גילוי נאות: עמוס סילבר עזר לי בתקופה שגילו אצלי גידול בראש ומערכת הרפואה בישראל סירבה לנפק לי רישיון לקנאביס; הרופאים העדיפו לדחוף לי משככי כאבים בסדר עולה, בואכה תרופות פסיכיאטריות, העיקר לא לשחרר קנאביס! עמוס היה שם לעזור לי. עמוס עזר למטופלים רבים שאני מכיר ולהמון שאני לא מכיר. אני מודע היטב לטענות שיש נגדו; הטור שלפניכם אינו סנגוריה על עמוס, אלא טור משפטי על מצבו חסר התקדים.
שלוש שנים וחצי (!!!) יושב במעצר האיש שהקים את פלטפורמת טלגראס. העבירות המיוחסות לו מתנקזות לכדי האשמתו בניהול ארגון פשע (יש לכך משמעויות משפטיות וענישתיות מרחיקות לכת) והמשפט שלו מתנהל יותר לאט מקבוצת כדורגל ישראלית אחרי דקה 80; מדובר במאות עדים שעדיין לא עלו על הדוכן. המשפט הזה ייארך עוד שנים ארוכות, על כן אקוטי שבעתיים הדיון סביב המשך מעצרו של סילבר.
כלל חשוב ומרכזי במשפט הישראלי הוא שמעצר אינו אמצעי ענישה ואין הוא משמש כמקדמה לעונש, אלא כלי קיצוני של המדינה למניעת שיבוש משפט או לחלופין להגנה על שלום הציבור מפני מסוכנותו של עצור; בגלל קיצוניותו של כלי מרחיק לכת זה נוהגים בו במשורה, בזהירות רבה ולמשך תקופה שהדעת יכולה לסבול, כאשר מאזנים בין חזקת החפות של העצור לבין שני המישורים האלה של היכולת לשבש משפט ומסוכנות לציבור.
על פניו נראה ששני המישורים האלה כלל לא מתקיימים במקרה של עמוס, או לכל הפחות לא מתקרבים להתאזן עם מעצר של כמעט 4 שנים: בימים בהם שוק הקנאביס (והסמים בכלל) פועל באין מפריע ובתפוצה עצומה, אין לעמוס מה להוסיף למדורה. כך שמסוכנות – אין. לגבי יכולתו של סילבר לשבש את המשפט – ספק רב, רב מדי.
רבות דובר על אותו "ניסיון בריחה נועז" של עמוס מהשוטרים האוקראינים, אך ברור לכל, בעיקר מצפייה באותם סרטונים משדה התעופה, שהשוטרים שם התרשלו והשאירו אותו לבד; ברור לכל בר דעת שהניסיון הזה היה ספונטני (וגם חסר סיכוי), של אדם במצב קצה, במדינה זרה, שמגיב אינסטינקטיבית למתרחש, ובטח שלא מדובר בבריחה מתוכננת של עבריין מתוחכם. לכן, אין שום הצדקה להסיק ממה שקרה באוקראינה שעמוס יימלט מישראל. האזיק האלקטרוני, הערבויות ובעיקר המפקחים הרבים שהוצעו ע"י הסנגוריה, הם די והותר על מנת להבטיח את מעצר הבית של סילבר ואת הסבירות הנמוכה שהוא יברח מישראל; הרי אפשר לטעון כלפי כל עצור שהוא עלול להימלט מהארץ, אז מה, נשאיר את כולם במעצר?!
בעיניי הטענה הכי קלושה של המדינה בדרישתה שלא לאפשר לסילבר חלופת מעצר, היא שעמוס לא חזר בו ולא שינה את השקפת עולמו לגבי צמח הקנאביס, שעדיין נחשב אסור בישראל. זה לא פחות ממדהים. חצי מאזרחי המדינה דורשים לגליזציה מלאה, כלכלנים בעלי שם עולמי מפצירים במדינה ליישר קו עם העולם המתקדם, ונבחרי ציבור מכל קצוות הקשת הפוליטית מבטיחים שיעשו כל מאמץ על מנת להשוות את הסטארטאפ-ניישן שלנו לקליפורניה או קולורדו. מה שמדהים הוא שהפוליטיקאים משקרים במצח נחושה, עמוס הוא היחיד שפיו ולבו שווים, והחשבון מוגש דווקא לאחרון.
צריך לקרוא לילד בשמו: הארכות המעצר חסרות התקדים של סילבר בידי בית המשפט, מראות לנו שאין דין אחד לכולם ושמערכת אכיפת החוק נוהגת אחרת במי שהשתין ממקפצה גבוהה מדי. המשאבים שהמדינה השקיעה בפרשת טלגראס, כוח האדם, וההד התקשורתי שקיבלה הפרשה במשך זמן רב כל כך, הביאו את המדינה לנהוג בסילבר בכפפות מיוחדות וייחודיות. התנהגות כזו של מערכת אכיפת החוק פוגמת ביסודותיה של המדינה הדמוקרטית שאנחנו מתיימרים להיות, ופוגעת בעקרון השוויון עליו מושתתת מדינה חופשית. מי שקרא את החלטות הארכת המעצר האחרונות, ראה שם שופטים שמתפתלים ומתקשים מאוד למצוא את ההצדקה להמשך עינוי הדין הזה, אבל אף שופט לא לקח על עצמו את ה"תיק" הזה, שבלהיות השופט ששחרר את עמוס סילבר למעצר בית.
לצד תמיכה של אנשים רבים, עולות טענות לא פשוטות מצד אחרים לגבי התנהלותו של עמוס, התבטאויותיו, ובעיקר לגבי הטענה שתחת טלגראס נמכרו גם סמים פסיכדליים. אין לטענות האלה שום קשר משפטי לשאלה האם יש לשחרר את עמוס למעצר בית. יש להדגיש את התנאים הקיצוניים שבהם מוחזק אדם במעצר, להבדיל מאסיר מן המניין בבית כלא, ביניהם היעדר הזכות לחופשות, וחוסר יכולת של ממש ליצור קשר עם העולם החיצון בהיעדר גישה לאינטרנט.
עמוס סילבר לא מהווה סכנה לציבור הישראלי ולכן, אחרי כמעט 4 שנים, מן הדין ומן הצדק לשחררו למעצר בית. בלי קשר למה שאנשים חושבים על עמוס, כל הארכת מעצר נוספת שלו פוגעת באמון הציבור במערכת המשפט ומחזקת את הטענה שיש דבר כזה דין פרסונלי בישראל.