לי קורזיץ תעבור גם את הגל הזה

בחצר קטנה בקיבוץ תובל יושבים לי קורזיץ, ארבע פעמים אלופת העולם בגלישת רוח, כלבה טיפולית בשם לונה וכתב מגזין. האלופה והכתב על כיסאות פלסטיק, הלברדורית החומה על מצע מחטי האורן שמכסה את האדמה. קורזיץ, הספורטאית הצעירה ביותר שזכתה אי-פעם באליפות העולם בגלישת רוח ומי שנודעה בעוצמה גופנית רבה, מתאוששת משנה שבה עברה ארבעה ניתוחים מורכבים. היא חיוורת למראה, תנועותיה איטיות ומכוונות, רזה מאוד. בנקודת השפל, מספרת קורזיץ, איבדה 27 ק"ג ממשקלה. 

הקיבוץ מסתתר מאחורי עצי אלה ואורן, בין פסגות ההרים שתוחמים את דרום הגליל העליון. קורזיץ משתקמת כאן, במתחם שנקרא "בית הבריאות", מהנזק שהותירו בגופה מחלת דם כרונית והמלחמה בה. "לפני שמונה שנים כרתו לי את שלפוחית השתן", היא מספרת על הניתוח הראשון שלה, "ואז לקחו לי חלקים מהמעי ומהם ניסו לבנות לי שלפוחית שתן חדשה. זה לא הצליח, ועכשיו לקחו עוד פעם חלק מהמעי בשביל ליצור מוליך החוצה מהגוף". 

הגולשת האולימפית נעמדת ומרימה חולצת טריקו גזורה, רחבה בבירור מגזרתה הנוכחית. היא מעבירה יד על תחבושת לבנה עגולה שמודבקת על בטנה ובמרכזה זרבובית קטנה, סגורה. "צד אחד מחובר לשופכנים של הכליות, הצד השני יוצא מהבטן וישר לשקית", היא מסבירה ואומרת שזה שיפור לעומת המצב הקודם. "עם מה שהיה לי לפני זה נהרסו לי הכליות. לגוף היה קשה מאוד להוציא את השתן, אז כל הזמן היה לי ריפלוקס של שתן לכליות, כל הזמן כאבים".

קורזיץ מחייכת ומסיגה לאחור קווצת שיער ארוך שפלשה לטריטוריה של העיניים. רוח קלה מוצאת דרך בין העצים. לונה קמה, זוכה למספר ליטופים ומטיילת מסביב. הנושא לא נעים כלל, וקצת לא נעים כי האווירה נעימה מאוד.

אלופת העולם לשעבר חיה כיום מקצבת ביטוח לאומי לבעלי נכות בשיעור 100% – עלה לאחרונה מה-97% שנקבעו לה לאחר הניתוח הראשון – ומסיוע של הוועד האולימפי ואיגוד השיט תחת משרד הספורט. "חילי טרופר באמת עזר לי", היא אומרת, "וגם גילי אמיר מהאיגוד ויעל ארד. אני לא באה לתת קרדיטים, אבל אם היא לא הייתה שם, אני לא יודעת איך הייתי חיה מבחינה כלכלית. אין לי שום תקן, סיימתי את האולימפיאדה ובערך מאז לא יכולתי לעשות כלום. האימון (של נוי דריהן באליפות העולם באוסטרליה ב-2020 – ר"ג) היה הפעם האחרונה שעבדתי. אני עדיין לא מרצה שוב. עבדתי בחממה של המשפחה שלי, עבודה בהשרשות, בישיבה, שעתיים פה, שעתיים שם. זהו".

זה כעשור נעזרת קורזיץ בקנאביס רפואי, שרשם לה לראשונה רופא כאב לקראת אולימפיאדת לונדון. "זה עוזר לי לאכול ולעלות במשקל ועוזר גם עם הבחילות בגלל הבעיות במעי והכאבים בכליות. המחלה שלי בדם עושה גרד בכל הגוף, והקנאביס מעביר את זה. אני ישנה על הגב מחוברת לשקית שתן על הכליות, וזה כל הזמן כאבים. רק בזכות הקנאביס אני מצליחה לישון לילה נורמלי, בלי זה אני לא חיה".

