אף אחד לא מושלם. בטח שלא אני. אחד החסרונות הגדולים שלי, למשל, הוא הסלידה הקשה שלי מתחושת הדז'ה-וו. תנועה ושינוי זה ההגדרה הכי בסיסית של חיים בעיני, ולהרגיש שמשהו שכבר קרה חוזר על עצמו שוב – אין יותר "תקוע במקום" מזה. בגלל זה, כשראיתי את הדיווחים על מינויי הממשלה החדשה ותוכניותיה למשרד הבריאות, הייתי צריכה ממש להתאפק כדי שלא לבדוק איזו שנה זו. כי היינו פה כבר.
קחו למשל את המינוי "החדש" למנכ"ל משרד הבריאות משה בר-סימן טוב (או כפי שהוא ידוע בפינו, "ברסי" – כי עבורנו המטופלים הוא ממש לא מסמל שוב דבר טוב). ברסי כבר היה מנכ"ל משרד הבריאות בזמן החלת האסדרה החדשה. אתם יודעים, זו שהקפיצה את מחירי הטיפול במאות אחוזים והכריחה את כולכם לשלם למאכערים עבור רישיון לטיפול. את האסון הקולוסאלי הזה החיל ברסי לא רק בכוחניות ובניגוד לעמדות גורמים מכל הקשת הציבורית – מחברי כנסת דרך רופאים וכלה בארגוני חולים ומטופלים – אלא גם תוך כדי הפרת התחייבותו בפני בג"צ לאפשר את המשך האסדרה הישנה למשך תקופה מסוימת נוספת.
בין לבין, ברסי גם מצא זמן להסביר בטוויטר למשפחה אבלה – בעודה יושבת שבעה על ביתה שנקטפה בדמי ימיה לאחר שמשרדו הוריד לה את מינון הטיפול בלא התראה – שקנאביס לא עוזר לריפוי סרטן ו"רק" מקל על כאב. הוא גם אמר לקרן נויבך ש"אף ילד במדינת ישראל לא צריך 90 גרם קנאביס בחודש", למרות שלפי הרופאים שלהם, רבים מאלפי הילדים האפילפטיים והאוטיסטים המטופלים בקנאביס צריכים גם 100 ו-120 גרם בכל חודש כדי לעצור את ההתקפים שמסכנים את חייהם. אם תהיתם, את כל זה ברסי מצא לנכון לומר מתוקף סמכותו כ.... כלכלן.
אנחנו משתתפים בצער המשפחה.
לצד זה חשוב לומר שקנביס נועד להקל כאב וסבל. הוא לא מרפא סרטן. מעבר לכך, מהבחינה הרפואית החשיבות היא לחומרים הפעילים ולא לזנים. העובדה שחברה מסוימת הפסיקה להיות פעילה בשוק, אינה באחריות משרד הבריאות. @kann_news pic.twitter.com/vVWwLwqBqI
כן. מנכ"ל משרד הבריאות בזמן החלת הרפורמה – ועכשיו – הוא כלכלן. כלכלן שמרגיש בנוח להגיד לכם לא רק מה התרופה שאתם לוקחים עושה אלא גם כמה ממנה אתם צריכים לקחת. הוא גם מרגיש בנוח (באותו ראיון לקרן נויבך) להבטיח שיפעל בכל האמצעים שברשותו למנוע עליית מחירים כתוצאה מהחלת הרפורמה, ואז לשבת בחיבוק ידיים בזמן שמחיר התרופה שלכם שולש בין לילה.
ברסי הוא לא הגורם היחיד לתחושת הדז'ה-וו שאופפת את משרד הבריאות בהנהגתו החדשה-ישנה. שהרי, עוד לא הספיק סגן השר החדש (הפעם בלי מרכאות) משה ארבל להתיישב על כסאו, וכבר הקים לתחייה את תוכנית המעבר מרישיונות למרשמים – תוכנית שאם יש דבר אחד טוב שהצליח השר לשעבר ניצן הורוביץ לעשות היה להמנע מאישורה. על החולאים הרבים הסובבים את התוכנית הזו כתבתי כאן בעת שפורסמה טיוטתה, אבל סגן השר ארבל תפס שתי ציפורים בדז'ה-וו אחד: את הקמתה לתחייה של התוכנית ההרסנית הזו, עשה סגן השר תוך הקמתו לתחייה של מנהג עתיק יומין אחר של משרד הבריאות – המנהג להציג תוכניות ישנות עם ספין חדש.
