היכולות הרטוריות של שי אגסי מעוררות התפעלות, אבל המהפכה החשמלית עוד לא כאן | צילום:
נעם וינד
בשבועות האחרונים אירחה בטר פלייס בישראל כמה סבבי משלחות של העיתונות הבין-לאומית, והציגה בפניהם את רשת תחנות החלפת הסוללות המתפתחת ואת החזון של החברה. כרגיל, מערך היח"צ הציבור והדוברות של החברה עשה עבודה מצוינת, ובשבועות האחרונים פורסמו ברחבי העולם עשרות (אם לא מאות) כתבות, שמהן עולה הרושם כי ישראל היא "ארץ זבת חשמל" שניצבת בחזית ההנעה הירוקה בעולם.
למרבה הצער, דברים שרואים משם לא רואים מכאן, ועוד רחוקה הדרך לחדירה משמעותית של הנעה נטולת-בנזין לישראל. הבעיה לא נמצאת ברגולציה ובביורוקרטיה, נהפוך הוא: הרגולטור יוצא מגדרו כדי לפרוס שטיח אדום בפני יזמי ההנעה האלטרנטיבית. אלא שמנקודת המבט של המשתמש הסופי - זה שאמור לוותר על רכב הבנזין לטובת רכב הנעה אלטרנטיבית, לשלם עליו מכספו ולחיות אותו ביום-יום - המצב מסובך. לא מדובר רק על רכב חשמלי, אלא גם על כלי רכב שמונעים בגז - ובמיוחד בגז טבעי - שמסתמן כאחד ממקורות האנרגיה העתידיים של ישראל.
אין מספיק תחנות
הבעיה המרכזית כרגע היא סוגיית התדלוק. נכון לתחילת 2011 היו בישראל כ-1,036 תחנות תדלוק בבנזין וסולר, משהו כמו תחנה אחת לכל 19 ק"מ של כביש סלול. זהו יחס סביר ושימושי, שמאפשר לרוב הנהגים לתכנן מסלול נסיעה כמעט בלתי-מוגבל בקו המהיר מיעד ליעד.
כשמדובר בנקודות תדלוק לגז פחמימני מעובה (גפ"מ), אנו מוצאים בארץ כ-60 תחנות מילוי, משהו כמו תחנה אחת לכל 330 ק"מ כביש; אבל רוב הסבות הרכב לגז מאפשרות לנהג לעבור לנסיעה על בנזין רגיל במקרה שהגז אוזל, ולנוע מאות ק"מ על מיכל גז מלא. תדלוק הרכב בגז טבעי אפשרי טכנולוגית, אבל בישראל אין כיום נקודות מילוי למקור אנרגיה זה.
יש לזכור שטווח הנסיעה בין טעינות מוגבל למדי ועומד, על פי הנתונים הרשמיים, על כ-160 קילומטרים | צילום:
נעם וינד
- כל מה שרציתים לדעת על הסבת רכבכם לגז ולא העזתם לשאול
ומה עם חשמל?
המקבילה של בטר פלייס לתחנת הדלק (לפחות מבחינת מהירות השירות) היא תחנת ההחלפה המהירה לסוללות. כרגע מדובר על כ-38 תחנות שיפעלו בשלב הראשון. כמובן שרוב התחנות מרוכזות סמוך למרכזי האוכלוסייה ולצירים עמוסים; ועדיין, משמעות הדבר - למי שמתכנן נסיעה למרחקים שעולים על טווח הנסיעה של הרכב החשמלי בטעינה מלאה (160-180 ק"מ בתנאים אופטימליים) - פירוש הדבר הוא "נסיעה בזיג-זג". קרי, תכנון נתיב הנסיעה לפי מיקום תחנות ההחלפה ולא לפי הנתיב האופטימלי.
בבטר פלייס טוענים, אגב, שהמקביל לתחנות הדלק הן נקודות הטעינה הביתיות ובמקומות העבודה, שמספקות חשמל זמין ללקוחות ומאפשרות טעינה מלאה בלילה ובזמן העבודה. בנוסף אומרים בבטר פלייס, כי מיקום תחנות ההחלפה תוכנן כך שיהיה צורך בסטייה מינימלית מהנתיב ברוב הכבישים המרכזיים בארץ.
כמובן שאמורות להיות אלפי נקודות טעינה ציבוריות ופרטיות "רגילות" ברחבי הארץ, כולל בבתי בעלי הרכב; אבל כאן מדובר בטעינה שאורכת שעות ואינה מתאימה לנהגים ספונטניים שמצאו עצמם ללא אנרגיה. יתר על כן, כרגע מי שאין לו חניה פרטית או חניה רשומה בבית משותף, שבו הסכים הועד על הקמת נקודות טעינה, או סתם חניון ציבורי עם נקודת הטענה בטווח סביר מהבית - פשוט לא יוכל לרכוש רכב חשמלי. כלומר, אם אתה "עמך" שמחפש חניה ברחוב, ממילא אין לך בעיה: אתה תסונן החוצה עוד לפני רכישת הרכב.
הטווח המוגבל ומיעוט התחנות יחייב תכנון נסיעה קפדני | צילום:
נעם וינד
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן