מלכת הכביש

צילום: נעם עופרן ונעם וינד

מרבית האנשים בוחרים את המכוניות שלהם קודם כל משיקולים פרקטיים וכלכליים. שלא תראה הרבה מוסך, שתהיה לה צריכת דלק נורמלית, שתתניע ושלא תציק. אלא שיש בינינו גם לא מעט המחפשים משהו אחר, כזה שקשה להגדיר אותו באופן ברור או לתחום אותו במספרים. משהו שייחד את הגלגלים שלנו בין כל העדר, ואם אפשר – שימשוך גם כמה מבטים.

לא מדובר רק על מראה חיצוני. ממילא הרבה מתארים את המכונית שלהם בעיקר על פי הצבע שלה ("כן, יש לי מכונית מגניבה. צהובה כזאת"). אנחנו מדברים על איזה ערך מוסף ויוצא דופן, איזה קסם חמקמק שגורם לך להרגיש כמו דמות מסרט, או לפחות צעיר בעשר שנים. זריקת צבע בתוך יומיום אפרורי במיוחד.

כשהוחלט בישיבת המערכת לצאת ולחפש את המכוניות "הכי קוּלית בישראל" המשימה הוטלה עליי, אולי דווקא בגלל שאני לא בדיוק האדם הכי מגניב בסביבה. בכל מקרה, ההחלטה הראשונה שלקחתי על עצמי בתפקידי החדש הייתה לצאת מהראש של כתבי הרכב – אלה שמתעסקים ביכולות דינמיות, באיכות הפלסטיקה או ברצועת הכוח של המנוע – ולחשוב כמו אדם מהשורה. כזה שלא ממש מתמצא במפרט הטכני, אלא רוצה לשדר משהו לסביבה. לצורך המשימה גייסנו נבחרת חברים מעודכנת  בגילאים שונים (לראייה, אף אחד לא הגיע עם מכנסי שבע שמיניות) ויצאנו לאזורי הבילוי הנכונים בחמישי בלילה עם לא פחות מ-11 מכוניות נוצצות. אחרי שספרנו את כמות המבטים, אמדנו את הלייקים וחישבנו בדקדקנות את התגובות מבנות המין היפה – אנחנו מגישים לכם את המדריך המלא למכוניות ה"קולית" ביותר בישראל. תישארו, זה רק מתחמם.

ככה נראית תמונת מחזור קולית במיוחד | צילום: נעם עופרן ונעם וינד

המחשמלת | מיצובישי i-MiEV 

ללכת לפני המחנה זה תמיד דבר טוב, ומכיוון שעתיד עולם הרכב פונה לכיוון החשמלי היפנית החמודה הזאת, מכונית מיני עירונית חשמלית, מתארחת כאן. היא מציעה תחבורה עירונית ללא פליטות מזהמים וניידות שקטה וחרישית ברחובות העיר הסואנת. חוץ מזה יש לה גם עיצוב ייחודי ושלל מדבקות המבשרות על היותה חשמלית – ומושכות לא מעט תשומת לב מהסביבה. הבעיה היא שה-i-MiEV היא מכונית של טריק אחד, ופרט להיותה חשמלית אין לה יותר מדי מה להציע. העיצוב החיצוני הביצתי סובל מפרופורציות משונות וטעונות שיפור, והתחושה בתא הנוסעים, שכולל חומרים פשוטים ועיצוב פשטני, היא של תחבורה בסיסית מעשור קודם. ממש לא מרגיש כמו המילה האחרונה מבחינה טכנולוגית.

בסיכומו של דבר, נסיעה ב-i-MiEV – על אף האפיל הסביבתי א-לה ליאונרדו דיקפריו –  מרגישה בוסרית, מביכה מעט ודי מבאסת. או כפי שהגדירה זאת הבוחנת שלנו, יעל ברון: "ירוק זה הכי קול, אבל הירוק הזה עדיין לא בשל".

קצת מספרים: יחידת הנעה: מנוע חשמלי, 64 כ"ס, הנעה אחורית. 0-100:  15.9 שניות. מהירת מרבית: 130 קמ"ש. טווח נסיעה מוצהר: 150 ק"מ. מחיר (הערכה): 180 אלף שקלים.

