הישראלים הם מאוד טכנולוגיים עד שזה מגיע למכונית | צילום:
Justin Sullivan, GettyImages IL
המונח היי-טק הוא כמעט שם נרדף לישראל. היצירתיות והמיומנות של אנשי התוכנה, החומרה והביו-טכנולוגיה שלנו הן מושא לקנאה ברחבי העולם, והן כבר ייצרו מאות מיליארדי שקלים למשקיעים ברחבי העולם. אפילו צה"ל נחשב בעולם לאחד הצבאות המתוחכמים בעולם מבחינה טכנולוגית.
אבל כאשר מגיעים לכלי הרכב, ובמיוחד לאלה שצמודים לעובדים בישראל, ההיי-טק הופך ל-low tech. חלק גדול מ-300 וכמה אלף מקבלי הרכב הצמוד בישראל רואים ב"רכב מהעבודה" סוג של מתנה במקרה הטוב, או "תחליף לתחבורה ציבורית" במקרים אחרים - וכידוע לא בודקים את שיניו של סוס שניתן במתנה.
התוצאה היא בחירת רכב בשיטת "המינימום ההכרחי": לא יורדים לפרטים טכניים, מסתפקים בכלי רכב עם אבזור תקני מינימלי כדי לחסוך עוד כמה שקלים, ולא מזמינים כמעט אופציות מתוחכמות.
אבל תעשיית הרכב, שגם היא תעשיית היי-טק לכל דבר, אינה דורכת במקום. ב-2014 יגיעו אלינו כמה מהחידושים הטריים ביותר של תעשיית הרכב. בשלב הראשון בדגמי נישה ובדגמי יוקרה, אבל בהמשך גם ברכב לכולם.
תיבות אוטומטיות (א'): טובים התשעה מהשישה
ישראל היא ממלכת התיבות האוטומטיות. שיעור כלי הרכב עם תיבת הילוכים אוטומטית, מכלל כלי הרכב החדשים שנמכרים בישראל, מתקרב ל-90% ומציב אותנו קרוב מאוד לצמרת העולמית. אמנם בשנים האחרונות ירד מעט השיעור, הודות לרכבי המיני הידניים, אבל גם שם התהפכה המגמה לאחרונה, וקשה מאוד למכור בישראל מיני עם תיבה ידנית.
לפיכך, אין זה מפתיע שכמעט כל חידוש בתחום הזה עושה את דרכו לישראל במהרה. בשנת 2014 ינחתו אצלנו לראשונה תיבות אוטומטיות בתצורה מקובלת (עם ממיר מומנט), אבל עם לא פחות מתשע מהירויות (הילוכים).
הרכב הראשון עם התיבה הזו הוא הדור המחודש של הכביש-שטח היוקרתי ריינג' רובר איווק, שינחת במחצית הראשונה של 2014, ומעט מאוחר יותר יגיע אלינו גם ג'יפ צ'ירוקי החדש עם תיבה כזו. כאן צריכה להישאל השאלה: "למה בכלל צריך תשעה הילוכים?". ולכך יש שתי תשובות. הראשונה היא שבעולם השיווק "יותר" זה תמיד "יותר טוב". תיבה עם תשע מהירויות היא גימיק שיווקי גדול יותר מתיבה עם שש/שבע מהירויות, והלקוחות - במיוחד בפלח היוקרה - תמיד רוצים יותר.
התשובה השנייה היא שתיבה כזו מסייעת ליצרן "לעבוד" בצורה יותר טובה על תקנות הפליטה ולהציג תצרוכת דלק רשמית פנטסטית. בסיוע תוכנה יצירתית אפשר לתכנת את התיבה "לדלג" על שניים או אפילו שלושה הילוכים, לקפוץ להילוך יתר קיצוני בשיוט רגוע, וכדומה. אמנם בנסיעה נמרצת היתרון מקוזז, אבל תיבה כזו מסייעת להציג נתונים ממוצעים תיאורטיים מרשימים (ע"ע "גימיק שיווקי").
