כבישי הנהיגה הטובים בישראל

לפניכם 120 מטרים של הנאה צרופה | צילום: נעם וינד

תמיד אהבת מכוניות ונהיגה, חלמת על החופש, המרחבים והאדרנלין. אפילו השקעת במכונית הספורטיבית החלומית (טוב, לא ממש, יותר כמו פשרה במסגרת ההיגיון ומחירי המכוניות המטורפים בארץ), רק כדי שתוכל לתת בגז בעליות ובעיקולים של -- רגע, איזה עליות ועיקולים? יש כאלה בכלל כאן ברחבי ארץ הקודש?

איפה בכלל אפשר לנהוג כאן בלי להתקע בפקק, לפגוש ניידת משטרה או להזדחל מאחורי משאית? ולא, אנחנו לא מדברים על פנייה נחמדה פה או שם, אבל מצד שני הדרישות שלנו גם לא בשמיים: אנחנו מחפשים רצועת אספלט המשלבת לאורך מספר קילומטרים תוואי דרך מאתגר וגם תנאים המאפשרים נהיגה ספורטיבית. אפשרי? מסתבר שכן.

מצוידים במידע מודיעיני ובמפות כבישים בהן סומנו כל הקטעים המפותלים במיוחד יצאנו, יחד עם בוחני מגזין "הגה", צמד ספורטיביות וכרטיס תדלוק חופשי, למשימה שעתידה להסתיים אחרי לא פחות מ-1,700 קילומטרים ו-34 שעות מאחורי ההגה, שנדחסו לתוך יומיים מאתגרים במיוחד. מהגבול הסורי בחרמון ועד גבול מצרים מדרום לאילת, ולאחר בחינת לא פחות מ-25 כבישים באורכים שונים ושלל ויכוחים בין הבוחנים, הצלחנו לבסוף להגיע לרשימת עשרת כבישי הנהיגה הטובים בישראל.

חבל שלא ראינו את השלט לפני שלחצנו על הגז. כביש ערד סדום | צילום: נעם וינד

לפני שממשיכים: אזהרה. מדובר בכבישים ולא במסלולי מרוצים. המכוניות שלכם הן לא מכוניות מרוץ המצוידות בכלובי התהפכות ובהגנה מספקת מפני תאונה במהירות גבוהה ובסופו של דבר אלה כבישים ציבוריים המשמשים במקביל את הציבור הרחב.כן, האדרנלין זורם וזה מאוד מאתגר לנהוג חזק, אבל תאמינו לנו זה כאין וכאפס לעומת האתגר שיהיה לכם לעבור מכיסא הגלגלים למיטה, במקרה הטוב, אם לא תגייסו מספיק אחריות ושיקול דעת. לכן צאו מתוך נקודת הנחה שבכל רגע מכונית יכולה להופיע מולכם ולכן לא משנה כמה הכביש נטוש או הנכם בטוחים שאתם נהגים מצוינים ומצוידים במכונית מדהימה, אף פעם, אבל ממש אף פעם, אסור להרשות לעצמכם להשתמש גם בנתיב הנגדי או לנהוג קרוב למגבלות שלכם. ההמלצה שלנו: נהגו במקסימום 60 אחוז מהיכולת שלכם, כדי שיהיה לכם מספיק מרווח בטחון אם משהו משתבש.

ועכשיו, קבלו את העשירייה הפותחת של כבישי הנהיגה בארץ המובטחת.

1. ערד - סדום (במפה 31)

