שלא כמו תרופות רבות אחרות, הטיפול בקנאביס רפואי הוא טיפול שניתן לכנותו "פתוח לפרשנות". תשובות לשאלות כמו "באילו זני קנאביס כדאי להשתמש" או "מהי דרך הצריכה האופטימלית" לא תמיד נמסרות למטופל בצורה מפורשת על ידי הרופא המטפל או הרוקח המנפק, והן נותרות בידיו של המטופל כדי לגלות בעצמו על ידי תהליך של "ניסוי וטעיה". אפילו נושאים קריטיים כמו מינון החומרים הפעילים (THC ו-CBD) וסוגי המוצרים אינם "חקוקים בסלע" בנהלי משרד הבריאות, והייעוץ הרוקחי שאמור לספק תשובות לשאלות הללו אינו מוגדר כצעד מחייב. לכן, הדרך הטובה ביותר להתחיל את הטיפול בקנאביס רפואי ברגל ימין היא קודם כל להיות לרכוש את הידע הבסיסי בנוגע לסוגי הזנים והמוצרים הקיימים בשוק, וכיצד אילו מסווגים לקטגוריות ו-"משפחות מוצרים" שונות בהתאם לריכוזי החומרים הפעילים הקיימים בהם. הנה כל מה שצריך לדעת לפני שמתחילים את הטיפול בקנאביס רפואי:

ההבדלים בין סאטיבה לאינדיקה

אחת השאלות הראשונות שנשמעות בכל דיון אינפורמטיבי אודות שימוש בקנאביס, לא רק מסיבות רפואיות אלא גם למטרות פנאי, היא "סאטיבה או אינדיקה". מטופלים מחפשים לא פעם אחר "התשובה הנכונה" לשאלה זו כאילו מדובר באספקט החיוני ביותר להצלחתו של הטיפול, מה שרחוק מאוד מהאמת. למעשה, הסיווג האגרונומי של "זני אב\יסוד" (Landraces) של קנאביס המגדיר מראש את ההבדלים המהותיים בין השניים כבר מזמן אינו תקף בשוק הקנאביס המודרני, שעבר דורות רבים של הכלאות גנטיות אשר גרמו למילים "סאטיבה" ו-"אינדיקה" (אגב, יש גם "אפגניקה") לאבד כל משמעות אמיתית, בעיקר עבור מי שמחפש מידע עדכני ומבוסס שיהוה יסוד לטיפול רפואי מוצלח.

ככלל אצבע, אם נתייחס לרגע רק להיבט שמעניין את המטופל ולא את האגרונום או את החקלאי, ההבדל בין סאטיבה לאינדיקה מסתכם כך: זני קנאביס ממקור גנטי בו האינדיקה היא דומיננטית נוטים להיות מרגיעים ומרדימים יותר, בעיקר כיוון שהם עשירים יותר בטרפן "מירסין" וחומרים דומים. זני קנאביס ממקור גנטי בו הסאטיבה דומיננטית יותר נוטים להשרות השפעה אופורית, מעוררת ומרוממת, בעיקר בזכות רמות גבוהות של הטרפנים פינן ודי-לימונן. כמו כן, חשוב לציין כי ישנם מוצרי קנאביס "היברידיים" המכילים גנטיקה משולבת של סאטיבה ואינדיקה, אך כפי שיצוין בהמשך, לא מדובר אלא בסיווג קליני רשמי של משרד הבריאות.

אם נדבר במקום זאת במונחים רפואיים יותר, כמו אלו שבהם מנסה משרד הבריאות לדבוק בעת התוויית הרגולציה של שוק הקנאביס הרפואי, הסיווג בין סאטיבה לאינדיקה הפך לסיווג משני ביותר. הדרך בה מסווגים היום מוצרי קנאביס רפואי היא בהתאם לריכוז של שני החומרים הפעילים העיקריים – THC ו-CBD.

THC מול CBD – ההבדלים המהותיים

קטגוריות שונות של מוצרי קנאביס רפואי נקבעות היום על פי ריכוז ה-THC וה-CBD שקיים בהם. הסיבה לכך היא שהקנבינואידים הללו נחשבים היום לשני החומרים היחידים שקיים אודותיהם די מחקר וידע קליני כדי לקבוע בוודאות שהם אכן החומרים הפעילים שאחראיים על השפעותיו המגוונות של הקנאביס על הגוף. החלוקה הראשונה מחלקת את כל מוצרי הקנאביס הרפואי לשלוש "משפחות מוצרים". החלוקה מתבססת על החומר הדומיננטי ביותר באותם מוצרים, שיכול להיות THC (משפחת מוצרי "THC Rich – עתירי THC) או CBD (משפחת מוצרי "CBD Rich – עתירי CBD") כאשר ישנה משפחה שלישית שהיא מוצרים "מאוזנים" (THC-CBD Balanced).