למה כן: המכונית המושלמת לדייט עם אקטיביסטית סביבתית.
למה לא: הסוללה עלולה להיגמר באמצע.

שורה תחתונה: למחבקי עצים שלא יוצאים מהעיר.

מבחן – האחות התאומה סיטרואן C זירו 

i-MiEV - מכונית של טריק אחד | צילום: נעם עופרן ונעם וינד

המאצ'ואיסטית | דודג' ראם

אני כנראה דינוזאור שלא באמת מבין כלום בשיק, אבל מבחינתי טנדר פיק אפ אמריקאי עצום כמו דודג' ראם הוא הרכב הכי קול בעולם. אבל אנחנו חיים בעולם של מטרוסקסואלים שמוציאים שחורים, ולכן התגובות שהטנדר גדול הממדים הזה זכה להן בסמוך למקומות הבילוי היו די מזלזלות. אנשים הביטו בנו ולא הבינו מה הטנדר מהפלחה עושה כאן, ובחורה אחת אפילו אמרה לי שהעובדה שאני נוסע בבהמה הזאת בהכרח אומרת עליי שיש לי חסך בגבריות, שאני ילדותי ושכנראה יש לי קטן.

בעיני השור הזועם הזה מעיד דווקא על זכריות משובחת – כזו שאינה חוששת מחיפוש חניה, שאינה נלחצת בקלות, שאינה מפחדת ללכלך את הידיים. גם נועם עופרן, הבוחן שלנו, קבע ש"הראם גורם לך להרגיש גב-גבר, מלך אמיתי". ובאמת, בפעמים אחרות אולי הייתי נעלב מהתגובות העוינות של הסביבה, אבל כשאתה יושב כל כך גבוה מעל הכביש על חיה כל כך חזקה, כל שנותר לך הוא ללחוץ על הגז ולהמשיך הלאה אל המרחבים האינסופיים. או עד הרמזור הבא.

קצת מספרים: יחידת הנעה: מנוע דיזל 6.7 ליטר טורבו, 350 כ"ס, תיבת הילוכים אוטומטית, הנעה כפולה. 
מחיר: 219-229 אלף שקלים.

למה כן: עם כזה גדול כאלה אף אחד לא יעז להתעסק אתכם.        
למה לא: לא באמת מתאים לממדים ולכבישים של המדינה שלנו.

שורה תחתונה: אם אתם עוברים לטקסס, זה הרכב בשבילכם.

דודג' ראם - אידאלית למרחבים של טקסס | צילום: נעם עופרן ונעם וינד

הצפונית | אודי A1

אם קניתם מכונית קטנה זה אומר אחד מהשניים – או שאתם קמצנים שמוכנים לסבול בשביל לא לבזבז עוד שקל אחד, או שאתם יודעים בדיוק מה אתם רוצים ולא צריכים להוכיח כלום. ויש גם אפשרות שלישית, והיא שקניתם את הסופר מיני היוקרתית אודי A1. במקרה הזה גם קיבלתם אוטו קטן וגם הוצאתם הרבה מאוד כסף על מוצר איכותי. ובאמת, המכונית הזאת, על שלוש דלתותיה והניחוח האירופאי שלה, היא לגמרי בעניין של איכות. אלא שהאיכות הזאת בעיקר מתבטאת בפנים הרכב ופונה למביני עניין, וכדי שהיא תרשים גם את חברים שלכם בשכונה חייבים את גרסת האבזור קומפטישן שכוללת שני צבעים, קיט ספוילרים וחישוקים גדולים יותר המשדרגים את המראה ללוק ספורטיבי, צעיר ונכון. נו, שלפחות יראו שהשקעתם.

ה-A1 היא מכונית מוצלחת, חלקלקה, מגניבה ומתאימה בול לצפוניות כוסיות עם כלבלב בתוך הלואי ויטון (או כמו שהבוחנת אפי פרו קראה לזה: "איכותית עם ראש טוב"). ועדיין, בקרב הבוחנים היו כמה אנשים משונים שטענו שהיא נראית כמו סבוניה על גלגלים, וגם מי שהתלהב ממנה ציין כי בסופו של יום היא קצת קרירה ומרוחקת. ממש כמו הבלונדינית המרשימה שנוהגת בה.