קורזיץ דיברה לאחרונה על הנושא עם לינוי בר-גפן ואוריאל דסקל בפאנל מיוחד שהתקיים בכנס "זמן קנאביס". "שמעתי פודקאסט של לינוי ואוריאל על קנאביס רפואי ואמרתי, 'יו, איך הם לא יודעים שאני היחידה בארץ שעשתה שלוש אליפויות עולם ואולימפיאדה עם קנאביס, עם חיתולים, עם כאבים וכל הבלגן'", היא מספרת על מה שהביא אותה לכנס. שם אמר דסקל שקורזיץ הייתה למעשה ספורטאית פראלימפית שניצחה במשך כל הקריירה שלה ספורטאיות ללא מוגבלויות.

איזה ארבע שנים הייתי עם חיתולים

קורזיץ סובלת מהפרעת מח עצם נדירה בשם פוליציטמיה ורה. היא גורמת לתרומבוציטוזיס – ריבוי טסיות דם – לצד ריבוי בתאי דם בכלל, ולעתים גם שיגדון. היא אובחנה לראשונה בגיל 15 בעקבות קריש דם, ומאוחר יותר התגלה כי המצב נגרם ממוטציה גנטית נרכשת בשם JAK2, שמופיעה בכ-0.1%–0.2% מהאוכלוסייה.

"היה מצב שהייתי באימון ולא ראיתי בעין אחת", מספרת קורזיץ על ההיתקלות הראשונה שלה בתרומבוציטוזיס. "לאדם רגיל יש בין 150 אלף ל-450 אלף תרומבוציטים (טסיות דם) למיליליטר מעוקב של דם. כשגילו את זה אצלי, היו לי 700 אלף. לא נוראי –"

אה, זה לא נורא?
"זה יחסית הרבה. כאילו, זה מלא, אבל בגיל 22-3 זה עלה ליותר מ-1.1 מיליון. אחר כך זה עלה ל-3 מיליון, שזה מוות בטוח, אז נתנו לי טיפול כימותרפי שלאורך זמן מעלה את החומציות של הגוף. זאת בעיה בשילוב של אימונים, עם חומצות החלב וכל פירוק התאים של סיבי השריר שהולך למחזור הדם. זה חומצי בטירוף".

במה זה מתבטא? 
"השתן שלי נהיה מאוד חומצי, הוא עשה פצעים וכיבים בשלפוחית. איבדתי את כל הרירית, נהיו לי ממש חורים. השלפוחית כולה התכווצה ל-40 מ"ל, ממש כלום. איזה ארבע שנים הייתי עם חיתולים". בארבע השנים הללו של כיבים, כאבים וחיתולים, שהחלו ב-2011, קורזיץ זכתה בשלוש אליפויות עולם ברצף והייתה בתמונת המדליות באולימפיאדת לונדון עד השיוט האחרון. "היו לי שם עצבים חשופים, וכל יום חומצה נוגעת בעצב חשוף", היא מספרת בחצר הקיבוץ. "הייתי מתעלפת מכאבים עצביים נוראיים". אבל קורזיץ למדה להציב את הגוף על הגלשן ולתזמן את הפמפומים של המפרש לפי התקפי הכאב.

ב-2014, לפני הניתוח הראשון שלה, היא כבר הבינה שתיאלץ להסתובב מעתה עם שקית שתן. לשאלתי על נקודות שבירה, קורזיץ אומרת שהיו לה רבות – והיא התאוששה מכולן. האם שקית השתן הייתה נקודה כזו למי ששנה קודם לכן הוכתרה לאלופת העולם בפעם השלישית ברציפות והרביעית בכלל? "בשנייה שהוציאו לי את שלפוחית השתן הייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם", עונה קורזיץ. "אמרתי, כל עוד לוקחים לי את הכאבים המטורפים שחוויתי – לא אכפת לי מכלום. עוד לא הבנתי מה זה שיש לפניי שיקום והכל". 