הכביש שמתפתל בעליה לאורך 21 קילומטרים מצומת זוהר לכיוון ערד הוא ללא כל ספק אחד מקטעי הנהיגה המאתגרים והמפורסמים בישראל. אחדים אף הצמידו לו את הכינוי "נורבורגרינג" הישראלי, על שמו של אותו מסלול גרמני מפורסם באורך דומה.
יתרונות: הכביש כולל אספלט מאיכות מצוינת וברוב חלקיו גם שוליים רחבים אך בעיקר שלל פניות, חלקן מהירות, חלקן טכניות וחלקן מתהדקות ומעט מפתיעות. הוא כולל נתיב לכל כיוון וראות סבירה בחלקים רבים. אנחנו ממליצים על נתיב העליה מסדום. העליה אמנם לא מחייבת הספקים פסיכיים אך ספורטיביות לא צעירות עלולות להתרגש יתר על המידה ולהתחמם. הירידה מצריכה בלמים חזקים ובמיוחד כאלה של ידעכו מהמאמץ המתמשך.
חסרונות: הבעיה המרכזית של סדום ערד היא שממש כמו שהוא נודע כגן עדן למשחיזי הפניות, אנדרטאות זיכרון בצדי הדרך מזכירות שבעבור רבים מדי הוא סיפק גם כרטיס כניסה מידי לעולם הבא. הסכנות רבות ומגוונות ומגיעות בדמות משאיות בנתיב הנגדי שלוקחות את הפניה גם על הנתיב שלך, מכוניות שיוצאות לעקיפות מסוכנות ועלולות להופיע פתאום מעבר לסיבוב ובעיקר עצם העובדה שכדי ליהנות מהכביש הזה צריך לנהוג בו די מהר וכשמשהו משתבש במהירות כזאת, כבר די קשה לתקן. בשל המוניטין הגרוע של הכביש ועומס התנועה בו, ניתן לפגוש נוכחות משטרתית מוגברת.

אם לא קראתם את האזהרה שלנו בתחילת הכתבה, עשו טובה: תקראו אותה ורק אז תמשיכו לקרוא | צילום: נעם וינד

2. נס הרים – אשתאול (במפה – כבישים מס' 395, 386, 3866)

שלושה כבישים שיחד הופכים למסלול לולאתי של כ40 ק"מ המתחילים בצומת אשתאול ומסתיימים בצומת שממזרח לאזור התעשיה של בית שמש.
יתרונות: בימות השבוע הכביש בדרך כלל פנוי למדי והוא מצדיק את המוניטין הידוע שלו כאחד הכבישים המהנים לנהיגה בארץ הקודש: האווירה האירופית, הצמחיה מסביב, הקרבה למרכז הארץ וכמובן מגוון של פניות שמתאימות לסוגים רבים של מכוניות.
חסרונות: הכבישים חלקלקים, צרים למדי ובקטעים מסוימים נטולי שוליים לחלוטין. בנוסף, בסופי שבוע אפשר לפגוש באזור לא מעט נופשים שעלולים לחצות פתאום את הכביש עם צידנית ו2.2 צאצאים. ניתן לציין שספורטיביות גדולות ממדים אולי יחושו בצפיפות בחליפת הכביש ההדוקה.למרות שעוצמת מנוע נאה בהחלט תורמת לטיפוס המתמשך במקום בו מכוניות עם הספקים במחוזות משפחתיים יתקשו לשמור על קצב, יותר מדי כוח עלול גם הוא לפרקים לפגום בהנאה.

מרגישים באירופה. כביש נס הרים – אשתאול | צילום: נעם וינד

3. כביש בית אורן (במפה – 721, 7212)

