יחסית לעולם, מדינת ישראל מתקדמת בכל הנוגע לתחום הקנאביס הרפואי, וגם בנוגע לצרכני פנאי חלה התקדמות בשנה האחרונה, עם ההחלטה להחיל אי-הפללה ולפטור אותם באזהרה בלבד. מסביבנו, לעומת זאת, נמצאות מספר מדינות שבהן משטרים פחות דמוקרטיים מאשר בישראל, וכן ניתן למצוא בהן שמרנות דתית גדולה יותר. מצד שני, מדובר בכמה מהמדינות הכי מזוהות בעולם עם שימוש קנאביס: לבנון נחשבה במשך שנים לאחת מיצרניות החשיש הגדולות בעולם, ואילו מצרים הייתה מהצרכניות הגדולות ביותר של אותו המוצר בדיוק. זה גם מה שהפך את ישראל לתחנת מעבר חשובה ומרכזית של החומר, וחלקים גדולים ממנו נשארו פה מבלי להמשיך אל היעד הבא. כך הופץ החשיש, גם בישראל (או בפלשתינה של לפני קום המדינה), בכמויות גדולות.
קנאביס אצל שכנינו:
>> איך מתנהל שוק הקנאביס בלבנון?
גם היום, ידוע לנו שהשימוש בקנאביס נפוץ למדי בסיני, וישראלים רבים עושים בו שימוש נרחב במהלך החופשה המדברית שלהם בחצי האי השכן. מהצד השני – בלבנון – ניסיונות הברחה רבים עדיין נתפסים על ידי סיורים של כוחות צה"ל בגזרות השונות, ויתכן שניסיונות אחרים גם צולחים. הפער הזה, בין שמרנות דתית מוסלמית לבין התפוצה הנרחבת של חשיש וקנאביס, מעלה את השאלה: מה הסטטוס של קנאביס במזרח התיכון כיום? בסדרת הכתבות הבאה ננסה לענות על השאלה הזו, תוך התמקדות במדינות השונות. והפעם - מצרים.
"הקנבוס, אוכלין אותו במצרים ומשכר, ואומרים שהוא משמח"
נתחיל בהתחלה. מבחינה היסטורית, מצרים היא מהארצות הראשונות בהן תועד שימוש בקנאביס בעת העתיקה. למעשה, מחקרים מעידים על שימוש בקנאביס במצרים כבר לפני אלפי שנים, בעיקר לצרכים רפואיים. בשנת 1862 התגלה במזרח מצרים כתב רפואי מפורט, שזכה לשם "פפירוס אברס", ובו מצויות רשומות המתעדות שימושים רפואיים שונים בצמח, מהקלה על בעיות נשימה, דרך טיפול בדלקות עיניים ועד לשיכוך כאבים. הפפירוס מתוארך לסביבות השנה 1500 לפנה"ס, והסברה היא כי המידע הרשום בו מבוסס על רשומות עתיקות אפילו יותר.
כשנפוליאון יכבוש את ייצרו
נקפוץ עתה 3,000 שנה קדימה. בין מצרים העתיקה לבין זו של מאות השנים האחרונות אין הרבה קשר, אבל יש דבר אחד שנשאר מאפיין מרכזי של חבל הארץ המדברי מאז ועד היום, והוא קנאביס. גם באמצע המילניום הקודם, שימוש בצמח בהחלט תועד במצרים. למעשה, השימוש בקנאביס היה כל כך נפוץ במצרים באותם הימים, שהדבר הצריך פסק הלכה מיוחד של רבי דוד בן שלמה אבן זמרא (הרדב"ז), הלא הוא רבה הראשי של יהדות מצרים באותם הימים.
"הקנבוס והקנרס וצמר גפן הרי הן כשאר מיני ירקות", קבע הרב. "הקנבוס, הנקרא קנב, אוכלין אותו במצרים ומשכר, ואומרים שהוא משמח. ואוכלין אותו חי כמות שהוא, ויש מקומות שעושין ממנו בגדים כמו שעושים מן הפשתן". אכן, אם חשבתם שהשימוש בקנאביס לצרכי שכרות ושמחה הוא חדש, טעות בידכם; ואם חשבתם שהשימוש בהמפ (קנבוס) לצרכים תעשייתיים כגון ייצור בדים הוא חדש, טעות בידכם פעם נוספת. זאת ועוד, אם ציפיתם מרב יהודי גדול לפסוק כנגד השימוש בקנאביס, הרי שטעות שלישית בידכם, שכן הרדב"ז לא ראה דבר פסול בקצת שכרות והנאה מפעם לפעם.