"בשלב הראשון", אמר ח"כ ארבל תכלול התכנית את "כל ההתוויות הרפואיות שמקורן במחלה מאובחנת ומוגדרת. אבל האמת היא שהניסוח הזה הוא ספין, שנועד כדי שלא תשימו לב שבפועל מדובר באותה תוכנית מזעזעת שהועלתה כבר במסגרת הממשלה הקודמת, תוכנית שבמסגרתה כל המטופלים בקנאביס רפואי בגין כאב כרוני (היינו שהכאב הוא הסיבה לטיפול ולא מחלה מאובחנת מוגדרת) - שהם למעלה משני שליש מכלל המטופלים מקנאביס - לא יוכלו לקבל רק מרשם ויזדקקו עדיין גם לרישיון מיוחד מהיק"ר. בהתחשב בהבדל החוקי בין מרשם לרישיון – הבדל שכולל גם הבדל בזכויותיו החוקיות של החולה המקבל אותם, וגם בעובדה שבעלי מרשמים ידרשו לשלם לקופות; החולים בעבורם בעוד שבעלי רישיונות לא ידרשו לתשלום שכזה, המדובר באפליה חמורה במיוחד – שכלל לא בטוח שהינה חוקית - ושבגינה בין היתר התנגדו רבים לתוכנית זו עד כה. "בהמשך ובהתאם לתוצאות – נרחיב את המעבר למרשמים להתוויות נוספות" המשיך סגן השר בספין, בתקווה שלא תשימו לב שמה שהוא בעצם אומר, הוא שהפסקת אפליה זו, לאחר שתחול, היא בגדר אופציה בלבד – אופציה שמשרד הבריאות יכול להמשיך ולהרגיש חופשי להתעלם ממנה.
אז משרד הבריאות "התחדש" במנכ"ל ישן, תוכנית ממוחזרת וטקטיקות עתיקות. בימים כתיקונם זה יותר דז'ה-וו ממה שאני מסוגלת להכיל. אבל אלו לא ימים כתיקונם, וכבר אמרו חכמים ממני שהכל תלוי בהקשר. כי מה שמשרד הבריאות הישן הזה התחדש בו באמת, הוא ממשלה שמתכוונת למנוע מכם את הזכות החוקית להיאבק על שמירת אותן הזכויות שבכוונתו לקחת מכם. בימים כתיקונם, לא בטוח בכלל שהאפליה שתוכנית המעבר מרישיונות למרשמים תחיל היתה עומדת במבחן בג"צ – כי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אוסר על אפליה שכזו. אבל אלו לא ימים כתיקונם, ומשרד הבריאות התחדש בממשלה שמתכוונת לבטל את הסמכות של בג"צ לבקר את החלטותיה – והחלטותיו.
אם משרד הבריאות יחיל את תוכניתו הממוחזרת למעבר למרשמים תוך אפליה קשה בין אוכלוסיות מטופלים שונות – אחרי שהממשלה תעביר את הרפורמה במערכת המשפט, לבית המשפט בכלל לא תהיה הסמכות לבדוק אם האפליה במעבר למרשמים חוקית או לא – ובטח שלא יוכל להגן עליכם מפניה. וזו לא התוכנית הבעייתית היחידה שיושבת במגירות משרד הבריאות וממתינה שגם אותה ימחזרו, אחרי שכבר לא תהיה לכם הזכות להיאבק כנגדה. בעוד שהזיכרון מהחלטת בג"צ להותיר את האסדרה החדשה על כנה עודנו כואב בלב (ובכיס) כולנו, העובדה היא שלאורך השנים ובעשרות מקרים בית המשפט היה מבצרם האחרון של מטופלים רבים כנגד ניסיונו של היק"ר לפגוע בטיפול שלו הם נזקקים – ורק בזכותו נמנעה מהם פגיעה זו. החלת הרפורמה במערכת המשפט תיקח מאיתנו גם את מבצרנו האחרון זה.
אז אמנם כל משרד הבריאות הוא מרכז מחזור אחד גדול, אבל הסכנה שהוא מציב מעל ראשנו היא מסוג חדש לגמרי. סכנה שכל מילה והחלטה שלו תהיה סוף פסוק, סכנה שכל מהלך – לא משנה כמה פוגעני ומסכן חיים – יצא לפועל בלי שום חשש מביקורת שיפוטית, סכנה לפגיעה בחיי אדם כתוצאה משכרון כוח של פקידים חסרי הכשרה רפואית. נניח, סכנה שכלכלן שמשמש כמנכ"ל משרד הבריאות יקבע נוהל שאומר שילדים אפילפטיים לא צריכים 90 גרם קנאביס בחודש, אז מה אם הרופא אומר שכן, אולי הם לא צריכים קנאביס בכלל. ולכם, לכם לא תהיה כל זכות להיאבק נגדו.
סכנה חדשה דורשת חשיבה חדשה. הזכות להיאבק על זכויות היא ב-DNA של קהילת המטופלים בקנאביס רפואי. במשך עשורים עמדה קהילת המטופלים בקנאביס לבדה מול עוולות השלטון. הפעם, מה שמאיים עליה – שלילת הזכות להיאבק על זכויות – מאיים גם על כלל אזרחי המדינה, ולראשונה יש לקהילת המטופלים בקנאביס רפואי אפשרות – וחובה – להיאבק בעוולות השלטון לא לבדה, אלא כחלק ממדינה שלמה. אפשרות – כי זה המאבק של כל אזרח ואזרח על זכויותיו. חובה – כי זה לא דז'ה-וו ולא זיכרון אלא אזעקת אמת, כי אם לא עכשיו לא יהיה אחר כך.