ואז היא אומרת, "רק אל תוציא אותי מסכנה. עברתי הרבה, אבל אני לא מתחרטת. אני חושבת שהייתי צריכה לעבור את זה, זה מי שאני היום. פשוט עדיין קשה להכיל את זה". 

מה זה "את זה"?
"אתה יודע, שאני סובלת בגוף, כאבים. שאני נראית אנורקסית. אבל למדתי מאוד לאהוב את הדרך. כלומר לא לאהוב, כי אני לא אוהבת לסבול, אבל לקבל אותה. אני סוף-סוף יודעת לעמוד על שלי, גם כלפי החברה. פעם מאוד חייתי את הלהראות את עצמי חזקה, את הפאסון. ספורטאי צריך להראות רק חוזקות, והיום אני גם חזקה וגם חלשה. יש לי מלא חולשות". 

כמו?
"עזוב, המון".

גופניות?
"נגיד, גופניות. אתה יודע מה זה בשבילי ללכת לים? אתה יודע מה זה לחוות את זה, להכיל את איך שאני מרגישה עם עצמי, איך שאנשים מסתכלים עליי? הים היה החבר הכי טוב שלי, והוא כבר לא. אני לא יכולה לעשות את הדברים שעשיתי, זה להגיע לים ולהרגיש שאני לא אותו בן אדם, וזה כל פעם שובר אותי מחדש. אבל אני חושבת שבשנים האחרונות אני פחות סובלת, ומנטלית אני מאוד-מאוד חזקה".

הקושי הוא בעיקר נפשי?
"כן, כי כספורטאי אתה מתעלם מהרבה דברים נפשיים כדי להיות חזק. רק כשאתה יוצא מהספורט אתה מתמודד עם מה שהדחקת בשביל להיות הכי טוב בעולם".

היית מגיעה לים בתור מלכה כובשת.
"אני עדיין לומדת את זה, זה עדיין קשה לי רצח. קשה לי להסתכל על הים. ממש". 

הקושי הגדול הוא לרצות לעלות על גלשן כמו פעם, ולדעת שאת לא יכולה?
"זה מאוד קשה, אבל אני לא אוכלת את הלב. אני היום במקום שאני מבינה את זה, ובן אדם שמבין את זה יכול להשתקם. רק לפני חודש וחצי נכנסתי למים בפעם הראשונה. אחרי שנה של בית חולים, אני יכולה ללכת לשחות בבריכה בשביל לחזק את הגוף. פעם הייתי אומרת 'פחחח, מי נכנס לבריכה, איכס, כלור'".

עוד במגזין mako: 

>> פאני בוזגלו מדברת: "הילדים רגילים שיש לאבא כמה נשים"

>> בעולם התחתון מגייסים נערים בני 15-17, והם באים בלי לחשוב פעמיים

>> אלכוהול לא תמצאו, ביקיני דווקא כן: מה מחכה לכם בסעודיה

>> כך נראות מבפנים הדירות שעולות 140 אלף שקל לחודש 

כבר שיקמתי את עצמי, ושוב בום

לי קורזיץ נולדה ב-1984 בעמק חפר וגדלה בחופית. היא בתם של שחיינית ומציל-דייג-גולש שהביאו לעולם גם את תום (גולש) ובר (גולשת). כשמלאו לה 7 עברה המשפחה למכמורת, שם הצטרפה למועדון גלישת גלים. באותה תקופה הוסיפה אמה לשמה את הסיומת "אל", אבל כמעט אף אחד לא קורא לה לי-אל.

בגיל 10 עברה קורזיץ לג'ודו, ופרשה לאחר זכייה באליפות ישראל עד גיל 14 כדי לחזור לים. היא התחרתה באליפות העולם בגלישת גלים לנערות, ובגיל 16 צירף אותה איגוד השיט לשייטת לינור קליגר, שחיפשה שותפה לדגם ה-470. זה פחות התאים לקורזיץ, שתמיד העדיפה את השקט של הגלשן, אבל הן סיימו במקום השני בארץ.

