400 מיליון שקל בשנה על חניה | צילום:
חדשות 2
בימי קדם נהגו עיריות להעניק את "מפתח העיר" כאקט של כבוד לאזרחים שהרימו תרומה יוצאת דופן לטובת העיר, או שפרנסי העיר חפצים ביקרם. אם העיריות והרשויות המקומיות בישראל היו מקיימות את המנהג הזה, הן היו כנראה מנפיקות את "מפתחות העיר" לעברייני החניה.
כן, אנחנו מדברים עלינו: אנחנו, שאחרי 3-4 הקפות מייאשות, חנינו לכמה דקות באדום-לבן וחטפנו דוח של מאות שקלים. אנחנו, שסברנו כי בשתיים-שלוש בלילה, כשהרחובות ריקים מתנועה, כבר אין פקחי חניה. או שחנינו כחוק, ועד שחזרנו לרכב מהמדחן - פקח זריז כבר הספיק להדביק לנו דוח קנס. כולנו מהווים מקור הכנסה חיוני עבור העיריות בישראל, ולאף אחד אין כוונה לוותר עליו.
לא קל להשיג את נתוני ההכנסות מקנסות חניה בישראל, כי הם חבויים עמוק בתוך דוחות התקציב של העיריות והרשויות המקומיות. אבל החיפוש משתלם: הנתונים מגלים כי מדובר בתעשייה אדירה שמייצרת לעיריות הכנסות בהיקף מצרפי של יותר מ-400 מיליון שקל מדי שנה. הכסף הזה מהווה חלק חיוני מכלל הכנסות העיריות, ובמקרים מסוימים מגיע ל-5% מתקציבן הכולל.
עוד ב-mako רכב
בקרוב בתל-אביב מצלמות שיפיקו דוחות חניה
שיא חדש בת"א: קיבל דו ח חניה למרות שהיה ברכב
עשרת מקומות החניה היקרים בעולם
השיאנית היא עיריית תל-אביב, שגרפה בשנה אחת כ-142 מיליון שקל מקנסות חניה בלבד; כמה מיליונים מעל התחזית, וקרוב ל-3% מכלל הכנסות העירייה. לשם הבנת הפרופורציה: הכנסותיה של עיריית תל-אביב מתשלום דמי חניה "חוקיים" - בחניונים, בסלולר ובאמצעים אחרים - עמדו באותה שנה על כמחצית - 72 מיליון שקל בלבד.
עיריית ירושלים גבתה באותה שנה "רק" כ-50 מיליון שקל מקנסות חניה; ורשויות קטנות יותר בגוש דן הצליחו לייצר הכנסות מקנסות בהיקף של 5 עד 17 מיליון שקל כל אחת.
גם לפריפריה אין מה להתבייש: אפילו עירייה קטנה יחסית כמו חדרה גבתה אשתקד כ-8.5 מיליון שקל מקנסות חניה.
כדי לייצר את ההכנסות הללו מעסיקות העיריות צבא קטן של פקחים, ניידות, אופנועים, חברות גבייה ומה לא, שעושים את מלאכתם ביעילות ובנוקשות, ואף מתוגמלים בחלק מהמקרים על-פי תפוקות ועמידה ב"מכסות".
תל אביב מובילה ובהפרש ניכר | צילום:
חדשות 2
למרבה הצער, העיריות, בגיבוי של המדינה, לא מסתפקות בזה. בימים אלה מתנהלת מאחורי הקלעים מהפכה טכנולוגית, שבסופה יהפוך תהליך ייצור הקנסות למפלצת היי-טק יעילה וחסרת לאות, שתשדרג במידה דרמטית את היקף חליבת הכספים מאיתנו.
אחת המובילות באוטומציה היא עיריית ירושלים, שמתקנאת כנראה בהכנסות השמנות של תל-אביב מקנסות החניה. בחודש שעבר הסתיים מכרז, שבמסגרתו ביקשה עיריית ירושלים מידע והצעות מוקדמות להקמת מערכת אכיפת חניה המבוססת על טכנולוגיות וידיאו, זיהוי תמונה ובקרה מרחוק, שלא היו מביישות את סוכנות הביון של ארה"ב ה-NSA
למען הסר ספק, העירייה הדגישה כי היא רוצה שהמערכת תבצע גם "צילום בתנאי מזג-אוויר (גשם, ערפל), חושך ועוד". כלומר, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
בנספח מפרטת העירייה לא פחות מ-39 עבירות חניה, עם קנסות שנעים בין 100 ל-500 שקל, שאותם היא מבקשת לאכוף אוטומטית. מהעבירות הללו עולה כי האכיפה הטכנולוגיות עתידה להיות הרבה יותר אגרסיבית וללא שיקול-הדעת שיש כיום לפקח אנושי. כך, למשל, המערכת תנפיק קנס גם למי שחנה כחוק במקום מותר, ושילם כחוק על החניה, אבל לא הצמיד את פתק החניה לדלת הקדמית אלא הניח אותו, למשל, מתחת לשמשה הקדמית, כשהפקח יכול לראות ששולם עליה.
ייתכן שחלק מאיתנו יגידו: "מה הבעיה, חונים כחוק או נוסעים בתחבורה ציבורית". אלא שאם הפתרון היה כה פשוט, לא היינו רואים בתקציבי העיריות "תחזיות להכנסות מקנסות חניה", שמושגים ברמה גבוהה מאוד של דיוק.
תתכוננו: בקרוב אכיפה אלקטרונית מרחוק לעבירות חניה | צילום:
נעם וינד
קיימות נוסחאות שמחשבות את היקף התנועה הממוצעת בתוך העיר, ואת מספר מקומות החניה הפנויים, ומחשבות ברמה גבוהה מאוד של דיוק כמה קנסות יופקו.
מעבר לכך: לעיריות יש גם שליטה יעילה על היקף מקומות החניה הפנויים, מה שמקטין לכאורה את המוטיבציה שלהן להשקיע בחניונים נרחבים, בחניות בהיקף סביר בפרויקטים של בנייה וכיוצא בזה.
בקיצור, המקרה הקלאסי של החתול השומר על השמנת. אלא שבמקרה שלנו, החתול עתיד להצטייד בקרוב בטכנולוגיות שייצרו מקור בלתי מתכלה של שמנת.
כל מה שרציתם לדעת על החניה
מחזה נדיר | צילום:
אביעד קיסוס
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן