השבוע, לאחר מבצע רחב היקף, פרסמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים רשימה של 174 קטעי כבישים מסוכנים, אדומים מדם, שגבו מחיר כבד בשנים האחרונות.
אחרי עלעול קצר ומקסימום צקצוק שפתיים סביר להניח שמרביתכם המשכתם הלאה בסדר היום שלכם.
ואני רוצה לשאול בעצם - למה? האם מדובר במכה משמים? האם אתם לא מאמינים שמישהו צריך להתחיל לתת את הדין, סוף סוף, לאחר 62 שנות הזנחה, על מה שנעשה בכבישים? - כנראה שלא ממש.
עובדה, תפקיד שר התחבורה מעולם לא נתפס כחשוב יותר מדי עבור הפוליטיקאים, בעיקר כי ציבור האזרחים לא השכיל לדרוש, ממש כמו חינוך טוב וצבא גדול, גם תנאים תחבורתיים הולמים.
התאונה המזעזעת הבאה
כן, אני כבר מדמיין את הסיקור התקשורתי שיגיע בעקבות התאונה הבאה שתזעזע את המדינה, זה הרי ברור, ריטואל קבוע מראש שיתמקד בחפירה בגורם האנושי וכמובן תיק ההרשעות של אותו נהג חסר אחריות שיש לו כבר הרשעות על מהירות מופרזת, נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית ואפילו אי מתן זכות קדימה.
זה, אולי, בסדר במיקרו: הרי אם אותה מכונית לא הייתה באותו מקום וזמן סביר להניח שתאונה לא הייתה מתרחשת וכיוון שבמכוניות, מה לעשות, השליטה עדיין היא בידי הנוהגים אפשר לסכם כמעט כל תאונה (למעט כאלו בהן קיים פרמטר מובהק כמו בלמים שהתקלקלו, כביש שקרס וכדומה) ככזאת שנגרמה ע"י ובשל הגורם האנושי, ממש כמו שמשטרת ישראל מפליאה לעשות.
איזה יופי! אף אחד לא באמת אשם זולת אותם נהגים גרועים שאוחזים בהגה ומולם אין הרבה מה לעשות חוץ מלנסות להוריד אותם מהכביש ע"י אכיפה מוגברת ועשרות מצלמות מהירות אוטומטיות, בעלות של מליונים, בישורת של כביש מספר 1.
מדהים! כשנכנסים לראש הזה כל ההתנהלות התחבורתית במדינת ישראל מובנת והגיונית פתאום.
מי אחראי לקטל בדרכים
ועדיין, נשאלת השאלה האם ההתנהלות הזאת מביאה אתנו למקום טוב? מומחי המשטרה ומשרד התחבורה ימהרו לנפנף בנתונים נמוכים של קטל בדרכים שהושגו בשנת 2009 וימהרו לנכס את ההישג למדניות האכיפה המוגברת.
אך לצערנו השנה הנוכחית מוכיחה, בהרבה דם, שלא כך הדבר ומדובר בסך הכל לא בהישג אלא בהרבה מזל בעיקר תודות לרמת הבטיחות הגבוהה של מכוניות העידן המודרני.
אז מה באמת אפשר לעשות כדי למנוע את שורת הקברים הבאה שנחפרת ברגעים אלה להרוגי התאונות של השבוע הקרוב? בראש וראשונה לקחת את כתב התביעה שפורסם אתמול ולדרוש טיפול מיידי בכל אותם קילומטרים של אספלט הספוגים בכל כך הרבה דם.
ממש כמו שחיילי צה"ל שסבלו מחוסר ציוד, אי תדרוך, ויצאו למלחמת לבנון השניה בלי יעדים ברורים לא הועלו על המוקד בשל ביצועים לא מרשימים במלחמה ההיא, אלא דרג המפקדים ומקבלי ההחלטות היה זה שהתבקש לתת את הדין, כך גם לא ניתן להטיל את מלוא האשמה על נהג שיוצא לכביש מסוכן הכולל שלל ליקויים ועושה תאונה.
דרושה מחאה ציבורית
בפעם הבאה, כשתתרחש תאונה מזעזעת, במקום לשדר את צילומי הנהג מובא להארכת מעצר, התקשורת צריכה לדרוש להזמין למשפט את מקבלי ההחלטות, בראשם ראש הממשלה, שמחליטים מצד אחד להמשיך לחלוב את הנהג ולגבות מיסוי שערורייתי על כלי רכב, דלק ואגרות ומצד שני להשתין עליו בקשת כשהמדינה נדרשת להשקיע חלק מאותו הכסף בתשתית סלחנית ובפתרונות תחבורה מצילי חיים.
אין ברירה, צריך להסתכל על המאקרו ולהבין מדוע כל כך הרבה קטעי כביש במדינה לא גדולה כמו שלנו מספקים תנאי דרך כל כך לא ראויים המסכנים בצורה בלתי אחראית את המשתמשים בהם וממש כמו שועדת וינוגרד חקרה לעומק את אירועי המלחמה ההיא, שהביאה למותם של 155 אנשים, כך צריך לחקור, לדרוש ולהבין מדוע אלפי אנשים נהרגים בכבישים, והרצון שלי, שלך ושל שאר משתמשי הכביש לשרוד את הנסיעה הבאה בשלום, כל כך לא חשוב.
>> הכבישים המסוכנים בישראל
>> כבישי הנהיגה של ישראל