ב-2002, בגיל 18, הגיעה קורזיץ לגלישת רוח תחרותית. "התחלתי בכלל בגלישת גלים, זו האהבה הכי גדולה שלי", היא אומרת. "אני מאוד אוהבת גם לגלוש רוח, אבל זה סוג של עבודה".

העבודה של קורזיץ השתלמה. ב-2003, בגיל 19, הפכה לגולשת הצעירה אי-פעם שזכתה באליפות העולם. אז גם התחילו לדבר עליה כמתחרה שיודעת לקרוא את הים כמו ספר, יכולת שהתחדדה בתקופה הקצרה שלה כשייטת סירות – ובכוח הפיזי שאפשר לה ליצור מומנט מהמבנה שלה, 1.80 מטר אורכו. 

באולימפיאדת אתונה 2004 סיימה קורזיץ במקום ה-13, ודמעה מהתרגשות כשהמאמן גל פרידמן עבר את קו הסיום וזכה בזהב האולימפי הישראלי הראשון. עכשיו היא מספרת שהתרגשה אפילו יותר כשראתה כמאמנת את החניכה שלה זוכה בתחרות גדולה. "ב-2019, לפני אליפות העולם באוסטרליה, הביאו אותי לאמן את נבחרת הנשים של ישראל בגלישה. אימנתי שם את נוי דריהן, שחזרה עם מדליית ארד, וכשראיתי ספורטאית שלי על הפודיום הרגשתי יותר מסופקת מאשר בכל אליפות עולם שלי. זה היה בשבילי הישג מטורף".

אלא שהגוף שלה קרס שוב זמן קצר לאחר אותה אליפות. "מהלחץ, ככה אני מפרשת את זה, כל המעיים שלי נהיו הידבקויות וכל הניתוח הראשון שעשו לי עם השלפוחית התקווצץ' לגמרי. הכל שם התערבב, הסתבך".

זה בגלל הסטרס של העבודה כמאמנת?
"זה לא רק קטע מנטלי, זה עומס על הגוף. הורדתי סירות למים, הרמתי מצופים, הרמתי משקולות, אימנתי בתנאים קיצוניים. אז פתאום הייתה לי חסימת מעי מאוד קשה משום מקום, הכניסו אותי לחדר ניתוח במה-זה חירום. הוציאו לי כמעט את כל המעיים והייתי חייבת לעבור שוב את הניתוח של שלפוחית השתן, לא הייתה ברירה. רק בניתוח שעברתי השנה תיקנו את כל מה שנעשה קודם. היום הכליות שלי כבר לא בסיכון".

למה בעצם יש בעיות מעיים?
"בכל פעם שפותחים לך את הבטן מלמטה עד למעלה ומוציאים את כל המעיים ומחזירים, זה כבר לא טוב. יש הידבקויות, יש לולאות מעי. לי גם לקחו חתיכות מהמעיים בשביל לעשות מוליך לשתן, אז כל הזמן היו לי חסימות. אני יכולה להיות סבבה, חודש מרגישה טוב, ופתאום טק, חסימה במעי. לא יכולה לאכול, לשתות, הכל עולה למעלה – זונדה או ניתוח או שפותחים לי את זה עם כל מיני חומרים. הגוף שלי עבר הרבה, ועם הרבה עומס, כי עם המחלות המשכתי בספורט. עשיתי ניתוח, שיקמתי את עצמי, חזרתי להתחרות, ואז חזרתי בתור מאמנת – ושוב, בום".

נשמע קשוח.
"הגוף שלי פורק לחתיכות".

את צפויה לעבור עוד ניתוחים?
"בעיקרון הייתי צריכה עוד אחד בכליה, אבל אני מתחילה להשתקם והמצב ממש השתפר, אז כרגע דחו לי את זה. אני מאמינה וגם מרגישה שהגוף שלי ממש התחיל להשתקם. קודם לכן לא יכולתי ללכת". 

