למדינה זה עולה פחות - הרבה פחות | צילום:
nontarith songrerk, Shutterstock
נפתח בחידה: ליטר בנזין עולה כיום בממוצע בתחנות התדלוק כ-7.25 שקלים (בהתאם לשירות ולתחנה) האם מישהו מוכן לנחש מה המחיר האמיתי של ליטר בנזין, לאחר שיובא ארצה והוכן לשיווק בתחנות?
אנחנו מוכנים להמר שרוב הניחושים ינועו בין 4.5 ל-5 שקלים, שזה בערך המחיר ששילמנו בתחנות לפני עשור. צר לנו לבשר לכם, אבל טעיתם בגדול. המחיר "נטו" של ליטר בנזין בנמל, נכון לינואר הוא 2.309 שקל בלבד. על זה נוספות עוד 70 אגורות לליטר "הוצאות שיווק" ועוד אגורות בודדות על "דלף ביטוח ותוסף החזקת מלאי תפעולי".
עד כאן הכל לגיטימי. עכשיו מגיעה המדינה ומוסיפה נתח עצום בפאי המחיר, 3.09 שקלים "בלו קצוב", שהוא לא פחות מ-43% מהמחיר הכולל. לעיגול העסק מוסיפה המדינה גם מע"מ כחוק, ולפני ששמנו לב, הגענו ליותר מ-7 שקלים לליטר ולהכנסות מדינה ממיסי דלק, שעולות בקצב דו-ספרתי לשנה והסתכמו בשנה שעברה בקרוב ל-14 מיליארד שקל.
הכל שיווק ואריזה
כמו כל שף במסעדת יוקרה, יודעת המדינה היטב ששיווק, אריזה ובעיקר שמות ותיאורים יצירתיים, הם חשובים לא פחות מהמוצר עצמו, ושתבלינים יכולים לכסות על ריחו הרע של תבשיל. לפיכך, למס הדלק יש שמות וצידוקים רבים. אחד הפופולריים שבהם הוא "הפנמת הנזקים הסביבתיים של כלי הרכב", או אפילו "מיסוי סביבתי".
אז מה אם מחקרים ממשלתיים מראים שאחוז הזיהום הכולל מכלי רכב בארץ הוא זניח לעומת הזיהום התעשייתי. אז מה אם אותה מדינה עצמה מטפלת בכפפות משי במוקדי הזיהום התעשייתיים הגדולים במשק, ששייכים - ולא במקרה - לצד ההון של משוואת ההון-שלטון. את העשן שנפלט מהמפלטים יכולים כולם לראות יום-יום, ולפיכך זהו תירוץ מצוין למיסוי.
נכון שלמעט ארה"ב, רוב מדינות המערב - במיוחד באירופה - נוהגות להטיל מסי דלק כבדים. אבל המדינות הללו גם מחזירות כסף לנהגים פחות מזהמים, בדמות זיכויים ותמריצי מס שונים.
תירוץ מגוחך: המיסוי הגבוה על הדלק - למען איכות הסביבה | צילום:
MsLightBox, Istock
אצלנו "המיסוי הירוק" הולך לכיסם של היבואנים, ולאוצר כואב אפילו על 300 מיליון השקל - פרומיל מההכנסות ממיסי רכב ונסיעה - שהמיסוי הירוק עולה לו. עובדה, בשנה הבאה הוא יפחת ריאלית.
הסיבה לאדישות הציבור ביחס למחירי הדלק היא שהנהגים שנוסעים הכי הרבה, משלמים רק חלק קטן מעלות הדלק בפועל. בעלי הרכב הצמוד מקבלים תקציב דלק כמעט בלתי מוגבל. נהגי המוניות והמשאיות מקבלים קיזוז למחירי הסולר וכך הלאה. ומי מסבסד את כל זה? הנהג הקטן, שמחזיק ברשותו רכב בבעלות פרטית ומשלם עליו מכיסו, עד לעלייתו על הכביש, כמעט 115% מס.
ב-14 מיליארד שקל לשנה אפשר לפתח הרבה אלטרנטיבות תחבורתיות להסעה המונית, אבל איזו סיבה יש למדינה לשחוט את האווזה שמטילה ביצי זהב. אז למה לנו להתפלא שמהפרויקטים הגדולים שנמצאים בתכנון, ייהנו, אולי, נכדינו.
נכון שאנחנו מדינה קטנה ומוקפת אויבים, ולמדינה יש שימוש לגיטימי (נניח) באותם 14 מיליארד שקל. אבל ההרכב הנוכחי של מחירי הדלק חוצה את הגבול הדק שבין מיסוי לחמדנות גסה.
"כל עוד נשמה באפי, אאבק עד טיפת המים האחרונה". אדרי בהפגנת מחאה נגד הפרטת משק המים
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן