כבר שנים ששמו של סנופ דוג מזוהה עם צמח הקנאביס, כנראה יותר מכל שם אחר. כי אם זה נראה כמו סטלן, מדבר כמו סטלן ומריח כמו סטלן, זה כנראה ראפר מחונן שצורך קנאביס כמעט בכל שניה פנויה ביום. סנופ הוא לא רק אחד מהמוזיקאים המוכרים בתבל, הוא גם הסטלן המוכר ביותר, וגם אצלנו ב-mako קנאביס שמו נקשר לידיעות שונות ומשונות הקשורות בצמח כמעט מדי שבוע. אבל כמעט אף פעם לא נכנסנו אל עובי הקורה הזו (הארוכה מאוד, יש לציין) שקוראים לה סנופ דוג. תמיד יש עדכון מוזר – על מגלגלת הג'וינטים האישית שלו או על עוד זן קנאביס חדש שהוא מקדם – אבל אף פעם לא העמקנו באמת באיש עצמו. וזה הוא נושא הכתבה שלפניכם: כל מה שיש לדעת על עולם הקנאביס של סנופ דוג.
עוד ב-mako קנאביס:
>> הכירו את מגלגלת הג'וינטים הרשמית של סנופ דוג
>> היום בו ווילי נלסון גרם לסנופ דוג להרגיש שהוא לא מסוגל לעשן יותר
>> מדונה מעשנת ג'וינט בקליפ חדש של סנופ דוג
קלווין קורדוזר ברודוס ג'וניור נולד באוקטובר 1971 בלונג ביץ', קליפורניה. כילד כונה על ידי הוריו בשם "סנופי", כמחווה לכלבלב המצויר שקלווין הצעיר אהב, או לחלופין נראה כמותו, תלוי את מי שואלים. הכינוי החביב הולך איתו מאז ועד היום, עם שינויים קלים לכאן או לכאן. האלבום הראשון של סנופ דוגי דוג, לימים סנופ דוג, לעוד יותר ימים סנופ ליון ובהמשך סנופ, ראה (ושמע) אור ב-1993, שנה אחרי שהשתתף במרבית השירים באלבומו המכונן של ד"ר דרה, "The Chronic". כבר שם, חדי האוזן שביניכם יכלו להבחין שקנאביס הוא מרכז הסיפור. "כרוניק", כשם האלבום, היה באותם הימים כינוי נפוץ לקנאביס באיכות גבוהה. עטיפת האלבום הייתה מחווה למותג מוכר של ניירות גלגול, והדיסק עצמו כוסה בציור של עלה קנאביס. האלבום, כאמור, משויך לד"ר דרה, אבל סנופ לקח בו חלק משמעותי מאוד והפך אותו למקפצה הגדולה שלו לעבר קריירת ראפ אגדית שנמשכת כבר 30 שנה.
כלב כלבבי
כאמור, סנופ דוג הוא לא עוד סטלן. השם שלו מזוהה עם צמח הקנאביס כמעט כפי שהוא מזוהה עם עולם ההיפ הופ. האגדות אודות צריכת הקנאביס של סנופ דוג מרקיעות שחקים. ב-2013 פורסם כי הוא מעשן 80 ג'וינטים בכל יום, ואילו ב-2022 הצהירה מגלגלת הג'וינטים הרשמית של הראפר כי היא מגלגלת עד 150 ג'וינטים מדי יום ביומו (אולם לא בהכרח כולם מיועדים ישירות לסנופ. היא מגלגלת גם לחברים שלו). עצם העובדה שלבנאדם יש מגלגלת צמודה אומרת הרבה – על חשבון הבנק האינסופי של האיש, אבל גם על איך שהוא בוחר לנצל אותו.
אבל אם יש עובדה שבאמת הדהימה את מעריציו של הראפר היא לא כמות הקנאביס שהוא מעשן, אלא הגיל הצעיר בו הוא התחיל לעשות זאת. "הפעם הראשונה בה התמסטלתי ממריחואנה הייתה בשנות ה-70, עם אחד הדודים שלי", אמר סנופ בראיון ב-2008. "היו על השולחן סיגריות מריחואנה חצי-מעושנות, וגם "שליץ מאלט ליקר" (משקה אלכוהולי). לגמתי מהמשקה, ודוד שלי שאל אותי אם אני רוצה גם לעשן מהקנאביס. אמרתי כן. הוא הדליק לי אחד ושאפתי אותו. הייתי בן שמונה או תשע שנים". אם לא היה מדובר בסנופ, היינו מזדעזעים מההזנחה ההורית המשתמעת מהסיפור החריג. אבל כשמדובר בו, סיפורים מהסוג הזה מתקבלים לרוב כאנקדוטה משעשעת. תבחרו אתם לאן לקחת את זה.
לא בטוח שסנופ דוג תכנן מההתחלה לטפח בקפידה את תדמית צרכן הקנאביס שדבקה בו. הרי ברור שהקריירה שלו כמוזיקאי עמדה במרכז ענייניו במשך רוב השנים, כמו גם הסרטים שיצר ו/או השתתף בהם, על אף היותם בינוניים בלשון המעטה (כמעט מיותר לציין שברובם הוא שיחק את תפקיד הסטלן). עם זאת, בכוונה או שלא, לצד הקריירה המוזיקלית הוא טיפח תדמית של צרכן קנאביס לתפארת.
