לאחרונה הטיח שר המשפטים היוצא גדעון סער, טענות בתביעה המשטרתית, על כך שהיא מרבה לנהל תיקים מיותרים לחלוטין, ללא כל הצדקה אמיתית, ללא חשיבות ציבורית וללא כל הגיון, והכל אגב הכבדה קשה על מערכת המשפט העמוסה ממילא. לדעתי, תיק בית משפט לתעבורה בחיפה שמספרו 10553-12-21 הוא מקרה קיצוני של תיק מיותר שלא ברור למה הוא מתנהל. נכון, אני לא הכי אובייקטיבי, אני מייצג כאן את הנאשם, ועדיין לא ברור לי ההיגיון שבלנהל תיק, בטח אחרי שהנאשם כבר היה מוכן לקבל הסדר פשרה שהוצע לו, ולהיענש למרות שהוא לדעתו לא ביצע כל עבירה. מדובר בסוגיה שלדעתי עדיין לא הוכרעה, מה דינו של אדם שמחזיק בהיתר לקנאביס רפואי, שמסרב לעשות בדיקה לגילוי שרידים לקנאביס בגופו, מהטעם הפשוט (והדי הגיוני) שאין שום טעם לעשות בדיקה, שתוצאותיה ידועות מראש, שהרי הוא מעשן קנאביס רפואי, ואין שום ספק שבבדיקה ימצאו שרידים של קנאביס בגוף, קנאביס שכאמור נצרך באופן חוקי לחלוטין.
הסוגיה של ההתנגשות בין שימוש חוקי בקנאביס לבין האיסור לנהוג כשיש שרידי קנאביס בגוף כבר הביאה להתדיינות משפטית מעניינת. כשאדם צורך קנאביס, ההשפעה חולפת תוך שלוש שעות בערך, השרידים של הסם נשארים בשתן כחודש. לכן, כשאדם שחשוד בנהיגה תחת השפעת סמים נותן בדיקת שתן, ומגלים בה שרידי קנאביס, אי אפשר לדעת האם הקנאביס נצרך רגע לפני תחילת הנסיעה, או לפני שבועיים.
אז מה עושים? יוצרים את פיקציית הנהג המסומם. מצאו אצלך סימני קנאביס בשתן בזמן נהיגה? חזקה שאתה מסומם, גם אם אתה לא באמת מסומם. גם אם תוכיח שעישנת את הג'וינט לפני שבועיים באמסטרדם, עדיין תואשם בנהיגה תחת השפעת סמים, תורשע ותחטוף שלילת רישיון נהיגה ממושכת. גם אם לא באמת עשית שום עבירת תעבורה אמיתית. פיקציית הנהג המסומם היא הפיקצייה ששוטרי התעבורה הכי אוהבים לעבוד איתה, ושופטי התעבורה חסרי אונים מולה.
עד לפני מספר שנים, גם בעלי היתר לקנאביס רפואי מצאו עצמם מואשמים בנהיגה תחת השפעת סמים, למרות שהם קיבלו את הקנאביס שלהם כדין, עד שבאה שופטת אמיצה (אסתר טפטה גריידי מבית משפט לתעבורה בעכו) וקטעה את הפארסה הזו, וקבעה שלא ניתן להרשיע בנהיגה תחת השפעת סמים אדם בעל רישיון לקנאביס רפואי רק בגלל שיש שרידי קנאביס בשתן שלו. מדובר בפסק דין מהחשובים ביותר שנתנו בארץ, פל"א 5064-11-15 מדינת ישראל נגד אילן שכטר. אילן שכטר שהחזיק רישיון לקנאביס רפואי, נהג כאשר הוא אינו תחת השפעת קנאביס, ובכל זאת הועמד לדין לאחר שבבדיקת שתן נמצאו חומרים המעידים על שימוש בקנאביס (ומה הפלא? הרי הוא מקבל מהמדינה קנאביס). המדינה התעקשה שמדובר בעבירה, השופטת הנהדרת טפטה גריידי בפסק דין מהפכני קבעה שחד משמעית יש לבטל את כתב האישום וכי מדובר גם בטעות במצב המשפטי. המדינה כמובן ערערה לבית המשפט המחוזי, אבל גם שופט בית משפט מחוזי בחיפה אברהים בולוס דחה את הערעור, ואף נזף במדינה על שלא הסדירה את נושא הנהיגה למטופלי קנאביס רפואי.
המדינה הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אולם למרבה הצער חזרה בה, ובכך מנעה הזדמנות פז שבית המשפט העליון יוציא פסק דין המאשרר את פסק דינה המצוין של השופטת גריידי.
אבל עדיין יש סוגיה שלא נפתרה. מה דינו של אדם בעל היתר לצרוך קנאביס רפואי, המסרב לתת בדיקת שתן? אילן שכטר כאמור עשה בדיקה, התגלו שרידי קנאביס, ובכל זאת כתב האישום נגדו בוטל. אבל במקרה של סירוב, עצם הסירוב מהווה עבירה בפני עצמה.
המצב המשפטי כיום הוא שאם אדם מסרב לבצע בדיקת קנאביס או בדיקת אלכוהול, הוא בעצם ביצע שתי עבירות חמורות. האחת, יוצאים מתוך הנחה שהוא היה תחת השפעת סמים משכרים, גם אם הוא לא באמת היה. השנייה, הסירוב עצמו מהווה עבירה חמורה. עכשיו נשאלת השאלה, מה דינו של בעל היתר לקנאביס רפואי שמסרב לבצע בדיקה, למרות שעל פניו אין לו מה לחשוש מהבדיקה כי ממילא יש לו רישיון לקנאביס רפואי? לדעת המדינה, אותו אדם הוא בחזקת תחת השפעת סמים, גם אם זה לא הגיוני כי הרי יש לו רישיון לצרוך קנאביס. בנוסף סבורה המדינה שהסירוב כשלעצמו הוא עבירה חמורה, למרות שיש הגיון רב לסרב לבצע בדיקה מיותרת שתוצאותיה ידועות מראש.
בתיק שבו אני מייצג, שף מוכשר מאוד אשר חזר מהעבודה במסעדה, נדרש לבצע בדיקה. השף הראה לשוטר את רישיון הקנאביס הרפואי שלו, הסביר שהמדינה עצמה נותנת לו קנאביס מידי חודש, והסביר שאין שום הגיון לעשות לו בדיקה, כאשר מראש הוא מודיע שהוא עישן בחודש האחרון, למעשה עישן גם ביממה האחרונה, וליתר דיוק הוא מעשן קנאביס מידי יום, כך שחבל לבזבז זמן על הבדיקה שתוצאותיה ידועות מראש.
במשטרה לא התרשמו מהטיעון הלוגי הזה, שללו לו את הרישיון לחודש בשלילה מנהלית, והגישו נגדו כתב אישום. התיק הגיע לכבוד השופטת רונה פרסון, שופטת עם הרבה חוכמת חיים, שהציעה לצדדים לנסות להגיע להסדר, ולחסוך התכתשות משפטית מורכבת, ולמען האמת גם די מיותרת.
התביעה דווקא הייתה בסדר בהתחלה, העבירו לי הצעה הוגנת לסיום התיק. אחרי הכל גם השף היה לא בסדר בכך שהוא סירב להיבדק, ולפעמים בחיים צריך להיות חכם ולא צודק. בהתחלה השף התנגד להצעה, כי הוא באמת חשב שהוא לא עשה שום עבירה, ולמה להיענש, אפילו בענישה קלה, על עבירה שלא הייתה ולא נבראה?
כשהשף כבר החליט מטעמי יעילות לקחת את ההצעה ולסיים התיק, התביעות למרבה הפליאה הודיעו לי שההצעה פקעה ושהם לא מוכנים להגיע להסדר שהם עצמם הציעו. הגענו פעם שניה לשופטת, הסברתי לה שמרשי כופר במיוחס לו ושהוא לא ביצע כל עבירה. הבהרתי לשופטת שסירוב להיבדק כאשר יש חשד שהנהג הנו תחת השפעת סמים היא בהחלט עבירה חמורה, אבל סירוב להיבדק כאשר הנהג צורך קנאביס רפואי, ושעה שאין ספק מה תהיה תוצאת הבדיקה, והתוצאה ממילא לא תוכל לשמש להרשעת הנהג, הנו סירוב שאולי אינו חכם בהכרח אבל לבטח שאין מאחוריו שום אלמנט פלילי.
השופטת הפנתה אותנו להליך גישור אצל סגנית נשיאת בית המשפט המחוז חיפה, השופטת מיכל דווידי. יכול להיות ששם נגיע להבנות, הנאשם יסכים לקבל עונש שלדעתו לא מגיע לו, העיקר לגמור את התיק. לעומת זאת, אם התביעה תמשיך להתעקש שלא לכבד את אותה הצעה שהועברה ופקעה, יתכן והסוגיה הזו תגיע בחזרה לשופטת פרסון להכרעה, ומשם תמשיך לבית משפט מחוזי להכרעה נוספת.
אם תשאלו אותי לדעתי, מצד אחד מדובר בתיק מיותר לחלוטין, שמהווה דוגמה מבאסת לבזבוז זמן שיפוטי יקר על שטויות, מצד שני זה בהחלט מאתגר לנהל תיק שבו אם ידי תהיה על העליונה, אז תהיה לזה השפעה על הרבה מאד מטופלי קנאביס רפואי, שכנראה עד עכשיו נאלצים לעשות בדיקות סרק ללא כל הגיון.