קצת מספרים: יחידת הנעה: מנוע בנזין 1.4 ליטר טורבו, 122 כ"ס, תיבת הילוכים ידנית או אוטומטית כפולת מצמדים, הנעה קדמית.  0-100:  8.9 שניות. מהירת מרבית: 203 קמ"ש. מחיר: 139-180 אלף שקלים. 

למה כן: כי יש מי שמעריך דיוק גרמני.
למה לא: היא לא באמת מרגשת.         

שורה תחתונה: קלאסית למגרש החניה בבינתחומי.

מבחן – אודי A1 מול אלפא מיטו

אודי A1 - הרכב הנכון לחניה של הבינתחומי | צילום: נעם עופרן ונעם וינד

המפתיעה | יונדאי וולוסטר

לפני כמה שנים איש לא היה מאמין שיצרן אפרורי כמו יונדאי בכלל יוכל להתקרב לרשימת המכוניות הסקסיות, אבל לאחרונה היצרן הקוריאני עשה קפיצת מדרגה רוחבית עצומה בכל קשת הדגמים – והקוּפה הספורטיבית, הוולוסטר, בהחלט ראויה להיכלל כאן. אחרי הכל, יש לה עיצוב מרשים וייחודי המשלב בין שימושיות יומיומית וצעקניות קולנית, והוא מגיע ארוז במרכב א-סימטרי מגניב עם 2 דלתות בצד ימין ודלת אחת מצד שמאל.

אז נכון שהוולוסטר העממית, למרות המראה המוחצן, אינה מתחרה אמיתית במדד תשומת הלב לשלל האייקונים שכאן, ונכון שהביצועים שלה רחוקים מלגרום לנו להחסיר פעימה – ובכל זאת, היא יכולה להיות אופציה די מגניבה למשפחה (בגלל הפרקטיות היחסית), וגם לתת מענה לא רע לצעירים (בגלל העיצוב המרשים). ובעיקר – המחיר שלה מזכיר לנו שלפעמים לא צריך לשלם הרבה כדי להרגיש סקסיים וקוליים, או כמו שרני דקל, הבוחן שלנו, הפליא לנסח: "החוכמה האמיתית היא לשלב בין ייחודיות, פרקטיות ומחיר שפוי".

קצת מספרים: יחידת הנעה: מנוע בנזין 1.6 ליטר 140 כ"ס, תיבת הילוכים ידנית או אוטומטית כפולת מצמדים, הנעה קדמית.  0-100:  9.7 שניות. מהירת מרבית: 201 קמ"ש. מחיר: 112-150 אלף שקלים. 

למה כן:  יחס מנצח בין עלות לנראות.
למה לא: לא ממש ספורטיבית. וגם לא ממש שימושית למשפחה.

שורה תחתונה: הברקה קוריאנית במחיר שפוי.

מבחן – יונדאי וולוסטר

יונדאי וולוסטר - סטייל ושימושיות במחיר מיוחד | צילום: נעם עופרן ונעם וינד

המקסי | מיני קאנטרימן S 

מיני הוא מותג מדליק, ולא מעט אנשים יעידו כי מיני קופר המקורית היא אולי המכונית הקולית בכל הזמנים.  הקופר הנוכחית, בכל מקרה, נמצאת  איתנו זמן רב מדי בשביל להיות בראש הרשימה – ועד שלא תגיע המיני קופר S קוּפה, אנחנו נאלצים להסתפק במיני הכי שימושית שנוצרה אי פעם המגיעה בתצורת קרוס-אובר: הקאנטרימן. רכב פנאי קומפקטי עם חיוך שובב.

עם היציאה לסיבוב התעקש אוהד אלגוב, חובב מיני ברמ"ח אבריו, להשבית את השמחה. הוא טען שהיא לא מגניבה בעליל כי היא לא מיני במידותיה, וקבע שהיא בכלל נראית כמו בחורה עדינה שבילתה יותר מדי בחדר הכושר עד שהתנפחה. אחרים, לעומתו, חשבו שהיא יכולה להיות הבחירה הכי קולית שכסף יכול לקנות למשפחה עם שני ילדים (או כדברי מור בזינסקי: "אין על מיני, גם אם היא מקסי").

