אחרי שלי קורזיץ שיתפה לפני כשבועיים בראיון ל'מאקו' את המאבק שלה בהפרעת מח עצם נדירה ואת העובדה שהיא חיה על קצבת ביטוח לאומי, בספורט הישראלי מתגייסים לעזרה עבור אחת הספורטאיות האולימפיות הגדולות ביותר שהיו לנו.
השייטת ורד בוסקילה, חברתה הטובה של קורזיץ, פתחה בקמפיין מימון המונים והעלתה פוסט מרגש לפייסבוק בו כתבה: "זו כנראה הפנייה החשובה ביותר שעשיתי בחיים. בוודאי היא החשובה ביותר עבורי. אני מתפללת בלב כל כך חזק שמישהו ישמע אותי ויאמר, איך אני יכול לעזור. בבקשה תקראו עד הסוף. ולמי שנשבר באמצע, לחצו על הלינק, תתרמו ותמשיכו ביום שלכם".
"יום אחד את ספורטאית אולימפית. מתחרה על הבמות החשובות בעולם, מייצגת את המדינה, מנצחת, מפסידה, מתמודדת, נאבקת. תחושת המסוגלות היא בלתי רגילה. את חיה ונושמת את הספורט, ובמקרה שלך, את לא מכירה את עצמך בלי הים. את זוכה ארבע פעמים באליפויות עולם, והופכת לישראלית היחידה שעושה זאת. למעשה, את אחת הגולשות רוח הטובות בעולם בכל הזמנים. שני משחקים אולימפיים, אינספור פודיומים, עטופה בדגל, בוכה בהמנון. את מה שנקרא ספורטאית על".
יום אחד, את לא מסוגלת לאכול, לא שולטת בצרכים עד שכבר אין ברירה ומוציאים לך את שלפוחית שתן ואת מסתובבת עם שקית, נכנסת ויוצאת מבתי חולים, עוברת ניתוח מסכן חיים אחד אחרי השני, נאנקת מכאבים, לא מסוגלת לעבוד, לאט לאט מתנתקת מהחברה כי אומנם הבדידות נוראית, אבל לפחות לא צריך להעמיד פנים. את מאבדת את השיניים, כבוד עצמי הולך לפח, את נזקקת, חלשה, כולם מרחמים עליך. פאק איט, את מרחמת על עצמך.
"לי קורזיץ היא האדם הטוב ביותר שאני מכירה. יש לה לב זהב. הרים של כישרון. כנות ויושרה, עדינות מפתיעה ואישיות יוצאת דופן, מעוררת השראה על אמת. היא תמיד תבוא היא, הכי נקייה ותמיד תכבוש".
"אני מתגעגעת לימים בהם היא יכלה להיות חברה שלי. בשנים האחרונות אני בעיקר חברה שלה. כי כמעט ואין אותה. היא הולכת ומצטמצמת. אט אט קטנה בגוף ובנשמה. הכאב מכרסם אותה. אני מתגעגעת לחברה שלי".
"כאב לכם פעם משהו בגוף עד שהתעלפתם מהכאב? אז ללי זה קרה. יותר מפעם אחת. זה אפילו קרה לה בלילה שלפני השיוט החשוב בחייה במשחקים האולימפיים בלונדון 2012. כן, אותם משחקים בהם היא יצאה לשיוט המדליות עם מדליית כסף ביד ולבסוף סיימה שביעית. יש שזוכרים אותה מפסידה את המדליה האולימפית, אני זוכרת אותה מעולפת מכאבים בלילה ויוצאת לים בבוקר. עניין של פרספקטיבה כנראה".
"אז נכון, זה סיפור נורא עצוב, ורחמים זה רגש מאוד מובן בנסיבות העניין. אבל אתם חייבים להבין משהו, הדבר הקשה ביותר עבור ספורטאיות זה להפגין פגיעות. להיות במקום שאת נזקקת. להיות חלשה ומסכנה, במיוחד עבור לי, כי הנשמה שלה כזאת פייטרית ורחמים זה פשוט לא בשבילה".
"זה לא סיפור על מישהי שזנחו אותה, להפך, זוהי מישהי שמאוד עטופה. הוועד האולימפי בישראל, איגוד השייט ומשרד הספורט תומכים בה עד עצם היום הזה. לא כי הם חייבים, אלא כי זה הדבר הראוי והאנושי לעשות. מדהים נכון? בהחלט. חסר תקדים אפילו. אז באסה אין את מי להאשים, ואין על מי לכעוס. אבל כן אפשר לעזור".
"זה הזמן שלנו לעמוד לצידה של לי, לתת לה בחזרה, לחבק אותה באמצעות תרומה כספית שתעזור לה קודם כל בשיקום הכל כך יקר, שיקום שיציל את חייה. בנוסף לשיקום, מגיע ללי גם חיים נורמליים. חיים בהם היא יכולה לקנות אוכל מבלי לחשוש מחשבון הבנק, לסדר את השיניים שנשרו לה מהטיפולים הכימיים, למלא דלק. כן בדיוק, הדברים הכי בסיסיים שאתם יכולים לעלות על דעתכם".
