22,867 חיילים ואנשי כוחות הביטחון נהרגו מאז קום המדינה ו-2,443 אזרחים נספו בפעולות איבה. ללא כל ספק מספר מבעית ומפחיד שמוכיח את האמרה שאנחנו עדיין עם שחי על חרבו.
עם זאת, אין מנוס מלציין שמספר הנופלים הזה מנוצל בצורה צינית מזה שנים ע"י משרד הביטחון לקבלת תקציבים מטורפים, גדולים פי כמה מתקציביהם של כל משרדי הממשלה האחרים.
אינני שוכח לרגע שאנחנו מוקפים אויבים ובאמת צריכים צבא חזק אבל מצד שני אני גם זוכר שלמרות יותר מדי מלחמות עקובות מדם, תאונות אימונים, אינתיפאדות מדממות ופיגועי התאבדות, בשקט בשקט נהרגו על הכבישים של מדינת ישראל יותר אנשים מכל חללי מערכות ישראל ופעולת האיבה גם יחד.
מדובר על יותר מ-31 אלף אנשים שנהרגו ומאות אלפים שנפגעו ונשארו נכים לכל ימי חייהם ועדיין, למרות המספרים הבלתי נתפסים, התקציבים לפיתוח כבישים במדינת ישראל נמוכים באופן משמעותי מאשר בכל מדינה מערבית. אמנם בשנים האחרונות פה ושם ניתן לראות קטעי כביש שנראים כמעט אירופיים אבל מסביב יש עוד אלפי קילומטרים של כבישים עם תשתית לא סלחנית שהורגת את מי שעושה טעות קטנה.
הנהג אשם ולכן הנהג ישלם
ומה משרד התחבורה עושה? טוב ששאלתם, לא יותר מדי. כאשר בשנת 2009 התרחש סוג של נס: שילוב בין הרבה מזל ומכוניות חדישות עם סטנדרטים בטיחותיים גבוהים באופן משמעותי מבעבר הביא לכך שנרשם מספר ההרוגים הנמוך ביותר על כבישי ישראל מזה 20 שנים כל מי שיכול היה להתהדר בהישג מיהר לעשות זאת, אבל כשבשנת 2010 לא רק שמספר ההרוגים בכבישים עבר את הציפיות האופטימיות להמשך במגמת הירידה של שנת 2009 אלא גם הציג זינוק של יותר מעשרה אחוזים למספר מפחיד של 394 אנשים שכבר לא מסתובבים יותר בינינו. כצפוי, כל אלה שהתהדרו בהישג שהתרחש כמובן בזכותם בשנת 2009 מיהרו להסיר אחריות ולמצוא אשמים בעליה במספר ההרוגים ב-2010. האשמים, תופתעו או לא, הם אני ואתה הנוהגים ברכב, ויש לזה גם הגיון: הרי בכל תאונה יש נהג מאחורי ההגה והוא עושה את התאונה, אז בודאי שהאשם בו. למה להסתבך עם שיפור תשתית, חקר תאונות דרכים ראוי, עומס יתר בכבישים והכשרה לקויה של נהגים?
כשזאת המסקנה, במקום שנקבל תמורה מינימלית לכסף הגדול שאנו מזרימים לקופת המדינה בצורת תשתית איכותית, תחבורת המונים ראויה שתוריד את העומס מהכבישים ושאר פתרונות שיכולים להגדיל את הסיכוי שלנו לשרוד על הכביש, הרי שעל פי המדינה אנחנו לא צריכים לקבל שום תנאים משופרים, אנחנו אלה שמעזים לקלקל השיפור בסטטיסטיקה, אנחנו אשמים ועל כן יש לטפל בנו - צריך לגרום לנו, ציבור הנהגים המהווים את הגורם האנושי, לשקשק בפעם הבאה שנאחז בהגה.
איך עושים זאת? הנה עוד הפתעה מקורית שלא שמעתם בטח אף פעם: עוד ועוד אכיפה! אל תבינו לא נכון, אין בעיה עם אכיפה "איכותית" וממוקדת על עבירות חמורות שבאמת מסכנות את משתמשי הדרכים או כנגד עברייני תנועה קשים, אבל פרויקט מצלמות המהירות הגרנדיוזי שיוצא בימים אלה לדרך ועלה למדינה מאות מיליוני שקלים הוא בטח לא אכיפה איכותית.
המצלמות (עשרות בשלב ראשון, מאות בהמשך) שנפרסות בימים אלה בקטעי כביש בטוחים למדי בהם הנהג הנורמטיבי נוהג לעבור את המהירות המותרת תהפוך רבים מאיתנו לעברייני תנועה חמורים עם תיק הרשעות עב כרס אך לא תצמצם במאומה את מספר ההרוגים בכבישים.
בניגוד לכל מיני מגזרים שמקבלים תקציבים ייחודים מבלי שהם באמת תורמים למדינה או מעשירים את קופתה, במקרה של ציבור הנהגים, המשמש כמקור בלתי נדלה להכנסות למדינה, אנחנו לא מבקשים טובות או אפילו את כל עשרות מיליארדי השקלים שמגיעים מדי שנה למדינה באופן ישיר מהמיסוי המטורף על מכוניות חדשות, המס על הדלק ושלל האגרות והקנסות שמוטלים על ציבור הנהגים.
להרים כל צעקה ולזעוק די לזלזול
אז דווקא ביום הכמעט היחידי בשנה שבו כל העם מגובש לזכר הנופלים במערכות ישראל רצוי שנרים קול צעקה. אמנם עשרות האלפים שמתו על הכביש מתו בנסיבות פחות הרואיות מחללי צה"ל אבל בעבור המשפחות האובדן הוא אותו אובדן ובהתמודדות היומיומית חסרה התמיכה הנפשית והכלכלית של מערכת הביטחון, אותה מקבלות משפחות חללי מערכות ישראל.
חשבו רגע, כשם שכמעט כל אחד מכם מכיר מישהו שנפל באחת ממערכות ישראל, כך כמעט כולנו מכירים אנשים שסיימו את חייהם על הכביש. זו לא גזרה משמיים וניתן לצמצם באופן משמעותי את מספר ההרוגים אבל צריך להבהיר למקבלי ההחלטות שלתקן קטע כביש אדום מדם זה לא פחות חשוב מעוד טנק. לסיים את החיים סתם בצהרי היום על הכביש זה לא פחות חמור מלמות סתם מפגיעה מקרית של טיל קסאם וכמו שמדינה צריך לספק לאזרחיה בטחון מאויביה, היא גם מחויבת להעניק להם בטחון בכבישיה.