אני מתה על החיים

קורזיץ עברה בחייה שמונה ניתוחים – בשלפוחית השתן, בכליות ובמעיים – שהיו כולם קשורים במחלתה ולא בתאונות הספורט שעברה.

ב-2009, במהלך אימונים מצולמים באיי הוואי, גולש ישראלי שלא הבחין בה פגע בגבה. קורזיץ שברה שתי צלעות, שהתנתקו ממפרק עמוד השדרה, ובמהלך החילוץ מהסלעים גם רגל, ואושפזה בטיפול נמרץ. היא התמכרה למורפיום ונגמלה ממנו בבית החולים. לאחר שיקום בישראל, שבו חיזקה את שרירי הגב כדי שיוכלו להחזיק את הצלעות התחתונות המרחפות שהתנתקו ואת עמוד השדרה, שבה לגלוש בים.

כעבור כשנה, באליפות אירופה בפולין, גולשת צרפתייה התנגשה בקורזיץ, שנתקעה מתחת למפרש הרחב של הגלשן. היא חולצה מהמים מחוסרת הכרה והונשמה על ידי מאמן צרפתי. באותה שנה סיימה שישית באליפות העולם. 

"הגוף שלי מאוד חזק", אומרת קורזיץ ב"בית הבריאות", שהוריה גייסו תרומות כדי לממן את השהייה שלה בו. "הרבה דברים קרו לי בגלל שאני פשוט היפראקטיבית מטורפת שאוהבת אדרנלין ובלגן, ונכנסת לים גבוה".

עברת מג'ודו לים, ובים נפצעת כל כך הרבה פעמים.
"כי תמיד לקחתי סיכונים. היום אני משהו אחר, אבל תחשוב שגידלו אותי בתור ילדה עם פוטנציאל רק לספורט. זה היה הדבר היחיד שהייתי טובה בו. לא לימודים, לא כלום. יש לי שמונה שנות לימוד, הייתי בחמישה בתי ספר עם הפרעות קשב מאובחנות. המקום היחיד שבו מצאתי את עצמי היה הים, ושם גידלו אותי למשהו מסוים. המטרה הייתה האולימפיאדה, ואתה חי בתוך בועה בלי לראות את המסביב. גם הגוף היה בשבילי כלי שיביא אותי למטרה. ידעתי לעבוד איתו, להשתמש בו ולהביא אותו למצבים, באמת שהיו לי כוחות. לא הרגשתי חולה, לא הבנתי. אמא שלי בכתה כשאובחנתי, ואני לא הבנתי מה קורה. רק כשפרשתי מהספורט הבנתי מה בכלל עבר עליי בגוף". 

את מרגישה שהספורט החמיר את מהלך המחלה או אולי דווקא להפך?
"אנשים מנסים לפרק בן אדם להרבה חלקים, כמו שעושים ברפואה – המטולוגיה, אורולוגיה. אבל זה גוף ונפש, והספורט עשה כל כך טוב למי מה שאני. הוא הביא אותי למקומות מטורפים". 

את נכנסת לניתוח עם אותו ראש תחרותי?
"דווקא היום אני לומדת לנתק את זה, כי זה מה שעושה אותי חולה". 

תסבירי.
"אני כאילו מרגישה מתוכנתת לא להרגיש כאב, לא להראות כאב, כי ספורטאי כל החיים שלו חווה כאבים ולומד להתעלם מהם. אני גם בן אדם הישגי בטירוף, וכל הדברים האלה ביחד הביאו אותי למצב מאוד קשה. אבל אני חושבת שאם לא הייתי עוברת את הדברים האלה כמו שאני באופי, כנראה שהייתי באיזו מחלקה פסיכיאטרית או שהייתי בן אדם ממורמר שלא אוהב לחיות".

את לא נראית כזאת בכלל.
"אני מתה על החיים!".