סנופ אוהב לכתוב, לדבר, להופיע. הוא אוהב ליצור, הוא אוהב להביע את עצמו, ואת כל זה הוא עושה עם ג'וינט בפה ושמחה בלב. הקנאביס הוא לא מרכז העניינים, אבל הוא תמיד שם. סנופ מעולם לא הסתיר את חיבתו לצמח, מעולם לא התבייש בה, מעולם לא התחבא. בתוכניות טוק-שואו בפריים טיים של ארצות הברית, באולפני שידור מכובדים, על הבמה, במופע המחצית של הסופר בול ואפילו בבית הלבן: איפה שסנופ נמצא, הקנאביס שלו איתו. ותדמית הסטלן – היא כל כך מדויקת, שהיא כבר נבנתה מעצמה.
ידו בג'וינט, ויד כל בו
ב-2012 הפכו וושינגטון וקולורדו למדינות הראשונות בארצות הברית שהתירו שימוש חוקי בקנאביס לצרכי פנאי לכל אדם בוגר (מעל גיל 21). מאז הצטרפו עוד ועוד מדינות למסיבה, וכיום לגליזציה של קנאביס כבר שוררת ב-21 מדינות שונות בארצות הברית. כאיש עסקים ממולח, הבין סנופ את הפוטנציאל הכלכלי של התדמית שטיפח לאורך השנים, בשילוב עם העלייה המטאורית בהיקפיה של תעשיית הקנאביס האמריקאית.
הראפר הוותיק הוא מהמקימים של Casa Verde, קרן השקעות המתמקדת בתעשיית הקנאביס. באמצעות הקרן נקשר שמו של סנופ לחברות קנאביס רבות בארצות הברית ובאירופה, ביניהן Oxford Cannabinoid Technologies הבריטית, Sanity Group הגרמנית ו-AceCann הפורטוגלית. זאת בנוסף למותג קנאביס עצמאי שהקים הראפר בשנת 2015 – Leafs by Snoop.
Death Row Records, לייבל המוזיקה הוותיק שבבעלותו של סנופ, הודיע גם הוא לאחרונה על התרחבותו לעולם הקנאביס, במטרה להפוך לאימפריה גם בתחום זה. הלייבל הוותיק, שהוקם במקור על ידי The D.O.C, שוג נייט וד"ר דרה, עשה היסטוריה בעולם ההיפ הופ בשנות ה-90 כשפרסם אלבומים פורצי דרך, ביניהם The Chronic של ד"ר דרה, כמו גם שני אלבומיו הראשונים של סנופ דוג ושלושה מאלבומיו של טופאק שאקור. אחרי פשיטת רגל שהביאה למכירתו, ירד הלייבל מתהילתו, עד שסנופ רכש אותו לפני כשנה במטרה להחזיר עטרה ליושנה. כמו שכבר הבנו, כשסנופ דוג לוקח עניינים לידיים, זה אומר שהג'וינט שלו נמצא בפה. עכשיו הג'וינט הזה הופך לחלק בלתי נפרד מחברת התקליטים האגדית.
"Smoke Weed Every Day"
בראש ובראשונה, אנחנו מכירים את סנופ דוג בגלל שהוא ראפר. לו לא היה ראפר מצליח, לא היינו מכירים אותו. לכן, באופן טבעי, בכתבה מהסוג הזה מגיע החלק בו צריך לדבר על השירים של סנופ דוג שעוסקים בקנאביס. הבעיה היא שיש כל כך הרבה כאלה, שיותר קל לעשות פה רשימה של השירים שלא עוסקים בו.
"Smoke the Weed", "Left My Weed" ו-"I Love Weed" הם רק חלק קטן מהשירים של סנופ שהמילה "וויד" מופיעה בכותרת שלהם, והם מתווספים לעשרות שירים אחרים בהם וויד הוא הנושא העיקרי, גם אם הכותרת לא מסגירה את זה.
אי אפשר להגיד שסנופ דוג עבד קשה כדי לבנות את תדמית הסטלן שדבקה בו ב-30 השנים האחרונות. בראש ובראשונה, כי זה פשוט חלק ממנו. אפשר לאהוב אותו, אפשר גם שלא, אבל אי אפשר להתווכח על כך שסנופ דוג טוב במה שהוא עושה. הוא לא מפסיק לעבוד, להתפתח ולהמציא את עצמו מחדש, וזאת כשהקנאביס תמיד נמצא ברקע. יתכן שזו התשובה הטובה ביותר לכל אותם אנשים שטוענים שצרכני קנאביס כבדים הם עצלנים שלא מצליחים לעשות שום דבר אחר. סנופ עושה הכל מהכל, והקנאביס הוא פשוט חלק מעניין. כנראה שבגלל זה הוא הפך לפרזנטור הכי מוכר שצמח הקנאביס רכש לו מאז ומתמיד (או לפחות מאז שבוב מארלי הלך לעולמו). במילותיו הפשוטות של סנופ: "זה גורם לי להרגיש כמו שאני צריך להרגיש".