אמריקה - ארץ המרחבים האינסופיים | צילום:
נעם וינד
האומה האמריקאית חוגגת היום 237 שנים לעצמאותה, אך העצמאות האמיתית של האזרח האמריקאי התרחשה יותר ממאה שנים לאחר שתומאס ג'פרסון כתב את הצהרת העצמאות המפורסמת. זה קרה בראשית המאה העשרים כשב-1908 המכונית הראשונה ביצור סדרתי ובמחיר שווה לכל נפש התגלגלה משערי בית המלאכה של הנרי פורד בדטרויט.
מאז האומה האמריקאית חיה על גלגלים ומנהלת מערכת יחסים צמודה ביותר עם מנועים גדולים וכבישים אין סופיים. למעשה, לבד מבכמה מטרופולינים גדולים לא קיימת באמריקה אפשרות של ממש לנהל חיים מלאים ללא רכב אישי.
למרות הקשר העז של האומה האמריקאית למכוניות למתבונן מבחוץ נראה כי המכוניות מתוצרת אמריקה לא הציגו אף פעם בשורה מקורית וחדשנית ובעיקר היו מוגזמות בגודלן, רופסות בביצועיהן ובזבזניות דלק בצורה לא הגיונית, אבל במשך שנים האמריקאים אהבו את המכוניות שלהם כמו שהן וממש לא עניינו אותם מימדים צנועים, יכולת השחזת פניות או מנועים קטנים ויעילים.
צריך לחיות באמריקה תקופה או לפחות לצאת למסע דרכים מחוף לחוף כדי להבין שהמכוניות שנראות לנו כמוגזמות הן בדיוק מה שמתאים למימדי הסופר-סייז ולכבישים הארוכים והישרים.
על אף שג'נרל מוטורס הייתה יצרנית הרכב הגדולה בעולם במשך למעלה מ-70 שנים והשוק האמריקאי היה עד לאחרונה שוק הרכב הגדול בעולם אפשר לציין שמספר הדגמים מארץ הדוד סם שיזכו להכנס לדברי הימים המוטוריים הוא לא גדול במיוחד ובכל זאת קבלו את ארבע המכוניות המשמעותיות ביותר שתעשיית הרכב האמריקאית הביאה לעולם.
1. פורד מודל T
ההרכבה בשיטת הסרט הנע איפשרה להציג תג מחיר נמוך
אולי הרכב החשוב ביותר שנוצר בעולם הרכב לא בשל חדשנות מכלוליו או יכולותיו הגבוהות אלא בעיקר בשל שינוי התפיסה של המכוניות מצעצוע יוקרתי לעשירים לכלי תחבורה זמין לכל פועל.
הקלף המרכזי של המודל T היה תג מחיר זול משמעותית מכל המתחרות הודות להרכבה בשיטת הסרט הנע ביצור סדרתי ותוך שימוש במכלולים פשוטים ואמינים. המודל T הייתה מצוידת במנוע 4 צילנדרים בנפח 2.9 ליטרים שהפיק 20 כ"ס ואפשר למכונית להגיע למהירות מרבית של 72 קמ"ש שבמונחים של אותם ימים היה נתון בהחלט מרשים.
ההצלחה היתה כלל עולמית ובשנת 1921 מודל T היוותה קרוב ל-57 אחוזים מסך המכוניות שנעו בעולם. המודל T יוצרה במשך קרוב ל-20 שנה, עד שנת 1927, ללא שינויים משמעותיים והיקף היצור עמד על יותר מ-15 מיליון מכוניות.
העלתה את אמריקה על גלגלים
2. שברולט קורבט
בדורות האחרונים הקורבט מציגה ביצועים שלא היו מביישים מכוניות ספורט של טובי היצרנים מאירופה
אייקון אמריקאי אמיתי, מכונית הספורט האמריקאית האולטימטיבית שמצליחה לשמור על מעמדה במשך שישה דורות (למעט הדור הרביעי שהיה מביך למדי), מאז שנות החמישים. הקורבט שילבה את הטוב שבתעשיית הרכב האמריקאית לכדי יצירה מוטורית שהפגינה ביצועים מרשימים ואפילו יכולות כביש סבירות לא רק בקו ישר.