בריאיון מ-2010 לאורי טלשיר ב"הארץ" סיפרה קורזיץ שהיא רוצה להביא ילדים לעולם. בתשובה לשאלה על מצבה המשפחתי היא אומרת כעת: "אני לא בזוגיות כבר מהניתוח הראשון שלי, לפני שמונה שנים. לא רציתי להפיל על אף אחד את הדבר הזה. הייתי בזוגיות לפני זה, הוא נפרד ממני לפני הניתוח. אני לא רוצה להיכנס לזה".

אני יכולה לעזור לאחרים. אני בטוחה 

"איזה עצבים עם הקנאביס", תגיד לי קורזיץ בשיחת טלפון למחרת המפגש בתובל. "הייתי צריכה לחדש את הרישיון, אני כבר 12 שנה על כמות מסוימת לחודש, ועכשיו כתבו לי שהם מאשרים לי 20% מזה בלבד. תחשוב: בן אדם רגיל למינון מסוים, ופתאום ביום אחד אומרים לו 'זהו'. הרפורמה עשתה לי בלגן, ואני אפילו לא מדברת על הכסף אלא על מה שזה לגוף שלי. הייתי מקבלת באופן קבוע זנים מסוימים, שעשו לי טוב, ידעתי בדיוק מה אני לוקחת כל חודש. מאז הרפורמה נהיו פתאום מלא זנים, יְבוא מפה, יבוא משם. לא הדברים שהייתי רגילה אליהם".

זה עד כדי כך משפיע?
"זה תרופות אחרות, משהו אחר לגמרי. ואז מתחיל כל פעם ניסוי וטעייה, וכשאתה כבר מוצא משהו טוב אז אין עקביות ואי אפשר להשיג אותו. השינויים האלה, כל פעם שהתרופה לא הייתה אותו הדבר, היו הורסים לי חודשים. אם חודש אני מקבלת משהו שלא מתאים לי, אני חודש לא מתפקדת".

יש מטופלי קנאביס שפונים לשוק השחור.
"יצא גם לי, אבל לא מצאתי את הדברים המתאימים. היום כבר יש יותר עקביות, אבל המחירים מטורפים. יותר מחצי קצבה שלי הולך על הקנאביס הרפואי. לפני הרפורמה הייתי משלמת כמה מאות שקלים, לא משנה כמה הייתי צריכה. היום אני משלמת כמה אלפי שקלים בחודש, כולם חווים את זה. וזה עדיין יוצא יותר זול מאשר בשוק השחור".

הכסף שהרוויחה קורזיץ במהלך הקריירה שלה הלך ברובו על טיפולים ותמיכה. לשם המחשה, בשש השנים האחרונות השתתפה  במחקר וקיבלה ללא עלות תרופה שאחרת הייתה עולה לה כ-40 אלף שקל בחודש. רק השנה נכנסה אותה תרופה לסל. "אני חייבת לקחת אותה, אני מתה בלי זה", היא אומרת. "בהתחלה קיבלתי טיפול כימותרפי שכנראה היה מה ששרף לי את שלפוחית השתן, ואז עברו לטיפול ביולוגי. רק אחרי כל זה הכניסו אותי למחקר בטיפול אימונולוגי, שייצב לי את הגוף, אלה התרופות החדשות לטיפול בסרטן".

קורזיץ מקלידה בטלפון ומראה הודעת וואטסאפ. "בדיוק היום שלחו לי את ההגדרה, כי עמותת "חלי"ל האור" ביקשה ממני להעלות את המודעות לסוג הסרטן שיש לי. מגדירים את זה כסרטן דם כרוני".

חדש לך שזאת ההגדרה?
"כן, למרות שתמיד היו רופאים שקראו למחלה שלי סרטן וכאלה שלא. אבל אני לא רואה את עצמי כחולה. לא בסרטן, זה לא. יש לי משהו כרוני, אני מתמודדת עם זה". היא מחבקת את הכלבה לונה ואומרת, "זאת החברה הכי טובה, היא המטפלת". 

כמה אנשים בארץ נושאים את המוטציה הגנטית הזאת?
"אני לא יודעת. מעולם לא הייתי עסוקה בזה, לא הייתי מחוברת לזה פשוט. רק עכשיו אני מתחילה, כי אני חושבת שאני יכולה לעזור להרבה אנשים".

