נציין שרכבי קארטינג קטנים עם מנועי 125 סמ"ק השלימו הקפה של המסלול בזמנים קרובים קרובים לאלה של מכוניות הפורמולה.
קו הסיום
במסגרת המגבלות לאון טאובס הרשים במקצי הפורמולה | צילום: נעם וינד מצד אחד אפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהתענג על כך שבניגוד למקרים רבים בעברו של הספורט המוטורי הארצישראלי לא היה מדובר באפיזודה חד פעמית ומרוץ פורמולה ישראל ה-2 אכן התקיים בסופו של דבר כמתוכנן.
אך מצד שני, בעוד שבמרוץ הראשון ניתן היה 'בשם הראשוניות' להעלים עין מהרבה חריקות והתנהלויות בעייתיות, אי אפשר להמשיך להשתמש בתירוץ הזה גם במרוץ שהיו מספיק זמן ויכולת להתכונן אליו.
שוב הבטיחו לנו מרוץ פורמולה ובפועל קיבלנו מופע ראווה ושוב הבטיחו מסלול ראוי וקיבלנו מסלול שלא מתאים לרוב סוגי התחרויות.
ועוד עשן | צילום:
נעם וינד
עם כל הקרדיט שבהחלט מגיע לבועז מאירי על שהצליח להתניע את הספורט המוטורי המקומי לאחר כניסתו של חוק הספורט המוטורי לתוקף ולהרים מרוץ נוסף, אין מנוס מלציין שההתנהלות ההפקה בשני המרוצים הייתה רחוקה מלהיות תקינה והשאירה חלק לא מבוטל מהמשתתפים שנתנו ממיטב זמנם, השקיעו כסף ועשו מאמצים מתוך אהבה אמיתית לתחום, להצלחת האירוע, עם בטן מלאה על ההפקה ונראה שמן הראוי שהגורמים השונים העוסקים בספורט הזה יצמיחו מתוכם או ימצאו אנשים אחרים שיוכלו לקחת מכאן את העגלה קדימה בצורה שתכבד יותר את הספורט המוטורי והעוסקים בו.
אאוץ' - גם זה קורה | צילום:
נעם וינד
הנפילה לא מנעה מהרוכב לעלות על אופנועו ולהמשיך במרוץ | צילום: נעם וינד אמנם בהחלט מגיע שאפו ענק לעירית אילת שבאמת נרתמה לקידום הספורט המוטורי בישראל אך מאידך, כפי שהוכיח יציע צופים בודד ואוורירי למדי בשני ימי התחרות, לפחות בשלב זה הריחוק ממרכז הארץ הוא חסרון משמעותי ביותר המונע מרבים, בשל העלויות הנלוות הגבוהות מעבר לכרטיסי הכניסה, להגיע, לעודד ולתת לספורט המוטורי שנמצא בחיתוליו את זריקת המרץ הכה מתבקשת ובדיוק כמו שבעוד שלמשחק כדורגל של ברצלונה בישראל בוודאי יגיעו צופים מכל הארץ למשחקים קצת פחות נוצצים של קבוצות כדורגל מליגות מקומיות מגרשים ביתיים הם הכרח להגעת קהל ורצוי שאנשי הספורט המוטורי ימצאו אכסניה במיקום מרכזי (בגבולות אשקלון מדרום ועמק חפר מצפון) - קרוב ונגיש יותר למסה של האוהדים הפוטנציאליים.
>> פורמולה ישראל I - כך זה נראה בפעם הקודמת
>> מהמרוץ שהתבטל ב-1970, דרך מרוצי אשקלון ועד פורמולה ישראל – תולדות הספורט המוטורי הארץ ישראלי
הפוך, גוטה הפוך | צילום: נעם וינד
חבל שהקהל לא מילא את הטריבונה | צילום: נעם וינד
פורמולה 2013 - הסנונית השנייה שמבשרת על בוא הסתיו? / אלדר נוימן השעון מצלצל בשעה מוקדמת מדי בבוקר ותוך מספר מועט של שעות אני מוצא את עצמי משודך למשך יומיים לנמל אילת. המתחם שוקק חיים ופעילות, אני חושב, בעודי עובר את רחבת הטיפולים של רכבי הדראג, הדריפט, הג'ימקאנה, הראלי, אופנועי הספורט והסופרמוטו, וכמובן גם הקארטינג. יחד עם זאת, בקטגוריות האחרות היו מרוצים של ממש - רכבי הראלי נאבקו בשיניהם על המיקומים, ואף נוצר מגע בין המכוניות בשל כך. סבב הקארטינג כלל אקשן רב, ואופנועי הספורט והסופרמוטו אף הדגימו לקהל כי לכל השכבה יש גבול - כאשר מספר רוכבים מצאו עצמם נפגשים עם האספלט במגע ישיר. כבר באמצע האירוע תהיתי האם זו הסנונית (אמנם השנייה) שמבשרת על בוא הסתיו, בעיקר בעת שנכנסתי לשיחה מרתקת על הנושא עם ארז ליבן ואלון דאי, נהגי פורמולה בעלי רקורד מרשים בתחום. התחבטות זו עדיין מהדהדת בראשי, משום שמצד אחד - קטגוריית המירוצים המרכזית לא התנהלה באמת כמו מירוץ, אך מצד שני - אני נזכר באמרה האלמותית "זה מה יש, ועם זה ננצח". כולי תקווה כי הסתיו יהיה טוב יותר בשנה הבאה, וכי נשמור פה בארץ כשרונות נהיגה כמו שראינו בקטגוריות השונות, כי אם יש משהו שהוכח היום, הרי הוא שהחומר האנושי בארץ - בהחלט מוכן, מסוגל וחפץ להתמודד עם בוא הסתיו אשר מתדפק על סף דלתנו... הכותב הינו מדריך לנהיגה מתקדמת נתנו שואו - רוכבי הסופר מוטו | צילום: נעם וינד |