ימי הזיכרון לחללי צה״ל, הם הימים היחידים שאני מנסה לזכור מרצון, לזכור ולא להדחיק כדי לא שלא אשכח חברים ליחידה שאת נשמתם האחרונה בסבך, בין הבולדרים בדרום לבנון, ראיתי במו עיני.

בשאר ימות השנה, כמו עשרות אלפים בארץ הסובלים מפוסט טראומה, אני מנסה לשכוח, לחיות נקי ללא זכרונות מפורטים, שניה אחרי שניה מאותם אירועים מחרידים.

סוף שנות ה-90', לאחר שירות ביחידה מיוחדת שפעלה בעיקר בלבנון, השתחררתי. הזדכתי בבקו״ם על הציוד, לא על הזכרונות.

בהתחלה סירבתי לצאת לטיולי חברים בצפון. בכל מקום ממנו נראתה לבנון, פלאשבקים שלפעמים עלו באמצע היום כמו שריקה איכותית שנשמעת ברחוב, שהייתה מקפיצה אותי בדריכות. מחברי ליחידה התרחקתי כמעט לחלוטין, הפגישות תמיד הגיעו לדיבורים על החברים, ערבי כיף הפכו תמיד לאירועי שחזור של האירועים בהם נהרגו. בכל פעם מחדש סבלתי מלהקשיב לזה, לא הבנתי למה הם מתעקשים לזכור את מה שאני כל כך מנסה לשכוח.

ביום יום, לאחר לילות שינה קצרים במיוחד במקרה הטוב, מסויטים במקרה הרע. אני שהייתי פעם מר שלווה הפכתי למתוח, אפטי, מתקשה לאהוב ובכלל להתרגש ממשהו ומהאופטימיסט המושבע שהייתי למי שמביט לעתיד בבהלה.

ב-2001 התחלתי לעבוד בעבודה שכללה הגעה מיידית לזירות פיגועי הטרור שהיו אז בתל אביב, ירושלים וראשון לציון. מראות זוועה, הבזקי גיהנום שהתערבבו לי עם ארועי מות החיילים והכל ביחד בסיוטי לילה, שהתדירות שלהם הלכה ועלתה, וכשלילה ׳הלך׳, הלך איתו גם היום למחרת.
רק כמה שנים אחרי, החלטתי ללכת לטיפול, הפסיכאטר אבחן בזמן קצר, רשם ואני לקחתי כדורים הפסיכיאטרים. אין תרופות לפוסט טרואמה, אז הכדורים היו נגד חרדה, הרגעה וגם תרופות שינה. אף אחת מהן לא עזרה, להפך.

את השינה הם לא שיפרו, את מצב החרדה החמירו, גם את מצב הרוח. לתושובת הללו התווספו גם בחילות, כאבי ראש, כאבי בטן וחולשה תמידית. בכלל, קשה לחיות עם העובדה שכבר כאדם צעיר אתה צורך תרופות על בסיס יומי קבוע. זה כשלעצמו, עוד יותר דרדר את מצב הרוח, הרגשתי תשישות וחולשה מטרידה ותחושה שבכל חודש, אני מזדקן בשנה, תחושה נוראית בשביל גבר צעיר בתחילת שנות ה-30 לחייו.
ב-2011 נתקלתי בכתבה שדיווחה על הצלחת טיפול בקנאביס רפואי לסובלים מפוסט טראומה על רקע בטחוני. קבוצה של עשרות נכי צהל, בהם שבויים לשעבר, שהקנאביס שיפר דרמתית את מצבם, בעיקר בהקניית שינה רצופה ושיפור בתפקוד היומיומי, וכל זה ללא שום תופעת לוואי בולטת שנרשמה. משרד הבריאות והביטחון, נכתב בכתבה, יערכו ניסוי נוסף בשלב מתקדם בשנה שאחרי. כתבתי על פתק שלא אשכח לנסות להתקבל לניסוי ההמשך ושמתי בארנק.

ב- 2012 לא נערך דבר, אבל ב-2014 הכיר משרד הבריאות בפוסט טראומה, כהתוויה המתירה טיפול בקנאביס רפואי וחברים דאגו לעדכן אותי על זה וכמובן שהמליצו שאנסה לקבל רישיון ואולי זה יסייע, ואכן קיבלתי.
בהדרכה בחברת תיקון עולם המליצה האחות שאשתמש בזן 'ארז' ללילה וזן 'אלסקה' ליום. 15/9/2014 לעולם לא אשכח את הלילה הראשון עם ׳ארז׳. שינה ארוכה רציפה מפנקת אחרי שנים, אפס חלומות! קמתי רענן והתרגשתי מזה. אוי, כמה טוב לישון טוב וכמה טוב היום שאחרי, גיליתי עולם.

ומאז זה 7 שנים של ג׳וינט ארז בערב. שלווה, אין מתח, אין חשש, רוגע ועייפות נעימה מחלחלת שמובילה לשינה אמיתית, בלי סיוטים, בלי להתעורר כל שעה, בלי לקום עייף לחלוטין ולזה כמובן השפעה משמעותית על חיי היום יום, שהופכים לסבילים יותר, לפעמים אפילו לטובים באמת.

מלווה אותי בימים, חצי ג'וינט אלסקה, שחוץ ממצב רוח טוב יותר, החזיר לי את הריכוז החד שהיה לי פעם ופתאום משימות בעבודה נהיו לי קלות יותר ובביצוע איכותי יותר, מפגשים חברתיים לא הרגישו לי כמטלות ואפילו לקיים זוגיות סבירה, הצלחתי.

ובכל השנים האלו, אפס תרופות, אפס תופעות לוואי מהקנאביס הרפואי (יובש בפה, לא מעבר), חזרתי לחיות נורמלי, לתפקד ביום, לישון בלילה, להתרגש, לחייך, לגלות סבלנות ולא להיות קצר רוח תמידית, לאהוב ואפילו להביא 2 ילדים לעולם, שחזר בעיני להיות אולי מבטיח ולא מאיים כמו שנתפס בעיני קודם לכן.
פרופ׳ רפאל משולם הישראלי, אבי אבות מחקר הקנאביס הרפואי בעולם אמר פעם בהקשר לטיפול בקנאביס בתסמיני פוסט טראומה, כי ״לזכור זה חשוב, אבל לפעמים לשכוח זה לא פחות חשוב״ וזה בדיוק אחד הדברים בהם הקנאביס (בזנים הנכונים) הוא אולי הפתרון היעיל היחידי. ולא, הוא לא גרם לי או למטופלים אחרים שאני מכיר, למחוק גם זכרונות נעימים שיש עדיין לכל אחד מאיתנו ואותם אנחנו רוצים לשמר, אלא כמו ׳קרן לייזר׳ מדוייקת וטבעית, הוא מכוון אל הזכרונות הטראומתיים ובהם מבצע טשטוש או מסך ערפל שמאפשר לחיות לצידם ולא בהובלתם.

בשנים האחרונות, יצא לי להכיר גם מטופלות קנאביס הסובלות מפוסט טראומה ממקרי אונס שחוו בעברן. גם עבורן, מאז שהתחילו את הטיפול, השיפור היה משמעותי ואפשר חזרה לחיים נורמליים, חלקן הודו, שבלעדיו, הן מעולם לא היו מצליחות להחזיק מערכות יחסים ולהקים משפחה.
צמח קטן, שיפור ענק, לא פחות מזה.