שלילת רישיון ללא משפט - בישראל זה אפשרי | צילום:
חדשות 2
אלפי נהגים מוזמנים מדי שנה לרשות הרישוי על מנת להפקיד את רישיונם לפרקי זמן של בין שלושה לתשעה חודשים. השלילה המנהלית הזו היא למעשה הליך אוטומטי שנכנס לתוקפו לפני מספר שנים על פיו מי שצובר 36 נקודות במהלך ארבע שנים מורד מהכביש למשך 3 חודשים וצריך גם לעבור מבחן תיאוריה מחודש ואילו ומי שצבר 72 נקודות מורד מהכביש למשך 9 חודשים ולפני שיקבל בחזרה את רישיונו צריך לעבור מבחן עיוני, טסט מעשי ובדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים.
מדוע הפסילה הזו ע"פ שיטת הניקוד אינה חוקית?
לכאורה, מרבית האנשים מסתכלים על הגזירה הלא פשוטה הזו כ"מכה משמיים" שאין מה לעשות נגדה, אך מבט מדוקדק יותר חושף למעשה ניגוד ברור בינה לבין שיטת המשפט הישראלית בה קיים איסור מוחלט על ענישה כפולה.
כך למשל המחוקק קבע בסעיף 69 לפקודת התעבורה כי "שום דבר האמור בפקודה זו לא יגרע מכל אחריות פלילית או אזרחית של נהג או של בעל רכב מכוח כל דין בר-תוקף אותה שעה, ובלבד שלא ייענש אדם פעמיים על אותה עבירה" - משמע אסור לתת לנהג עונש נוסף על עבירה עליה קיבל דו"ח, זומן להשתלמות או נשפט.
השלילה על פי שיטת הניקוד למעשה יוצרת מצב של עונש על עונש | צילום:
ftwitty, Istock
עד כמה שזה אירוני, מיד לאחר הסעיף הברור הזה שלא משתמע לשתי פנים מגיע סעיף 69א לפקודת התעבורה שלמעשה מסמיך את שר התחבורה להתקין תקנות הקשורות לשיטת הניקוד, והתאם לתקנה זו נכנסה לתוקף ב-2003 שיטת הניקוד החדשה שלמעשה קבעה תקנות שמורות על ענישה כפולה באופן ברור וחד משמעי.
המחוקק בסעיף 5 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו אוסר על פגיעה בחירותו של אדם בלשון זו: "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת". כמו כן בהמשך בסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע כי ניתן לפגוע בזכות זו, באמצעות חוק מפורש, ובאופן מידתי.
אך מסתבר שבישראל הכל אפשרי - גם ענישה כפולה על אותה עבירה והזכות לחירות, זכות המוגנת בחוקי יסוד, לא מקבלת הגנה ונפגעת בהינף יד ללא שום מחשבה תחילה על ידי פקידים של משרד הרישוי.
זקוקים לייעוץ משפטי בנושאי תעבורה? היכנסו עכשיו והתייעצו עם עורך דין
עו"ד מוטאי ועו"ד מצגר. איפה הצדק?
כיצד בכל זאת מתמודדים עם סוגיית הענישה הכפולה?
כדי להתמודד עם טענות על ענישה כפולה, המכובדים שתיקנו את התקנה הגדירו את הפסילה הזו של 3 חודשים ו- 9 חודשים כאמצעי תיקון, הגדרה שמעבר לפלפול המשפטי נראית לגמרי משוללת הגיון שכן האם ניתן להגדיר פסילת רישיונו של אדם לתקופות של 3 חודשים או 9 חודשים, לפגוע ביכולתו לנוע באופן חופשי ובמרבית המקרים אף לפגוע גם בפרנסתו כאמצעי תיקון? או כענישה?
זכות השימוע – מראית עין ללא תוכן ממשי
על פי התקנות שנקבעו עם החלת שיטת הניקוד החדשה כל נהג שרישיונו אמור להישלל רשאי לדרוש שימוע בפני רשות הרישוי בו יוכל לטעון את טענותיו בפני פקיד של משרד הרישוי על מנת לנסות לשכנעו שלא לפסול לו את רישיון הנהיגה.
היכן הבעיה? הבעיה היא שמרביתם המכריע של הנהגים כלל אינם מודעים לזכות זו ואינם מנצלים אותה.
היכן הבעיה היותר גדולה? הזכות הזו היא ריקה מכל תוכן, זאת משום שלפקיד היושב במשרד הרישוי אין כל זכות וסמכות שלא לפסול את רישיון הנהיגה של הנהג שהגיע בפניו לצורך שימוע.
התקנה מנוגדת לחוקי יסוד | צילום:
שאטר סטוק
למעשה, המצב היום מנציח מציאות בה נהגים המבצעים עבירות תנועה מקבלים דוחות, משלמים קנסות, מקבלים נקודות, מוזמנים לקורסים ע"י משרד הרישוי ולעיתים זוכים גם פסילות - לעיתים לתקופות ארוכות על ידי בתי המשפט וקציני המשטרה, ולאחר מכן בגין אותן העבירות שכבר נענשו עליהן מקבלים פסילות בגלל צבירת הנקודות שנזקפה להם - האם ניתן לומר שיש דין צודק בישראל? תשפטו אתם
עו"ד לתעבורה גל מוטאי, ממשרד מוטאי מצגר, מייעץ במתחם פרקליטי IL
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן