בשבוע שעבר הופיעה באתרנו ידיעה לפיה משרד הבריאות מתריע מפני שימוש בקנאביס כאמצעי להתמודדות עם אירועי המלחמה ובדגש על זוועות ה-7 באוקטובר. בהודעת משרד הבריאות צוין כי רוב התסמינים אותם חווים אנשים המתמודדים עם האירועים הם בני חלוף, וכי רוב האנשים לא יסבלו מתסמונת פוסט טראומטית. קנאביס, על פי משרד הבריאות, לא הוכח כיעיל לטיפול בשלב החריף שלאחר הטראומה ואף עלול להזיק. טיפול בקנאביס נהוג בישראל רק במצבים כרוניים ולאחר כישלון חלקי או מלא של טיפולים אחרים.
אתמול (ראשון) פרסמנו את תגובתו של הפסיכיאטר ד"ר אהרון פלשמן, שממש לא אהב, בלשון המעטה, את גישת משרד הבריאות. "על סמך מה הם קובעים שהתסמינים הקשים יחלפו?", הוא שאל. "על אילו מחקרים וראיות הם מסתמכים? אילו ראיות קיימות לכך שקנאביס עלול להזיק כאשר מדובר באנשים שיש להם ניסיון מעשי עם קנאביס, גם אם באופן לא חוקי?".
למרות טענתו הנחרצת של ד"ר פלשמן, ניתן להבין את גישת משרד הבריאות בנושא. ד"ר פלשמן תוהה, כאמור, "אילו ראיות קיימות לכך שקנאביס עלול להזיק כשמדובר באנשים שיש להם ניסיון מעשי עם הצמח". מנגד, הוא לא מתייחס לאותם אנשים שאין להם ניסיון מעשי עם הצמח, לא כל שכן אנשים שלא נחשפו לקנאביס בכלל, ומחפשים מעט הקלה בסיטואציה מורכבת במיוחד, ולא בהכרח בליווי מקצועי והדרכה ראויה.
הגישה של ד"ר פלשמן, לפיה אין למנוע שימוש בקנאביס כי "אין ראיות שהוא עלול להזיק", מתנגשת עם הגישה של משרד הבריאות – לגיטימית גם היא – לפיה אין גם ראיות שהקנאביס לא יכול להזיק. במילים אחרות, פשוט אין מספיק ידע כדי להבהיר האם שימוש בקנאביס בעקבות חוויה טראומתית עשוי להקל את החוויה ולמנוע PTSD או לחלופין עלול רק להחמיר את התסמינים. כמו במקרים רבים אחרים, כשזה מגיע לקנאביס – אנחנו פשוט לא יודעים מספיק.
רוב הנחשפים לטראומה לא יפתחו הפרעה
בואו נעשה סדר: הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD) היא לא בהכרח הפועל היוצא של חוויה טראומתית. על פי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM), אדם יוגדר כסובל מ-PTSD אם הוא חווה לפחות חלק משורה ארוכה של תסמינים, ביניהם סיוטי לילה, פלאשבקים, תגובתיות רגשית או גופנית לזיכרונות טראומתיים, קושי להיזכר באירועים הטראומתיים עצמם, פגיעה בתפקוד, מצב רוח ירוד, קשיי שינה ועוד. כל זאת, כמובן, בהינתן קשר לחוויה טראומתית כלשהי. אבל שימו לב לזה: על פי הספרות המדעית המקובלת, רוב האנשים שעוברים חוויה טראומתית לא יפתחו את ההפרעה. יתרה מכך, PTSD לא תאובחן אלא לפחות חצי שנה לאחר האירוע הטראומתי (שכן אם אתם חווים מצוקה כלשהי בסמוך לאירוע, הרי שלא מדובר בפתולוגיה, וברוב המקרים הבעיה תחלוף אט-אט מעצמה). לכן, אין להתייחס לאנשים שחוו את אירועי ה-7 באוקטובר כפוסט-טראומתיים; הם בהחלט חוו טראומה – אבל על פי הסטטיסטיקה רובם יחזרו לתפקוד נורמלי בתוך זמן מה.
לכן, כשמשרד הבריאות מביע דאגה משימוש לא מבוקר בקנאביס לצורך "טיפול" באנשים שחוו אירועים טראומתיים, אין הוא מצהיר כי השימוש בקנאביס לא מסייע לטיפול בפוסט טראומה. כאמור, לא מדובר באנשים שמוגדרים כפוסט טראומתיים. סטטיסטית, רובם לא יוגדרו כך לעולם. לפיכך, השאלה העיקרית כאן היא האם שימוש בקנאביס עשוי למנוע התפתחות עתידית של ההפרעה, או שמא מדובר בגורם שעלול דווקא להגדיל את הסיכון לפתח PTSD בעתיד.
מה אומר המדע?
קיימים לא מעט ממצאים המעידים על כך ששימוש בקנאביס יכול לסייע לאנשים הסובלים מ-PTSD. חיפוש מהיר ברשת מעלה לא מעט מחקרים בנושא, אבל גם עדויות ממקור ראשון – חלקן חזקות מאוד ולא משתמעות לשני פנים – מבהירות שאנשים רבים מוצאים בקנאביס הקלה אמיתית, וגורם שמשפר משמעותית את היכולת שלהם להתמודד עם המציאות ולנהל אורח חיים נורמטיבי. אבל כפי שציינו קודם לכן, אין מספיק ידע מבוסס המבהיר את ההשפעה המיידית של שימוש בקנאביס בעקבות חוויה טראומתית. אם היה מחקר כזה, הרי שכל הטור הנוכחי היה מיותר. עם זאת, בשנים האחרונות כן נערכו מחקרים שונים – בעיקר בבעלי חיים – המספקים תמונה כלשהי בנוגע לפוטנציאל של קנאביס לשמש כטיפול מונע לתסמינים של פוסט טראומה.
מחקר מעניין במיוחד בנושא זה נערך ב-2012 באוניברסיטת חיפה, במעבדה של פרופ' אירית עקירב. במסגרת המחקר, שפורסם ב-Neuropsychopharmacology, נבחנה ההשפעה של קנבינואיד סינטטי המדמה את הפעילות של רכיב הקנאביס THC על חולדות שעברו טראומה, כמודל ל-PTSD. חולדות שטופלו באמצעות הקנבינואיד כשעתיים או 24 שעות לאחר מועד הטראומה עצמה, לא פיתחו בהמשך תסמינים התנהגותיים פוסט-טראומתיים. חולדות שטופלו באותו החומר 48 שעות לאחר הטראומה כן נטו יותר לפתח תסמיני PTSD. ניסויים נוספים שנערכו באותה המעבדה בהמשך במודלים אחרים ל-PTSD, סיפקו תוצאות דומות – הן בזכרים והן בנקבות. הממצאים הללו העלו את הסברה כי קיים חלון זמנים מסוים שבמהלכו טיפול בקנאביס עשוי לא רק להקל על החרדה המיידית שמופיעה בעקבות חוויה טראומתית, אלא גם לצמצם את הסיכון ללקות ב-PTSD בהמשך. מאמר סקירה נרחב שפורסם על ידי פרופ' עקירב ב-2016 מבהיר כי לא מדובר בממצאים מקריים: מחקר שנערך בברזיל ב-2013 הראה שטיפול ברכיב הקנאביס CBD במשך שבוע – החל משעה אחת אחרי חשיפה לריח של טורף – מונעת תסמיני חרדה כרונית בעכברים.
כדי להבין באמת עד תום את ההשפעה של שימוש בקנאביס על התפתחותה של הפרעת PTSD צריך לערוך מחקר בבני אדם, אבל מדובר במחקר שבעייתי מאוד לבצע אותו. ניסוי בתנאי מעבדה לא ניתן לערוך, לפחות לא מבלי לעבור עבירה אתית קשה (שכן ניסוי שכזה יחייב את הנבדקים לעבור אירוע טראומתי חריף); גם מחקר מדגמי שיבחן את הקשר בין שימוש בקנאביס לבין שיעורי PTSD הוא בעייתי, שכן הוא יכלול באופן טבעי אנשים שצרכו קנאביס לפני הטראומה וגם זמן רב אחריה. ככל הידוע לנו, אין בנמצא מחקר שבחן את ההשפעה ארוכת הטווח של שימוש בקנאביס מיד אחרי חוויה טראומתית בבני אדם. לכן, ועל אף הממצאים המעניינים למדי במספר מחקרים שבוצעו בבעלי חיים, הרי שיש אמת בהודעת משרד הבריאות כי קנאביס לא הוכח כיעיל לטיפול בשלב החריף שלאחר הטראומה. לפיכך, לא מומלץ לאף אחד להחליט לטפל בעצמו באמצעות קנאביס כדי להקל את תסמיני הטראומה שחווה, ובמיוחד אם לא צרך קנאביס מעולם לפני כן.