אם כבר אירופה, אז קבלו את העלייה מכביש 4 לישוב בית אורן שאורכה 6 ק"מ ונראית כלקוחה היישר מגלויה. מדובר בדרך הררית אירופאית שרק במקרה נחתה כאן בלבנט. רבים מכם ודאי כבר טיילו בעבר באיזור, אם לא בזמן האחרון לפחות בטיול השנתי של כיתה ו'. חוץ משמורת הטבע יש גם לא מעט פיתולים הדוקים וטכניים, ראות מוגבלת ונתיב צר, אך יחד עם זאת אופציה לעונג צרוף אמיתי עם מכונית בעלת מספיק סוסים ומטראז' לא גדול מדי.
יתרונות: הכביש מלא בפניות מסוג הייר-פין, מצריך בלמים חזקים ביותר ומתאים בעיקר למכונית קטנת ממדים (עדיף עם הנעה אחורית). מאחורי ההגה של אחת שכזו הוא יכול לספק לכם את אחת החוויות המוטוריות הכי גדולות שאפשר למצוא בארץ.
חסרונות: חשוב לזכור שהכביש עמוס למדי בכל ימות השבוע, על אחת כמה וכמה בסופי השבוע, והשעות האפשריות לנהיגה אמיתית הן שעות הבוקר המוקדמות. מי שעושה את הכביש בירידה חייב מערכת בלימה בעלת יכולת נשיכה מתמשכת. הזהרו מהמגבלות; טעות משמעה פגישה כואבת עם חומת הבטון שבצדי הכביש. בנוסף, הכביש מסתיים באופן פתאומי ברחוב באמצע שכונת מגורים בשלווה בנשר וחייבים לעצור את ההתלהבות באחת.
טיפ: לאחר שהגעתם למעלה הר הכרמל, עצרו לכמה דקות בצד הדרך כדי לתת לאדרנלין להרגע ולמנוע לחזור לטמפרטורת עבודה נורמלית ואז קחו שמאלה בצומת כלא דמון וימינה במשמר הכרמל, לכביש שיורד לכיוון נשר. זהו כביש כמעט לא מוכר ויש בו תנועה דלילה יחסית ונראה שבעצם מדובר בסטייג' ראלי אמיתי שנשכח כאן בטעות.

יש לכם מכונית קטנה וחזקה? אל תפספסו את הכביש הזה. כביש בית אורן | צילום: נעם וינד

4. כביש מבוא חמה – חמת גדר (98)

קטע הכביש המוביל מחמת גדר לכיוון התצפית היפהפייה במבוא חמה המשקיפה על הכנרת.
יתרונות: חמישה קילומטרים של שכרון חושים, במיוחד למכוניות קטנות. מועדון הרודסטרים הישראלי בחר בו ככביש הנהיגה הטוב בארץ, ובצדק. לאנשים שיודעים לשלוט היטב בהנעה האחורית של המאזדה מיאטה שלהם מדובר בכביש מאתגר שלא יוריד את החיוך מהפנים.
חסרונות: במרבית הכביש איכות האספלט טובה אך הבעיה המרכזית היא שאין מרווח לטעויות וחלק מהפניות עיוורות לחלוטין.
טיפ: כיוון שמדובר בקטע כביש לא ארוך, במידה ואתם נוסעים עם כמה מכוניות וחברים, אפשר לנסוע בתורות כשאחת מהמכוניות יוצאת בנסיעה מנהלית כדקה שתיים לפני השנייה ומזהירה אותה מפני מכוניות המגיעות לכיוונה (כמובן, השתמשו בדיבורית!). הדרך מטה מצריכה בלמים עמידים.

סעו בזהירות,אין פה מקום לטעויות. כביש מבוא חמה – חמת גדר | צילום: נעם וינד

5. מג'דל שמס – חרמון (98)

שמונה קילומטרים בעליה שמוכיחים שלמרות שהשלג כבר כמעט לא מבקר בשנים האחרונות בחרמון, בכל זאת יש סיבה לעלות להר שיכול לספק גם חוויות מסוג אחר.
יתרונות: אם אתם יכולים להיות אחראיים, מדובר בכביש מהנה ביותר. קחו בחשבון שרצוי הספק מכובד לעלייה ומכונית המצוידת במערכת צינון מנוע תקינה פלוס.
חסרונות: בניגוד לאתר, הכביש מתאים רק לימים יבשים לחלוטין וגם, למרות שאתם חושבים שאף אחד חוץ מכם לא מחפש משהו בפסגת ההר באמצע הקיץ, תמיד יש שם מישהו, וזה בסדר, כל עוד לא פוגשים אותו תוך כדי טיפוס במעלה כשהמקום היחידי לברוח אליו הוא תהום או צלע ההר. לכן, רצוי לשמור על הרבה איפוק כי אין מקום לטעויות.
טיפ:  לאחר שתהנו מהנוף באתר למעלה ותצטלמו עם איש השלג מהפיברגלס, ולפני הפגנת האיפוק הדרושה בדרך מטה, אתם יכולים לנצל את מגרש החניה הענק המצוי במפלס נמוך יותר, כקילומטר לפני האתר, לאימון דריפטינג או ג'ימיקנה קצר.

