תרופה ניסיונית חדשה הוכחה כיעילה לטיפול בהתמכרות לקנאביס. ממחקר שפורסם ב-Nature, מכתבי העת המדעיים החשובים בעולם, עולה כי בדיקה ראשונית של החומר על מטופלים הסובלים מהתמכרות לקנאביס הראתה תוצאות חיוביות, גם מבחינת היעילות להפחתת ההתמכרות וגם מבחינה בטיחותית. מדובר במחקר מעמיק ורחב, שנערך בשיתוף פעולה בין מספר מוסדות מחקריים באירופה, ניו זילנד וארצות הברית.
התמכרות לקנאביס – או בשמה המקצועי "הפרעת שימוש בקנאביס" (Cannabis Use Disorder) – מופיעה בכ-10% מהאנשים הצורכים הקנאביס באופן קבוע. ההגדרה הבסיסית של ההפרעה, על פי מדריך האבחון הפסיכיאטרי DSM, היא חוסר יכולת להפסיק את השימוש בצמח, גם בשלב שבו הוא גורם לנזק נפשי ו/או גופני. במידות שונות של חומרה, התמכרות לקנאביס עלולה לפגועה באיכות החיים של הסובל ממנה ושל האנשים שנמצאים בסביבתו הקרובה. מדובר בהפרעה ההולכת והופכת לנפוצה יותר ויותר ברחבי העולם, עם עליית הזמינות של הצמח והתפשטות הלגליזציה במדינות רבות.
המחקר סביב התמכרות לקנאביס עוסק בעיקר ברכיב הפסיכואקטיבי העיקרי בצמח, THC. זה הוא הרכיב שגורם לתחושת ה"היי" המוכרת, והוא גם זה שגורם לאדמומיות בעיניים, לתחושת עייפות בעקבות צריכת קנאביס ועוד. ההשפעה של THC במוח ובגוף נובעת מקשירתו על קולטן במערכת העצבים שנקרא CB1. הפעלת קולטן זה על ידי THC היא שמעוררת שורה של תהליכים, שסופם באפקטים המוכרים של הצמח שצוינו לעיל.
המחקר המדובר בכתבה זו עסק בחומר שנקרא AEF0117. מדובר בחומר שמעכב או מונע את התהליכים המתרחשים בתוך תאי מערכת העצבים בעקבות הפעלתו של קולטן CB1. במילים אחרות, AEF0117 מפחית מאוד את ההשפעה של THC. המחקר נערך במספר שלבים: אחרי שממצאים ראשוניים הראו תוצאות מעודדות במודלים של התמכרות ל-THC במכרסמים, עברו החוקרים לבחון את השפעת החומר גם בקופים. ואחרי שגם בקופים נמצא כי החומר פועל ביעילות ובאופן בטוח, ניגשו החוקרים אל "הדבר האמיתי", ובחנו את השפעת החומר גם על בני אדם.
בשני ניסויים ראשונים, בחנו החוקרים את השפעת החומר על מתנדבים בריאים. המטרה העיקרית של חלק זה של המחקר הייתה לבחון את בטיחות השימוש בחומר, והממצאים מעודדים. בכל המינונים שנבדקו, לא נמצאו תופעות לוואי, מלבד בנבדק אחד (מתוך 40) שהופיעו אצלו סימני גרד ופריחה אחרי הטיפול הראשון, והוא הוצא מן המחקר. גם תסמינים הקשורים למצב רוח, כגון תסמיני דיכאון או חרדה, לא הופיעו בעקבות הטיפול.
משהטיפול הוכר כבטוח למדי, עברו החוקרים לשלב השני, בו בחנו את השפעת הטיפול ב-AEF0117 במשך מספר ימים על אנשים המתמודדים עם התמכרות לקנאביס. פרק הזמן שחלף בין השימוש בתרופה לבין השימוש בקנאביס הוגדר מראש ונותר קבוע, והמשתתפים ענו על שאלונים הנוגעים לרמת ההנאה שלהם מהצמח ולכמיהה שלהם להשתמש בו. אצל אותם הנבדקים, הטיפול הפחית משמעותית את האפקט של קנאביס ולפיכך גם את ההנאה שלהם מהצמח ואת הכמיהה להשתמש בו, ב-19 עד 38 אחוזים, כתלות במינון התרופה בה נעשה שימוש. כתוצאה מכך, ירדו גם שיעורי השימוש בצמח בקרב אותם המשתתפים, שכאמור מוגדרים כמכורים לקנאביס.
על פי החוקרים, הממצאים הללו הנם מספקים על מנת לקבוע כי ב-AEF0117 קיים פוטנציאל גדול לשמש כחומר המסייע לגמילה מקנאביס. השלב הבא של המחקר הוא ניסוי בהיקף גדול בהרבה, עם 300 נבדקים, המתבסס על המסקנות שהוסקו בניסויים הקודמים בכל הנוגע למינוני התרופה האידיאליים.