ריינג' רובר איווק - תיבת הילוכים עם 9 הילוכים | צילום:
נעם וינד
תיבות אוטומטיות (ב'): הילוכים עם GPS ב"מיני"
אם מישהו סבור שתיבה אוטומטית בת תשע מהירויות היא טכנולוגיה אקזוטית, כדאי לו להכין את עצמו לדבר הבא: תיבת הילוכים אוטומטית עם הנחיית GPS מובנית. הרעיון נשמע פשוט למדי; כל התיבות האוטומטיות הקיימות הן "טיפשות" או "טיפשות למחצה", ויעילותן תלויה ביעילות הנהיגה של הנוהג ברכב.
נהגים שאינם מכירים את הרכב ואת הכבישים נוטים להאיץ שלא לצורך, לבלום בפראות וכדומה, תוך "בלבול" המוח המוגבל של התיבה. לעתים זה מתבטא רק בצריכת דלק מיותרת ובשחיקה מכנית מואצת, אבל לעתים הנהג גם עשוי למצוא עצמו עם ההילוך הלא נכון במקום הלא נכון - כמו למשל הילוך גבוה בעת פנייה הדוקה - וזה כבר עניין של בטיחות.
הפתרון החדש של קבוצת ב.מ.וו הוא הטמעת רכיב GPS עצמאי לתוך ה"מוח" של תיבת ההילוכים. מדובר בצ'יפ שכולל בתוכו לא רק את המקלט אלא גם רכיב זיכרון שעליו מתוכנתות מפות של יבשות שלמות. התיבה מזהה בזמן אמת את מיקומו של הרכב בדיוק של מטרים בודדים, מזהה את הגובה היחסי של הרכב מעל פני הים, את השיפוע ואת התאוצה, ומתאימה את העברת ההילוכים בהתאם לתנאים האמיתיים של הכביש.
בדרך זו ההעברה מתאימה תמיד לפני הכביש: שימוש תכוף בבלימות מנוע בכבישים מפותלים, תוכנית נינוחה בכבישים מהירים וכדומה. כל העסק מתבצע עצמאית, ללא צורך בהתקנת מערכת GPS ברכב. את המפות ניתן יהיה לעדכן מהרשת.
תיבה ראשונה מסוג זה כבר הוצגה ברולס רויס Wraith החדשה, אבל גם בני תמותה בישראל לא יזכו כנראה ליהנות ממנה. ה"מיני" החדשה של ב.מ.וו, שתושק בישראל החל ברבעון השני של 2014, תצויד כסטנדרט בתיבה כזו.
מיני החדשה - גיר אוטומטי המתאים את ההילוך בהתאם לנתוני ה-GPS
היברידי נטען: בשנה הבאה על המדף
ההתפכחות של יצרני הרכב לגבי עתיד הרכב החשמלי חלה גם על הציפיות מהרכב ההיברידי הנטען, שכולל "מנוע עזר" מונע בנזין לטעינת הסוללה ולשעת חירום. היצרנים מבינים כיום שרק בעלי אמצעים מוכנים לשלם את המחיר הגבוה מאוד של כלי רכב כאלה - אפילו עם הטבות מס נדיבות.
כך, למשל, המכירות בארצות הברית של שברולט VOLT, שבפיתוחה ובייצורה הושקע הון עתק, הסתכמו בתשעת החודשים הראשונים של 2013 בפחות מ-17 אלף יחידות, וסך מכירותיה מאז ההשקה עמד על פחות מ-48 אלף יחידות. זהו נתח זעיר משוק הרכב האמריקני, וקצב חודשי מאכזב למרות, ש-GM חתכה באוגוסט השנה כ-5,000 דולרים מהמחיר והציבה אותו על כ-35 אלף דולרים "בלבד".
בישראל כבר נמכרת מכונית היברידית נטענת אחת זה מספר חודשים - טויוטה פריוס - אבל במחיר מקביל לזה של מכונית מנהלים גדולה ומאובזרת, או ג'יפון, הפוטנציאל הכולל שלה מוגבל. ב-2014 יימשכו הניסיונות להרחיב את הפלח בארץ, כאשר הנציגה העיקרית תהיה גרסה היברידית-נטענת של המיצובישי אאוטלנדר.