למרות שלוקח זמן להתרגל לממדים שלה, עם צבע אדום וגג לבן שומרת הקאנטרימן על זהות המותג, ויש לה לוק שובה לב מבפנים ומבחוץ, שלא מותיר ישראלים אדישים גם אחרי שנים רבות. עם נוכחות מרשימה על הכביש ועשרות ראשים מסתובבים היא עושה מה שכל מיני עושה הכי טוב: גורמת למי שמסביבך, וגם לך עצמך, לחייך חיוך ענק.

קצת מספרים: יחידת הנעה: מנוע בנזין 1.6 ליטר אטמוספרי/טורבו, 120-184 כ"ס, תיבת הילוכים אוטומטית, הנעה קדמית או כפולה. 0-100:  7.9 שניות. מהירת מרבית: 208 קמ"ש. מחיר: 175 -230 אלף שקלים. 

למה כן: כי היא באמת מיוחדת.
למה לא: כי היא באמת משונה.

שורה תחתונה: אחרי הרתיעה הראשונית אפשרת להתאהב בה.

מבחן – מיני קופר

מיני קאנטרימן - מיני שהיא מקסי | צילום: נעם עופרן ונעם וינד

 

האיטלקיה | ג'ולייטה תלתן ירוק 

באיטליה הדבר הכי חשוב הוא העיצוב. לפעמים זה הדבר היחיד שחשוב. בגלל זה האיטלקים (והאיטלקיות) הם שיקיים להחריד, ואלפא רומיאו היא איטלקייה בכל רמ"ח איבריה. נסו את זה בעצמכם: רק תגלגלו על הלשון את השם "אלפא רומיאו ג'ולייטה", עם הרררר המתארכת, וכבר תחפשו את המוקסינים הקרובים, בדרך לחופשת בטן גב באמאלפי.

אלא שכאן זה ישראל, ובאור הים התיכוני גם רואים את הפגמים מתחת למייקאפ. לאחרונה מרגיש שאלפא קצת איבדה מזוהרה, ובלי להיכנס לפרטים הטכניים, הג'ולייטה הנוכחית – נצר לשושלת מפתה במיוחד – מתקשה להמיס את הלב ולגרום להתאהבות במבט ראשון כמו קודמותיה. כמעט לא נעים להגיד את זה, אבל בחבורה הנוצצת הזו המשפחתית פרימיום הספורטיבית אפילו קצת נבלעה במכ"ם כמו מטוס חמקן.

אז נכון, היא עדיין משדרת שיק איטלקי, ומושכת תשומת לב ממגוון רחב של אנשים – החל מאניני טעם פלצנים ועד אחרוני הערסים – רק חבל שלמרות הביצועים המרשימים של גרסת התלתן, הדם שלה כבר לא לוהט כמו באלפות של פעם. הבוחן אייל פרוהוף קבע שהיא "איטלקיה, רק בלי הקטע הסיציליאני של לבעוט אותך קיבינימט אם תעצבן אותה, זה בדרך כלל טוב, אבל לא הכי סקסי".

קצת מספרים: יחידת הנעה: מנוע בנזין 1.4-1.75 ליטר טורבו, 120-235 כ"ס, תיבת הילוכים ידנית או אוטומטית כפולת מצמדים, הנעה קדמית. 0-100:  6.8 שניות. מהירת מרבית: 242 קמ"ש. מחיר: 160-230 אלף שקלים. 

למה כן: יפה כמו אומה תורמן.
למה לא: לא מרגשת כמו "קיל ביל" 

שורה תחתונה: שמורה היטב, אבל קצת אנמית.

מבחן – ג'ולייטה תלתן ירוק

אלפא ג'ולייטה תלתן - יש לה שיק שמרגש את כולם מאניני טעם פלצנים ועד אחרוני הערסים | צילום: נעם עופרן ונעם וינד

 העירונית | סמארט פור טו

 סמארט כאן פשוט כי אין שום דבר שממש דומה לה בכביש, וגם אם במשך השנים עיכלנו את הרעיון העומד בבסיסה – היא עדיין ייחודית בנוף, מעוררת רצון לחוות אותה ומושכת מבטים.

בתור מי שלא התברך בעודף סנטימטרים לגובה, אני נוהג כבר שנים להכריז בקול ש"דברים טובים באים באריזות קטנות", ובכל זאת, אני מודה, הייתי בטוח שהסמארט מתאימה רק לכאלה שאוהבים גברים. סיבוב הדאווין הנוכחי במכונית העירונית הדו-מושבית הבהיר לי שאני טועה. אולי בתל אביב הקוסמופוליטית  היא לא מעוררת התרגשות אדירה, אבל כשסחבנו אותה בעליות לירושלים היא משכה לא מעט מבטים – וגם לא מעט מספרי טלפון. מתברר שנשים אוהבות גברים שמחוברים לצד הנשי שלהם. או יותר נכון, כאלה שאין להם בעיה לנסוע במכונית צעצוע קטנטנה עם ריפוד אדום. ואולי זו רק הסקרנות שעוד לא נרגעה לגבי המכונית הקטנטנה שיכולה למצוא חנייה גם במרכז העיר. בכל מקרה, הבוחנת יעל כהן הגדירה את זה הכי טוב: "פרקטיוּת זה הכי קול".

קצת מספרים: יחידת הנעה: מנוע בנזין 1 ליטר, 61-102 כ"ס, תיבת הילוכים רובוטית חד מצמדית, הנעה אחורית. 0-100: 16.8 שניות (גרסת 61 כ"ס). מהירת מרבית: 145 קמ"ש. מחיר: 110-180 אלף שקלים. 

למה כן: חמודה וחסכונית.
למה לא: הגרסה החדשה ארוכה מדי כדי לחנות בניצב למדרכה.

שורה תחתונה: לא רק לגייז.

סמארט - דברים טובים באים באריזות קטנות? | צילום: נעם עופרן ונעם וינד

האייקונית | ג'יפ רנגלר

סיבוב עם ג'יפ רנגלר הוא קצת כמו ערב שקופיות: מעורר רומנטיקה ונוסטלגיה מכל עבר. אחד נזכר בחוויות מהצבא, שנייה בדייט חלומי בים עם החתיך מהמושב בדרום, שלישי מציין שהיה לו בדיוק כזה לפני 40 שנה. אין מה לעשות,  גריל עם שבעה חריצים ופנסים עגולים יכול לפאר רק מותג אחד, ואין אחד שיטעה בזיהוי. (דבר הבוחן יואב אוחנה: "הרומנטיקה מנצחת הכל").

ג'יפ הוא אולי מהדגמים היחידים בעולם הרכב שהצליחו לשמור על האופי והמראה המקורי גם 70 שנה אחרי שהג'יפ הראשון פצח בקריירה שלו במלחמת העולם השנייה. גם היום, בין כל העיצובים הזורמים והמודולרים הוא נראה טוב ונכון בכל מקום: בשדרות רוטשילד כשהוא מבריק ונוצץ או בבוץ של רמת הגולן מלוכלך וקרבי – וזה, רבותיי, משהו שאי אפשר להגיד על הרבה מכוניות. החיסרון היחיד הוא שיש לא מעט יחידות ושהוא לא אקסקלוסיבי מספיק כדי לגרום לאנשים לסובב את הראש. מוערך מאוד – כן. סקסי בטירוף – לא בטוח.

קצת מספרים: יחידת הנעה: מנוע בנזין 3.6 ליטר 282 כ"ס, תיבת הילוכים אוטומטית, הנעה כפולה. 0-100:  8.9 שניות. מהירת מרבית: 180 קמ"ש. מחיר: 235-288 אלף שקלים. 

למה כן: אייקון אלמותי.
למה לא: רוב הרוכשים לא באמת משתמשים ביכולת השטח שלו, ועל האספלט יש טובים ממנו.

שורה תחתונה: רלוונטי מתמיד גם אחרי 70 שנה.

אנחנו עושים עם הרוביקון את מסלול העבירות המפורסם בעולם

ג'יפ רנגלר רוביקן - עדיין עדכני גם אחרי 70 שנה | צילום: נעם עופרן ונעם וינד

הממותגת | ריינג' רובר איווק 

בדרך לא מאוד ברורה, הפכה ויקטוריה בקהאם – פעם זמרת גרועה בספייס גירלס ומאז אשתו החמוצה של דייוויד – לאייקון אופנה מפתיע. כבר מספר שנים שהיא מחזיקה קו אופנת עילית הנושא את שמה, ולאחרונה היא פוזלת לכל מקום שאליו היא יכולה להוסיף טאץ' מכתב ידה המסתבר-נחשב. כך, כשביקשו בלנד רובר לעדכן קצת את המורשת האריסטוקרטית והשמרנית של הבייבי ריינג' רובר, הם ידעו שהיא האדם הנכון לפנות אליו.

התוצאה המפתיעה באיכותה היא רכב פנאי שטח, המשלב סממנים אייקונים של המותג עם עיצוב מקורי במינון מדויק של חדשנות ויוקרה. ותאמינו לנו, זה עובד. האיווק מושך המון תשומת לב מהסביבה, גברים ונשים כאחד, והאיכויות שלו גרמו לו להיות המבוקש ביותר על צוות הבוחנים לאימוץ לחניית הלילה. מורן ישראלי, הבוחנת שלנו, קבעה ש"פוש ספייס יודעת מה איכותי ומה שיקי" – ויש משהו בדבריה.

לרוב, יוקרה נראית בעיקר חזירית ואינה משתלבת עם קוליות, סקסיות או ניסיון להיות מגניב – אבל האיווק מצליח להיראות שונה וייחודי, להרשים מכל עבר ועדיין לא לגרום לצרות עין מהסביבה.

באופן אישי אני חושב שחבל שאין לו קצת יותר מהדי.אן.אי של לנד רובר, אבל אי אפשר להתווכח על מידת הרושם שהוא מותיר על הכביש. עובדה, אפילו בר רפאלי הצטיידה באחד כזה.

קצת מספרים: יחידת הנעה: מנוע בנזין 2.0 ליטר טורבו, 240 כ"ס, תיבת הילוכים אוטומטית כפולת מצמדים, הנעה כפולה. 0-100: 7.6 שניות. מהירת מרבית: 217 קמ"ש .מחיר: 368-448 אלף שקלים. 

למה כן: בר רפאלי קנתה כזה.
למה לא: בר רפאלי קנתה כזה.

שורה תחתונה: ויקטוריה בקהאם מצאה כישרון.

מבחן – ריינג' רובר איווק

ריינג' רובר איווק - פוש ספייס שיחקה אותה | צילום: נעם עופרן ונעם וינד

המסחררת | פיג'ו RCZ

היא שרירית כמו ברדלס, אווירודינמית כמו קליע ונראית כמו אחת שעוד רגע תחלוף על פנינו בטיסה נמוכה – הפיג'ו RCZ היא אחת המכוניות המרשימות והיפות ביותר בחבורה הזו, ובארץ בכלל – והיא זו שמשכה הכי הרבה תשומת לב בסיבוב הנוכחי. הציניקנים אמנם יגידו שהיא חיקוי של אאודי TT, שמלפנים היא נראית כמו 308 ושתא הנוסעים שלה משעמם ומזכיר מכונית ליסינג – אבל בינינו, ה-RCZ נראית כמעט כמו מכונית-על שלא פוגשים בכל יום. מזל שהיא עולה הרבה פחות.
הבעיה היחידה בכל הסיפור הזה היא, כרגיל, במינונים. הקופה הספורטיבית הזאת מושכת קצת יותר מדי תשומת לב ומרגישה מתאמצת, מוחצנת ובולטת מדי מכדי לשדר נינוחות קולית אמיתית. יובל כהן, הבוחן שלנו, אומר ש"לנהוג בה זה כמו לצאת עם דוגמנית על" – ולכן היא מתמקמת במקום השני. בהתחלה זה מרגיש נוצץ, אבל מהר מאוד אתה מרגיש שזה גדול עלייך.