מעבר לביצועים הקורבט הדו מושבית שהייתה סוג של אינטרפרטציה בניחוח אמריקאי למכוניות הספורט האירופאיות הצליחה לשלב בין מראה ספורטיבי בולט מבלי להגרר לוולגריות שאפיינה את חלק ממתחרותיה. מנועים עתירי הספק היו הצד החזק שלה וכבר בשלהי הדור הראשון בראשית שנות השישים היא הוצעה בגרסאות עם 360 כ"ס.
בדור הקודם (השישי) הגרסה הבכירה שצוידה במנוע בנפח 6.2 ליטרים שבעזרת מגדש על הפיק 638 כ"ס הצליחה להראות להרבה מכוניות ספורט אקזוטיות מי באמת מקיפה הכי מהר את מסלול נורבורגרינג המפורסם.
השנה, 60 שנה לאחר הקורבט החדשה, הוצג הדור השביעי במספר של מכונית הספורט האמריקאית שמציג עיצוב זוותי וקרבי יותר המעצים את האגרסביות של הדגם.
גרסת הבסיס כוללת מנוע וי 8 המפתח לא פחות מ-450 כ"ס המאצים את השברולט הלוהטת למהירות תלת ספרתית בתוך 4 שניות,
שברולט קורבט - מכונית ספורט של ממש מתוצרת אמריקה
3. פורד מוסטנג
הדור הנוכחי נוצר בהשראת המוסטנג המקורית
המוסטנג יצרה ז'אנר חדש של מכוניות אמריקאיות ספורטיביות פשוטות מכלולים ופשוטות לאחזקה שאפשרו לאנשים להגשים את החלום להחזיק במכונית נחשקת במחיר שפוי. מעבר למחיר, ז'אנר המכוניות החדש שזכה לכינוי "מכוניות פוני" שימש בסיס אין סופי בעבור חובבי השיפורים להפיכתן למכוניות שרירים עם הספקים מטורפים.
המוסטנג, על שם מטוס הקרב ממלחמת העולם השנייה, נוצרה בשנות השישים של המאה ה-20 על פי חזונו של לי אייקוקה, אחת הדמויות המרכזיות בתעשיית הרכב האמריקאית, שהבין שדור המתבגרים החדש, תוצאה של הבייבי בום של לאחר מלחמת העולם השנייה, מחפש מכונית יפה שמשדרת רעננות וספורטיביות אך בה בעת לא יקרה מדי. וכך, על בסיס ערב רב של מכלולים שהיו על המדף של פורד, שלדת הפאלקון המשפחתית ותג מחיר של 2400 דולר נולדה ב-1964 המוסטנג הראשונה.
ההצלחה הייתה מטאורית וביום הראשון לאחר השקתה נרשמו לא פחות מ-22 אלף הזמנות למכונית. בחלוף שנה כבר מעל ל-400 אלף מכוניות מוסטנג הסעירו את כבישי אמריקה. לבד מהמראה המרשים ומחיר הבסיס הנמוך אחד הדברים שהלהיבו את הלקוחות יותר מכל היתה האפשרות לבחור בין מגוון גרסאות, שלל מנועים ורשימת אבזור אין סופית החל בניקלים, ציפוי ויניל ושאר קישוטים לגג וכלה במתלים מוקשחים ובשיפורי מנוע שאפשרו לכל אחד להרכיב את המוסטנג המתאימה לו בדיוק.