זאת המשימה החדשה שלך?
"המשימה היא לעזור לעצמי, ואני יודעת שברגע שאביא את עצמי למקום שאני רוצה להיות בו, אני אוכל לעזור לאחרים. אני בטוחה".

מבלבל ללמוד לחיות על האדמה 

קורזיץ היא מתחרה טובה על תואר הספורטאית הישראלית הגדולה אי-פעם. היא הישראלית הראשונה שניצחה באליפות עולם של ענף אולימפי, והיחידה שניצחה ביותר מאחת כזאת; היא הייתה אלופת העולם הצעירה אי-פעם ומהגדולות אי-פעם בגלישת רוח, אחת משתיים שזכו בארבע אליפויות עולם בסך הכל; וגם גולשת ה-RS:X הראשונה שזכתה בשתי אליפויות ברצף, והיחידה שזכתה בשלוש כאלה.

ב-2011, שמונה שנים לאחר הזכייה הראשונה שלה באליפות העולם, זכתה קורזיץ שוב בזהב באליפות העולם באוסטרליה, ואז בספרד. זמן קצר לאחר מכן נתנה פייט באולימפיאדת לונדון 2012; עמוק בתוך מהלך המחלה היא הובילה או הייתה בשלישיית המדליות לאורך השבוע הראשון, אבל בשלושת הימים האחרונים נחלשה והפסידה את המדליה בשיוט האחרון. "היה לי קשה, בשנייה האחרונה הפסדתי מדליה. אמרתי: אני בחיים לא פורשת ככה". כעבור כחצי שנה, במרץ 2013, היא לקחה את אליפות העולם הרביעית שלה בברזיל.

קורזיץ קמה ללבוש ולרכוס סווטשירט פוטר אפרפר. השמש ירדה לא מזמן אל מתחת לגובה העצים. "הרבה פעמים שואלים מה הסוד להצלחה בספורט, אבל אין סוד. אתה בונה פאזל, ולי התחברו כל החלקים. החיבור לים, אפילו הג'ודו, הכוח, היריבויות. הרבה אנשים והרבה דברים חיברו לי את התמונה".

ספורטאים מדברים על משבר פרישה. אצלה זה היה יותר מזה. "פעם הכל היה בשביל הים, והיום אני לומדת מה זה אדמה. תחשוב מה זה, מגיל 7 בן אדם חי כל יום שלוש–ארבע שעות לבד עם עצמו במדיטציה בים, מקשיב לרוח שנוגעת באוזניים, מעביר את האנרגיה של הרוח שנתקעת במפרש דרך הגוף לגלשן שעומד על המים. יש זרמים, ואני צריכה לעלות גלים ולרדת, לעלות ולרדת – אחרת אני לא אהיה מהירה – ולראות את המתחרים שלי ולחשב את העננים. זה מה שחייתי, ופתאום אתה חי על האדמה ויש רמזורים וכל הזמן שוברים לך את הקצב. זה לא אני. ללמוד לחיות על האדמה זה מבלבל, אבל עכשיו אני כבר בפינאלה, אני כבר מרגישה שהכל מתחבר ורוצה גם לחיות חיים יותר רגועים".

איך את נהנית ונרגעת בלי הגלישה?
"הכי אופטימי שיש. חלק מתוכנית השיקום שלי היה לעשות דברים שאני אוהבת על האדמה, אז התחלתי לגדל ירקות אורגניים. לאט-לאט בניתי גינה אורגנית, כל פעם הייתי חוזרת מהאשפוז הביתה לחופית ורואה איך גדלו לי הדברים. התחלתי לבשל בריא, אני עושה הכל בשביל להגיע ליעד הבא בדרך הנכונה, קצת להתחזק, אולי ללכת לים. אבל גם למתן את הגלים שתמיד חייתי בהם ולהכניס לים קצת אדמה. לתת קצת יציבות, לאזן את כל הבלגן".

כנס "זמן קנאביס" של mako קנאביס נערך בשיתוף Peace Naturals