קצת מספרים: יחידת הנעה: מנוע בנזין 1.6 ליטר טורבו, 156-200 כ"ס, תיבת הילוכים ידנית או אוטומטית, הנעה קדמית. 0-100:  7.6 שניות (בגרסת 200 כ"ס). מהירת מרבית: 231 קמ"ש. מחיר: 190-238 אלף שקלים. 

למה כן: מסובבת ראשים.
למה לא: לא באמת פרועה כמו שהיא נראית.

שורה תחתונה: מעדן צרפתי כייפי מאוד.

מבחן- פיג'ו RCZ

פיג'ו RCZ - דייט עם דוגמנית על | צילום: נעם עופרן ונעם וינד

המנצחת | אברת' 500C 

הפיאט 500 הושקה בשנת 2007 והציגה, ללא כל ספק, את אחד העיצובים המבריקים ביותר של השנים האחרונות, והמוצלח ביותר מבין חבורת הרטרו (PT קרוזר, חיפושית ומיני). העיצוב הצליח ליצר הומאז' מרהיב ביופיו ל-500 המיתולוגית, תוך הקפדה על פרטים קטנים שיוצרים למכונית ולפנים שלה לוק משובב, חמוד וקוסם במיוחד.

הבעיה היחידה היא שהחמידות הזאת הייתה מזוהה עם קהל נשי, וגבר שבחר ב-500 נחשד באופן מיידי כסיסי עירוני. בדיוק בשביל זה שלחו את ה-500 לטיפול אצל אברת', המותג הספורטיבי של פיאט. שם הוסיפו לה בדיוק מה שהיה חסר מבחינה ויזואלית כדי שהיא תתקבל באהדה אצל גברים מסוקסים ולא מתוחכמים במיוחד, ובה בעת תמשיך להיתפס על ידי הקהל הנשי כמכונית אופנתית ומלאת שיק.

לא נגזים אם נגיד שלאברת' 500C יש כנראה את האקס פקטור החמקמק שגורם לך להרגיש פשוט טוב עם עצמך. עמית ישראלי, אחת הבוחנות, קבעה שהיא "מלאת אנרגיות, תזזיתית, חצופה, בעלת קסם מיוחד ונראית נכון" – והאמת היא שכל אחד ברחוב מצא בה משהו שמדליק אותו. אצל חלק זה היה הגג הנפתח, אצל חלק תא הנוסעים העשוי בטוב טעם.

לא כולם דירגו את האברת' בצמרת המצעד, אבל היא המכונית היחידה כאן שכולם אהבו. אחת שאין לה רק אפקט הגעה מרשים, אלא גם כיסוי לחיצוניות הבולטת כשעולים על הכביש. היא אמנם לא מהירה במיוחד או ספורטיבית בצורה קיצונית, אבל יש לה אופי טמפרמנטי שגורם לנוסעים, כמו מינון נכון של גלולת אושר, לחייך תמיד. המבטים מבחוץ זה רק האקסטרות.

קצת מספרים: יחידת הנעה: מנוע בנזין 1.4 ליטר טורבו, 140 כ"ס, תיבת הילוכים רובוטית חד מצמדית, הנעה קדמית.0-100 : 8.1 שניות. מהירת מרבית: 205 קמ"ש. מחיר: 180-200 אלף שקלים.
למה כן: יפהפייה ונחשקת אך לא מעוררת התרסה.
למה לא: יקרה מדי ולא מספיק מהירה.

שורה תחתונה: סטייל איטלקי עם עוקץ ממזרי. 

מבחן - אברת' 500

אברת' 500C - סטייל איטלקי עם עוקץ ממזרי | צילום: נעם עופרן ונעם וינד

פרויקט המכונית הקולית בישראל הופק בשיתוף מגזין הרכב הגה
לקבלת גיליון של "הגה" במתנה לחצו כאן  

ועדת היגוי מקצועית: אוהד אלגוב ונעם וינד

השתתפו במבחן ונשארו איתנו עד השעות הקטנות של הלילה: אפי וזוהר פרו, יובל כהן, יעל ברון, מורן ישראלי, עמית ישראלי, יואב אוחנה, מור בזינסקי, אייל פרוהוף, יעל כהן, יערה דקל, רני דקל, נעמה דגן ואודליה כהן.

צילום: נעם עופרן ונעם וינד