כל עוד תזכרו שיש עוד אנשים בכביש השומם הזה באמצע הקיץ - יהיה לכם כיף לא רגיל. מג'דל שמס – חרמון | צילום: נעם וינד

6. כביש אלון (458, קטע הכביש הוא פניה מהירידה לכיוון ים המלח במישור אדומים ועד מצפה דני).

מדובר בכביש שהוא חלק מ"תוכנית אלון" שהגה בזמנו אחד ממנהיגי תנועת העבודה, יגאל אלון, כפתרון לסכסוך בינינו לבין שכנינו. המציאות, לצערנו, בחרה פנייה אחרת ולכן היום לא כל הכביש בטוח לנסיעה מבחינה ביטחונית, אך 14 הקילומטרים הראשונים בהחלט אפשריים לנהיגה ללא חשש, אם כי לא רצוי לנסותם בימים של מתיחות.
יתרונות: בנוסף לפניות מרובות מציע הכביש גם שינויי גובה מעניינים ואיכות אספלט גבוהה תודות לסלילה מחודשת  בנוסף התנועה דלילה למדי

חסרונות: מאוד מפתה לעשות את הכביש מספר פעמים אך יש להיזהר מחיילי בסיס מג"ב קרוב שאחרי הפעם השנייה שרעש אגזוזי הפרי-פלואו שלכם ימלא את השממה יבואו לבדוק מה בדיוק איבדתם באזור. בפניות, בעיקר ההדוקות. הראות לא טובה.

הכי כיף בכביש הזה: שינויי הגובה התכופים. כביש אלון | צילום: נעם וינד

7. בירנית – אלקוש (8944)

שמונה קילומטרים של כביש הכולל כמה קטעי ישורת קצרים ומהירים וסדרת פניות המאפשרות תקיפה במהירות בינונית – גבוהה.
יתרונות: האקשן מתחיל שלושה קילומטרים אחרי תחילתו מכיוון אלקוש. יש להזהר, איכות האספלט לא מדהימה, אך התנועה הדלילה מאפשר לנהוג יחסית מהר וליהנות מקווי פניה נכונים.
חסרונות: נהגו במשנה זהירות – בצדי הדרך יש מספר דרכי עפר מצטלבות המובילות לבסיסים צבאיים ואף אחד שמגיע משם לא מצפה למכונית שתשרוק במהירות גבוהה.
טיפ: אם כבר הגעתם לכביש הזה, לא רחוק משם אפשר לבחון את הכביש מבירנית לכיוון אבן מנחם. שישה קילומטרים המחולקים לשני מקטעים: אחד המשלב כמה פניות מהירות והשני טכני יותר עם פניות הדוקות ואיטיות יותר. יש להיזהר מעיקול מהיר מאוד במהלך הכביש שמתהדק במפתיע. רצוי עדר נכבד של סוסים מתחת למכסה המנוע, וכיוון שהכביש משלב ירידות, גם בלמים טובים.

האקשן מתחיל אחרי שלושה קילומטרים. כביש בירנית – אלקוש | צילום: נעם וינד

8. מעלה אילת (כביש 12)