כל מוצרי הקנאביס הרפואי שקיימים בישראל משתייכים לאחת משלוש המשפחות הללו, אשר בתוכן מתקיימת חלוקה נוספת למה שנקרא "קטגוריית טיפול" (T20/C4 או T10/C10 וכדומה) בהתאם לריכוז המדויק של החומרים הפעילים הקיימים בכל מוצר. המספר המופיע אחרי האות T מצביע על הריכוז הממוצע\משוער של THC שקיים במוצר והמספר אחרי האות C מצביע על הריכוז התואם של CBD. בדרך זו, כל מוצרי הקנאביס הקיימים מסווגים למשפחות, ובתוכן ל-11 קטגוריות טיפול לפי הפירוט הבא:

רישיון הקנאביס והמרשמים החודשיים שמופקים למטופל מגדירים באופן מוחלט את משפחת המוצרים ממנה מחויב המטופל לבחור, ובתוכה מוגדרת גם קטגוריית הטיפול המומלצת עבורו. בהתאם לנהלי משרד הבריאות, רשאי המטופל לבחור אך ורק מבין המוצרים המשתייכים למשפחה המוגדרת עבורו, וכן הוא יכול לבחור במוצרים המשתייכים לקטגוריית הטיפול שהוגדרה עבורו או לקטגוריה אחת מתחתיה באותה המשפחה.

לדוגמא, מטופל שרישיונו מתיר לו לרכוש מוצרי קנאביס מקטגוריית T1/C20 (משפחת מוצרים עתירי CBD) יכול לבחור במקום זאת במוצר מקטגוריית T3/C15 הנמצאת "מדרגה" אחת למטה באותה המשפחה, ללא יכולת לבחור בקטגוריה "גבוהה יותר" באותה משפחה, בקטגוריה "נמוכה" ביותר ממדרגה אחת באותה משפחה, או במשפחת מוצרים אחרת. בסך הכל, כל מטופל רשאי לבחור במוצרים משתי קטגוריות בלבד, אחת שהוגדרה לו ברישיון ואחת (אם קיימת) שנמצאת מדרגה אחת מתחתיה באותה משפחת המוצרים.

בהקשר זה יש לציין כי הסיווג למוצרי אינדיקה וסאטיבה עדיין קיים ואפילו מצוין באופן גלוי על גבי אריזות המוצרים, אך בהתאם לנהלי משרד הבריאות הוא אינו מהווה סיווג קליני רשמי ולכן אין שום מניעה להחליף בין מוצרי סאטיבה ואינדיקה המשתייכים לאותה קטגוריית טיפול.

סוגי מוצרים – "השילוש הקדוש" של הטיפול בקנאביס רפואי

לאחר שמטופל יודע מאילו שתי קטגוריות טיפול הוא יכול לבחור, מגיע השלב של בחירת סוג המוצר בהתאם לדרך הצריכה המועדפת על ידי המטופל או המומלצת על ידי הרופא. בפני מטופלי קנאביס בישראל עומדות שלוש אפשרויות (להוציא ילדים, אשר עבורם קיימת הנחיה מסוימת לאישור מכירה של קנאביס במוצרי מזון):

  1. פרחי קנאביס שלמים – תפרחת קנאביס שמקורה מזן מסוים (לעיתים רחוקות מתערובת של מספר זנים) ומגיעה למטופל בתצורה של פרחים שלמים המיועדים לעיבוד בגריסה לפני השימוש.
  2. פרחי קנאביס גרוסים – תפרחת קנאביס שמגיעה אל המטופל בתצורה גרוסה ומוכנה לשימוש, במטרה לחסוך לו חלק מעיבוד המוצר בעצמו, אך במחיר של פגיעה פוטנציאלית בשלמות ואיכות המוצר.
  3. מוצרי שמן קנאביס – מיצויי קנאביס שונים הנכללים כולם תחת ההגדרה הכללית של "שמן קנאביס" ומופקים בעזרת מיצוי של תפרחת הקנאביס בתמציות אלכוהוליות או בעזרת ציוד מעבדה מתקדם וגזים אורגניים שונים. בדומה למוצרים קליניים רבים אחרים, שמן קנאביס מגיע למטופל בתצורה מוכנה לשימוש מידי.

איך משתמשים בכל אחד מסוגי המוצרים?

בהתאם לסוג המוצר שבחר המטופל להשתמש בו, הגיע הזמן לחלק האחרון בפאזל שהוא דרך הצריכה המתאימה לאותו סוג המוצר. גם כאן, מדובר בבחירה מבין כמות מצומצמת מאוד של אופציות, בדרך כלל בהתאם להוראת הרופא אך לא מעט גם בהתאם להעדפתו האישית של המטופל לאחר שצבר ניסיון מתחילת הטיפול.

דרכי הצריכה המתאימות לתפרחת הן עישון, בגלגול התפרחת הגרוסה או על ידי שימוש במכשיר אידוי (וופורייזר) המתאים לתפרחות קנאביס. בשני המקרים מדובר בחימום של התפרחת באופן שגורם לחומרים הפעילים שקיימים בה להתאדות, ולאחר מכן בשאיפה של אותם חומרים פעילים וספיגתם בגוף דרך מערכת הנשימה.

חשוב להבין שפרחי קנאביס שלמים ופרחי קנאביס גרוסים הם למעשה אותו הדבר מבחינת דרכי הצריכה הפוטנציאליות, שכן הצעד הראשון שיש לעשות עם הפרחים השלמים הוא לגרוס אותם כדי שיהיה ניתן לצרוך אותם.

במקרה של שמן קנאביס, שתי דרכי הצריכה העיקריות הן בספיגה אוראלית תת-לשונית או בבליעה לצורך צריכה דרך מערכת העיכול, אם כי האפשרות השנייה נחשבת ליעילה ועקבית פחות מבחינת תוצאה ולכן הראשונה היא היחידה שמומלצת בדרך כלל למטופל על ידי הרופא המטפל והרוקח המנפק.