גרסת הקצה יוצרה בסדנה של אגדת המרוצים קרל שלבי ונקראה 350 GT. לבד ממנוע משופר בהספק של 306 כ"ס היא כללה גם מערכת מתלים שונה לחלוטין והביסה כל דגם של קורבט למרות שזו האחרונה עלתה כמעט כפול ממנה. לאחר כמה דורות מוצלחים יותר ופחות ב-2005 הוצג הדור החמישי שנראה כמו העתק מודרני לעיצוב של המוסטנג המקורית והמוצלחת ביותר.
מעבר למראה גם מבחינת ביצועים ויכולות המוסטנג הנוכחית הצליחה להציג אינטרפטציה מודרנית למקור האהוב. לכבוד הדור החדש שעושה הרבה כבוד לזה הראשון החליטו בפורד לקרוא אל הדגל את האגדה קרל שלבי, שהיה כבר בשנות השמונים המאוחרות לחייו, כדי לתכנן את הגרסה הספורטיבית ביותר לזכר תפארת העבר. למרות גילו המופלג שלבי, בהתלהבות של נער חובב שיפורים, תכנן את המוסטנג GT 500 עם הספק של כ-500 כ"ס ושלל שיפורים נוספים.
לפני כשנה שלבי האגדי הלך לעולמו בגיל 89 אך בפורד וגם בסדנה של שלבי בלאס וגאס הבטיחו כי שיתוף הפעולה ימשך וישמור על המסורת עם גרסאות קיצוניות למוסטנג.
המכונית הנכונה בזמן הנכון
4. ג'יפ
מתכון שלא השתנה מאז מלחמת העולם ה-2
רכב השטח הקטן ובעל העבירות יוצאת הדופן נולד בעקבות מכרז בהול שהוציא צבא ארצות הברית עם תחילת מעורבותו במלחמת העולם השנייה. התכנון המיוחד של חברה קטנה זכה במכרז אך לא היה ביכולתה של החברה לעמוד בעלויות הייצור וכך התכנון המוצלח (של הדגם שזכה לכינוי 1941) הועבר לחברת וויליס שיצרה במהלך מלחמת העולם לצרכים צבאים יותר מ-600 אלף ג'יפים. כשהמלחמה הסתימה וכשבבעלותה השם המסחרי "ג'יפ" שהפך לשם דבר בעקבות עברו הצבאי המפואר פיתחה חברת וויליס דגם אזרחי מעודן יותר שהיה הרכב האזרחי הראשון בעל הנעה לכל ארבעת הגלגלים אשר יוצר ביצור המוני.
הג'יפ זכה להצלחה בקרב חוואים וחובבי טיולי שטח שהעריצו את יכולת העבירות שלו ופשטות מכלוליו אך עד מהרה נקרא הג'יפ שוב אל הדגל ושימש כרכב להסעת לוחמים גם במלחמות הבאות של ארצות הברית בקוריאה ולאחר מכן בוייטנאם. דגם חדש (CJ-5) הוצג במהלך שנות החמישים והוא מזכיר בצורתו ומימדיו גם את הג'יפ (רנגלר) המודרני.
הג'יפ שימש כנושא לוחמים קל בצבא ארצות הברית כאמור מימי מלחמת העולם השנייה ועד למלחמת המפרץ הראשונה בראשית שנות התשעים שחשפה בפני העולם את ההאמר (H1) המשוכלל והגדול בהרבה. למרות היותו אייקון מוטורי בלתי ניתן לערעור שזכה להצלחה מסחרית גדולה במהלך השנים המותג ג'יפ החליף לא מעט בעלים עד שבמהלך שנות השמונים הוא נמכר לקונצרן קרייזלר. כלי רכב רבים המבוססים על הג'יפ מיוצרים במפעלי רכב ברחבי העולם כולל בתעשיית הרכב בנצרת עלית כאן בישראל, שמייצרת את הסופה שנמכרת בעיקר לכוחות הביטחון.
מתכון שלא השתנה מאז מלחמת העולם ה-2
>> גם ברשימה הזו האמריקאים "מככבים": המכוניות הכי מכוערות בעולם
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן