קצב החיסונים בעולם מתנהל בעצלתיים, בטח ביחס לישראל. אם זה טוב או רע להם או לנו, נדע בעוד כמה שנים, ככל הנראה, כשנגלה את השפעות החיסון על בריאותנו.
ארצות הברית היא המדינה שנפגעה, ללא כל ספק, בצורה הקשה ביותר מהמגיפה. עם נתונים של כמעט 500,00 מתים. אבל נכון לסוף ינואר, חוסנ רק כ-20 מיליון איש (מתוך 330 מיליון אזרחים). רק השבוע הצהיר הנשיא הנכנס, ג'ו ביידן, כי רכש 200 מיליון מנות חיסון נוספות. אבל בכלי התקשורת האמריקניים, נשמעו טענות רבות של אזרחים שלא מצליחים לזמן תור לחיסון, בגלל קצב האספקה האיטי.
השבוע התפרסמה ידיעה שהצליחה להרגיז רבים, עובדי תעשיית הקנאביס בקליפורניה יחוסנו לפני המורים והשוטרים. קליפורניה הכריזה על לגליזציה כבר ב-2018 והיתה המדינה הראשונה בארה"ב שהיתירה שימוש בקנאביס רפואי.
ג'רד קילוה, נשיא ארגון הקנאביס העסקי מאוניברסיטת L.A. והבעלים של בית המרקחת, סיכם זאת כך: "קנאביס היא תרופה, כך שעובדי קנאביס הם עובדי בריאות. אחרי 26 שנה שקראנו לזה מריחואנה רפואית, איך אפשר להתנער ממה שקראנו רפואה ואז להגיד שארותם אנשים שעובדים בה, הם אינם עובדי בריאות. זה מעט מזלזל לשים תווית על משהו ואז לקחת אותו מתי שזה נוח לך כממשלה".
בעשור האחרון מקבל הקנאביס מעמד של תרופה במדינות רבות ומטופלים רבים משתמשים בו להקלה על תסמינים, סימפומים וכאבים הנובעים ממחלות רבות. במצוקת חיסונים, עולה תהיה, אילו אוכלוסיות קודמות לאחרות. מצד אחד, עובדי תעשיית הקנאביס מספקים תרופה למטופלים רבים ומנגד, כשמערכת החינוך סגורה במשך חודשים ארוכים וחינוך הילדים והנוער נפגע באופן דרמטי, כדאי ורצוי לתהות האם נכון להגדיר את כל עובדי התעשיה באותה קטגוריה כחיוניים? (כמו למשל, עובדי חנויות קנאביס) או אולי חינוך צריך להיות קודם להכל?