אם אתם כבר באילת, במקום לנסוע בכביש הערבה המשמים והעמוס בניידות משטרה, אפשר לצאת ביציאה המערבית מהעיר ולטפס על כביש 12, מאילת עד צומת בקעת שזפון. לאחר מעבר במחסום צבאי, הכביש מטפס לכיוון תצפית מרהיבה על מפרץ אילת. בצומת שזפון אפשר לפנות שמאלה או ימינה אל כביש מס' 40. פניה ימינה תחזיר אתכם, לאחר 12 קילומטרים, לכביש הערבה המשמים. פניה שמאלה, תקח אתכם מבקעת שזפון ועד מצפה רמון. תחילתו של הקטע ממשיכה בדרך מישורית משעממת למדי אך מהירה ונטושה יחסית. לאחר 26 קילומטרים, בצומת ציחור, מתחילה הדרך להתפתל ומגיעה לשיאה בסדרת פניות 180 מעלות הדוקות כשביניהן קטעי קישור קצרים באזור העלייה ממכתש רמון לעבר מצפה רמון.
יתרונות: בחלקו הראשון הכביש כולל פיתולים מהירים ביותר, שעם המכונית הנכונה אפשר לעשותם במהירות כפולה מהמותר בכל כביש במדינת ישראל, אם כי אנו ממליצים להזהר. למרות שהתנועה דלילה, איכות האספלט בינונית ולעתים הכביש גלי. בשלב מסוים העיקולים מתמעטים ורובו של הכביש הופך לישורת נטושה בסגנון מדבריות נבאדה. לא לפספס את המצפה על המכתש לקראת סיום העליה.
חסרונות: יש להזהר מפניות הדוקות אלו, שעלולות להפתיע את הנהג לאחר אופיו המהיר של הכביש עד לקטע זה. בנוסף, באזור מתגוררת משפחת יעלים גדולה שנוטה מדי פעם לחצות את הכביש. האמינו לנו, הדבר האחרון שאתם רוצים הוא לפגוע בבמבי חוצה.

גם כביש מדהים לנהיגה, גם נופים מנצחים. כביש מעלה אילת | צילום: נעם וינד

9. מעלה גלבוע (6666 ו667).

בכביש 669 לוקחים שמאלה לכיוון מעלה גלבוע. מדובר ב-7 קילומטרים של עליה לכיוון מצפה גלבוע המתפתלת בשלל פניות המאפשרות מהירות בינונית. הראות סבירה יחסית אך חשוב לציין שלא לכל אורך הכביש יש מעקה בטיחות, ולמרות שאין תהומות בצד הדרך, לא נראה לנו שלבקר במדרון ולא בטיול רגלי או עם רכב שטח חובב סלעים היא חוויה שתרצו לנצור בזיכרון. בסופו של הכביש יש תצפית יפה לכיוון העמק. בסוף המעלה ניתן לחזור על עקבותינו ולעשות את אותו הכביש במורד, או לבחור לרדת, על כביש 667 לכיוון מעלה מירב, כביש שגם הוא מכיל מספר פניות מעניינות ותנועה דלילה יחסית.

מהירות בינונית, תנועה דלילה, יופי של מצפה. מעלה גלבוע | צילום: נעם וינד

10. כביש ים המלח (מס' 90), בקטע שבין צומת קליה ועד הכניסה הצפונית לאזור המלונות בסדום.

כביש ארוך, פנוי יחסית עם ראות די טובה, הכולל קטעי ישורת מהירים מאוד ולא מעט פניות הדוקות אך מהירות. למי שאינו חושש מאיבוד רשיון הנהיגה, אפשר לנסוע די מהר, אך זכרו – בעבר נצפו בקטע זה ניידות משטרה.
טיפ: אם אתם כבר בכביש הזה, ממש לפני המחסום הצה"לי במצפה שלם, פנו ימינה לכביש המטפס למצוקי דרגות. מדובר בקטע נוסף שנראה כאילו נלקח מאליפות הראלי העולמית. רצוי לעשות אותו פעם אחת במהירות איטית, במיוחד כדי לבדוק אם האתר למעלה פתוח וצפויה תנועת טיילים. אם האתר למעלה סגור למעשה זה כביש נטוש עד שומם שמצריך הרבה כוח סוס בטיפוס במעלה ומציע אפס מרווח לטעויות אבל גם הרבה פניות חדות ומאתגרות. התצפית על ים המלח מרהיבה, אך אל תתפתו להציץ תוך כדי נהיגה, אין לכם אפילו את שתי השניות לעשות זאת. שווה בהחלט לעצור בכמה נקודות אפשריות בצד הדרך, לתצפית.

אל תשכחו לבוא עם ציוד מתאים. כביש ים המלח | צילום: נעם וינד

נהגו וחוו דעתם: קינן כהן, עופר ציוני, פטר גרין, אוהד אלגוב ונעם וינד.
שיתפו פעולה בצייתנות: פולקסווגן שירוקו וגולף ג'י.טי.איי.

>> שוב פעם תבחרו מאזדה? המדריך השלם למכוניות הליסינג בארץ