הרכב מיישם את הניסיון הרב שצברה מיצובישי בתחום ההנעה החשמלית בתוך רכב פנאי אופנתי. לאאוטלנדר ההיברידי-נטען יש "הנעה מקבילה": מנוע בנזין תקני, ששולט בגלגלים הקדמיים, ומנוע חשמלי, שמניע את הגלגלים האחוריים תוך יצירת מעין הנעה כפולה, ללא קשר מכני ישיר בין הגלגלים הקדמיים לאחוריים. מנוע הבנזין בנפח שני ליטרים מייצר 95 כוחות סוס, והמנוע החשמלי מוסיף עוד 82 כוחות סוס לחבילה. הסוללה נטענת באמצעות מנוע הבנזין או באמצעות מטען מרשת החשמל, בתוך כ-4.5 שעות ממצב ריק למצב טעון באופן מלא.
נתון הצריכה הממוצעת שבו נוקבת מיצובישי הוא כחמישים קילומטרים לליטר, מה שמעניק ל-SUV המגודל והכבד (מעל 1.8 טונות) טווח נסיעה פוטנציאלי רצוף של 880 קילומטרים בין תדלוק למשנהו. במצב החשמלי, טווח הנסיעה האופטימלי של הרכב הוא עד 55 קילומטרים. המחיר תלוי במדרגת המס שלה יהיה זכאי הכלי בארץ. זיכוי מס נאה, בהתאם לתקנות הייחודיות הנוגעות לרכב היברידי נטען, עשוי להפוך את הכלי לאטרקציה בפוטנציה.
אאוטלנדר פלאג-אין- רכב פנאי ששונא דלק
רכב חשמלי: סיבוב שני
קריסתה של בטר פלייס, ותהליך כינוס הנכסים המביש שבא לאחר מכן, פגעו קשות בפוטנציאל השיווקי של הרכב החשמלי בישראל, שרק לפני שנים ספורות נתפס בתור "הדבר הבא". אמנם כיום עדיין משוטטות על כבישי ישראל כמה מאות מכוניות חשמליות של "בטר פלייס", אבל את מבטי ההערצה, שלהם זכו פעם הנוהגים בהן, מחליפים כיום מבטי השתתפות בצער - או שמחה לאיד, תלוי בסיטואציה.
למרות זאת, יש עדיין מי שסבור שהפוטנציאל השיווקי של הרכב החשמלי עדיין קיים בישראל. אולי לא בתור "מהפכה שתשנה את השוק", אבל בהחלט כנישת שוק לגיטימית, שתפנה לקהל מצומצם וסלקטיבי. הנציגה הבולטת בפלח תהיה ניסאן ליף, שתגיע אלינו בתחילת השנה לאחר מתיחת פנים ועדכונים הנדסיים חשובים, שיגדילו את טווח הנסיעה הרצוף התיאורטי בין טעינות מ-160 למאתיים קילומטרים.
הסיבוב השני בשוק הישראלי יהיה נטול יומרות ומאוד מעשי. המכוניות החדשות לא ישווקו עם תוכניות מעורפלות ופולשניות לתפעול, לטעינה ולבעלות, אלא בתור "ברזלים" - כמקובל בשוק הרכב העולמי: הלקוח ירכוש את הרכב כמות שהוא "מהמדף", ויקבל בעלות מלאה כולל הסוללה (שבשיטת בטר פלייס, כזכור, נשארה בבעלות החברה). המחיר - כ-139 אלף שקלים לאחר הטבת המס, נמוך משל טויוטה פריוס, למשל.
יחד עם הרכישה יקבל הרוכש נקודת הטענה שמותקנת בבית ו/או בעבודה. החשמל לטעינה מגיע מרשת החשמל הביתית הרגילה ומחויב בחשבון הרגיל ללא כבילה של הלקוח ל"רשת מנוהלת" ולשיטות חיוב מסובכות ומנופחות. הטעינה ממצב ריק אורכת עד שמונה שעות, וכמחצית מכך במצב הטענה מואץ.
המכונית החכמה הזו מיועדת לשימוש עירוני/פרברי שגרתי, מהסוג שמאפיין את רוב הנהגים ביום-יום. אין לה יומרות לבצע "מסעות חוצי ישראל" ואין עמדות להחלפת סוללות. ואם נתקעת בלי חשמל, חפש לך שקע חשמלי זמין או צור קשר עם חברת שירותי הדרך, ממש כמו בקליפורניה.
ניסאן ליף - ניסיון נוסף להלהיב את עם ישראל להתחבר לחשמל
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן