עד כמעט סוף המילניום הקודם למבורגיני הייתה יצרנית של רכבים אקזוטיים שרק מעטים ברי מזל יכלו להרשות לעצמם, אבל מאז שקונצרן פולקסווגן הגרמני רכש את החברה עם סמל השור הזועם ב-1998 קצב הייצור במפעל בסנטה אגתה שבחבל בולוניה גדל פי 9. המעריצים הגדולים של החברה יטענו אולי שהדיאבלו, הלמבורגיני האחרונה שיוצרה לפני האיחוד עם פולקסווגן, היתה ברוטאלית, לא סלחנית ולא מתפשרת, אבל עם ההצלחה המסחרית קשה להתווכח והמכונית שמסמלת את התהליך שעברה החברה יותר מכל היא הגייארדו שהושקה ב-2003 - אחות קטנה לשושלת האקזוטיקה המפורסמת של למבורגיני, מהקונטאש והדיאבלו ועד המורצ'יאלגו והאוונטדור.
אמנם לא היו לה דלתות מספריים סקסיות כמו לאחיות הגדולות שלה, ועם הנעה כפולה קבועה (גרסת הנעה אחורית הוצגה רק ב-2010) היא גם לא הייתה "שור עצבני" עם איום תמידי לבעיטת אחוריים כואבת, אבל השבוע, עשור לאחר שהוצגה לראשונה ירדה הגייארדו ה-14,022 מפס הייצור והפכה ללמבורגיני הנמכרת ביותר בכל הזמנים עם נפח מכירות של קרוב ל-50 מסך כל מכירות המותג ביובל שנותיו.
רק לשם השוואה, המכונית השניה הנמכרת ביותר של למבורגיני היא המורצ'ילאגו, שיוצרה ב-4,099 עותקים בין השנים 2001 ל-2010.
יחידת הכוח בגרסה הראשונה כללה מנוע V10 בנפח 5.0 ליטר עם 500 כ"ס ותיבת הילוכים רובוטית עם מצמד יחיד או תיבה ידנית עם שישה יחסים בשני המקרים. זו האחרונה המשיכה להיות מוצעת לאורך כל השנים למרות נטישת פורשה (בדגמי הקצה) ופרארי את תיבת ההילוכים הקלאסית.
הלמבורגיני הנמכרת ביותר ובהפרש ניכר
במשך עשור הציגה למבורגיני גרסאות רבות; רודסטר, סופרלגרה קלת משקל, ניידות למשטרה האיטלקית ולמשטרת לונדון ואפילו גרסה שמצדיעה לנהג הניסוי האגדי של החברה – ולנטינו בלבוני.
אבל למרות הייחודיות שלה גם כיום בין מכוניות הספורט, התקשתה הגייארדו להתמודד מול המתחרות הצעירות ושופעות הטכנולוגיה ובראשן היריבה המושבעת מהעיירה הקרובה מראנלו, פרארי עם ה-458 איטליה.
תמונות ריגול של מחליפת הגייארדו, המכונה קבררה, כבר צצו ברשת אבל ההשקה הרשמית צפויה רק בשנה הבאה. עד אז למבורגיני מספקת הצצה רק לעיצוב מתג ההתנעה של המחליפה ולצליל המנוע בדף הפייסבוק שלה.
>> איך מכנסים למבורגיני למוזיאון?