בשנות ה-30 של המאה הקודמת, נגני מוסיקת ג'אז וחובביה נהגו לעשן מריחואנה כדי להגביר את היצירתיות ולשחרר את האוירה באופן כללי. חשוב לזכור שעד שנת 1933 היו הייצור, המכירה והצריכה של אלוכוהול בלתי חוקיים בארה"ב, בעוד שפרחי הקנאבי,ס שכונו בזמנו "מריחואנה", היו חוקיים ואיפשרו אפיק הירגעות נוח למי שלא רצה לעבור על החוק ולשתות אלכוהול.
במבט לאחור, אפשר לומר שמועדוני הג'אז של ארה"ב במאה הקודמת היו הקופי-שופס הראשונים בהיסטוריה המודרנית של המערב ועיצבו את חווית השימוש בקנאביס כמשהו שעושים בחברותא.
"ישנם כמאה אלף מעשני מריחואנה בארצנו, ורובם הם שחורים, היספנים, פיליפינים ובדרנים. ג'אז, המוסיקה השטנית שלהם, היא תוצאה של שימוש במריחואנה. המריחואנה הזאת גורמת לנשים לרצות לקיים יחסי מין עם שחורים, בדרנים ואחרים". כך הצהיר הוגה מסע הדמוניזציה של הקנאביס הרי אסלינגר בעדותו בפני הקונגרס בשנת 1937, זמן קצר לאחר שאלכוהול חזר להיות חוקי בארה"ב והיה צורך למצוא "אויב ציבורי" חדש. ואכן, עשן הקנאביס התערבב היטב עם צלילי הג'אז: בילי הולידיי ולואי ארמסטרונג היו ידועים כחובבי קנאביס מושבעים והיוו מודל חיקוי לדור שלם.
בשנות ה-60 גילה דור ההיפים את הצמח המופלא של נגני הג'אז ואימץ אותו באהבה. ענני הקנאביס מילאו את הפארקים הציבוריים של קליפורניה. ילדי הפרחים אהבו לצרוך את הקנאביס שלהם בג'וינטים ענקיים שהיו עוברים מיד ליד. בשנות ה-60, אגב, נהוג היה לכנות את הקנאביס בשם "גראס", דהיינו - עשב.
המקור העתיק ביותר שעשוי להעיד על ההרגל להעביר את הג'וינט מיד ליד נמצא דווקא אצלנו ביהדות: בספר הלכות כלי המקדש פרק ב' בפסוק א' יש תאור של הרכב הקטורת שהיו מקטירים בבית המקדש:
"נטף ושחלת וחלבנה ולבונה.. ומור וקציעה ושיבולת נרד וכרכום, קושט, קינמון, קילופה... ועשב אחד שמעלה העשן, ולא היו יודעים אותו אלא אנשים ידועים, והוא היה הלכה בידם איש מפי איש".
יש המאמינים כי אותו עשב מעלה העשן הוא ה"קנה-בשם" שהפך מאוחר יותר בתקופת שלטון היוונים ל"קנא-בוס", או כפי שהוא מוכר לנו היום - "קנאביס". אני מודע לכך שישנם פירושים רבים למשפט "והוא היה הלכה בידם איש מפי איש", אבל האין זה נשמע כמו התיאור המדויק המתועד הראשון של טקס העברת הג'וינט מיד ליד?
ומדוע יתר מרכיבי הקטורת מוזכרים בשמם בעוד שעל "עשב אחד שמעלה העשן" ניתנים לנו רמזים בלבד? "ולא היו יודעים אותו אלא אנשים ידועים" - האם "אנשים ידועים" כולל נגני ג'אז?
מדוע חווית עישון הקנאביס מוצלחת יותר (לרוב) כשהיא נעשית בחברותא?
אני מניח שמדובר באותה סיבה לכך שחווית הריקוד, למשל, תהיה ברוב המקרים עוצמתית יותר אם היא תעשה ביחד עם אנשים נוספים – "בחברותא" – ולא מול המראה בחדר הפרטי. אולם מעבר לכך, אין ספק שאת ההשפעות הדומיננטיות ביותר של הקנאביס אכן ניתן לחוש בעוצמה רבה יותר אם החוויה נעשית בחברת אנשים נוספים, בתנאי שהם אנשים מוכרים שניתן לבטוח בהם: הקנאביס מעודד כנות ויושר, פתיחות, הוא מסיר עכבות ברמה מסויימת ומשרה תחושה כללית טובה יותר (כאשר הוא נלקח במינון הנכון). עם זאת, חשוב להזכיר שהקנאביס (עדיין) איננו חוקי במדינת ישראל למי שאין בידו רישיון רפואי להחזיק בו, וגם למי שיש את הרישיון הרפואי אסור לצרוך את הקנאביס בנוכחות אדם אחר, דהיינו מותר לרקוד - אבל רק מול המראה.
סוכות שמח ובטוח לכולם/ן!
שלומי סנדק הינו יועץ בכיר עץ הדעת המרכז לקנאביס רפואי