השימוש בקנאביס במצרים נאסר סביב שנת 1800, בימי הכיבוש הצרפתי. זאת אחרי שחייליו של נפוליאון ששהו במצרים עשו שימוש מופרז בחשיש, למורת רוחם של מפקדיהם. הכיבוש הצרפתי של מצרים הסתיים במהרה, וסופר כי חייליו של נפוליאון ייבאו חשיש בחזרה לצרפת, והשלטון העות'מאני שתפס את מקומו של הצרפתי ריכך את הנהלים בהדרגה. זאת עד שבשנת 1877 הוחלט על איסור מוחלט להשתמש בחשיש וקנאביס – ויתרה מכך: כל התושבים התבקשו להשמיד את כל צמחי הקנאביס שברשותם. הבריטים, שכבשו את מצרים עשור אחד מאוחר יותר, ביססו את האיסור בחוק שלמעשה עומד בעינו עד היום.
חוק לחוד – ומציאות לחוד
מערכת היחסים בין מצרים לבין צמח הקנאביס היא מעט מוזרה. כמו במדינות רבות בעולם, כבר יותר מ-100 שנה החוק במצרים אוסר שימוש בקנאביס; אדם הנתפס מחזיק בקנאביס צפוי לקנס בשווי של כ-1,000 לירות מצריות ועלול להישפט לשנת מאסר. באפריל 2022 יצאה ממשלת מצרים בקמפיין נגד שימוש בסמים, בכיכובו של הכדורגלן הנערץ מוחמד סלאח. בנובמבר 2022 אף בוצע מעצר מתוקשר למדי, כאשר השחקנית מינה שלבי נתפסה בניסיון להכניס קנאביס לשטח המדינה.
אבל מתחת לפני השטח, מצרים עדיין מכילה ומקבלת באהבה גדולה את צמח הקנאביס, וגם את החשיש הכה מעורה בתרבותה. במשך שנים נחשבה המדינה השוכנת מדרום לנו כאחת מצרכניות החשיש הגדולות בעולם, וכלקוח המוביל של יצרני הקנאביס מלבנון. יתרה מכך, חצי האי סיני – הלא הוא חלק בלתי נפרד ממצרים – נחשב כגן עדן של נופש, חופש ושלווה בעבור תיירים מזדמנים מישראל וממדינות אחרות, כאשר עבור רבים מהם השימוש בקנאביס הוא חלק בלתי נפרד מהמאורע. וכדי לעשן במצרים, מיותר לציין, לא צריך להביא איתכם את הצמח מהבית (ליתר דיוק – בשום אופן אל תעשו את זה!). בדואים רבים ברחבי חצי האי צורכים קנאביס באין מפריע, וגם מוכרים אותו לתיירים שצורכים אותו בשלווה יחסית ובאין מפריע גם הם. דבר נוסף המעיד על קצב הייצור המרשים של חשיש וקנאביס בחצי האי הוא מספרם של המבריחים המצריים שנתפסים במהלך ניסיונות הכנסה של קנאביס משטח מצרים אל ישראל. במקרים רבים, ככל הנראה, הם לא נתפסים – כלומר מצליחים במלאכה.
מחקר שפורסם בכתב העת Substance Abuse ב-2013 קובע כי קנאביס הוא הסם הכי נפוץ במצרים במבחינת שיעורי השימוש – יותר מאלכוהול (מפתיע, אבל רק במידה מסוימת, שכן מדובר במדינה מוסלמית). עם זאת, נתוני ארגון הבריאות העולמי מעידים על כך שבקרב סטודנטים, השימוש בחשיש במצרים עומד על 3.6% בלבד (גם כאן – יותר מאלכוהול). מדובר באחוזים כמעט זניחים בהשוואה למדינות המערב וכן לישראל השכנה. אבל האם הנתונים הזעירים הללו מדויקים? אחרי הכל, קמפיין ממשלתי בכיכובו של כדורגלן על כסלאח כנראה נבע מצורך כלשהו. על פי כתבה של ניקו וורוביוב ממגזין Vice, שפורסמה באוגוסט 2022, תרבות החשיש עדיין חוגגת בקהיר, וגם סמים אחרים – קשים יותר – לא קשה להשיג. זאת על אף הצורך לעשות את הדברים בסתר ולהימנע מעין המשטרה – סיטואציה מוכרת עבור צרכני קנאביס במדינות רבות בעולם.
השורה התחתונה היא שמצרים, על אף ההיסטוריה הענפה שלה בעולמות החשיש והקנאביס, מתנהלת בימינו ככל מדינה: השימוש בקנאביס אסור, אבל בפועל – אנשים בהחלט עושים את זה. בזהירות.