״אהלן אחי אני לא מעשן כבר שנה וחצי״. זאת ההודעה הראשונה שהאקטיביסט עידן מור המוכר בשמו גדי ווילצ׳רסקי, שלח לי שביקשתי לראיין אותו לערוץ המבחנה. הסקרנות דרסה את החתול ועכשיו כבר הייתי חייב לראיין אותו ולהבין איך זה יכול להיות.
כשנשאל בראיון למה הפסיק לעשן, סיפר שהפסיק לא מבחירה, אלא בגלל שמשטרת ישראל מאיימת ומממשת את האיום לעשות לו בדיקות שתן פתע מה שעלול להוביל לשלילת הרישיון שלו.
על פי תקנות משרד הבריאות, בעת השימוש בסם המסוכן חל איסור מוחלט על נהיגה. אך מה המשמעות ״בעת השימוש״?
מבחינת משטרת ישראל, גם אם עברו 3 שבועות ויש שרידים בבדיקת שתן, זה נחשב לנהיגה תחת השפעה. עד לאותו רגע לא ידעתי בכלל שאפשר לשלול רישיון על שימוש בקנאביס, גם כ-3 שבועות אחרי הצריכה. ההשלכות החמורות הן שלילת הרישיון במקרה הטוב ואם חלילה מעורבים בתאונה, מאבדים את הכיסוי הביטוחי
ואוטומטית מסווגים כפושעים (שווה ערך למי ששתה 10 בירות ועלה על ההגה).
תארו לעצמכם אדם שמשתכר כנהג משאית, סובל מכאבי גב קבועים וקיבל אישור לקנאביס רפואי. עכשיו הוא צריך לבחור אם להסתכן בלאבד את הרישיון שלו או את העבודה שלו.
האדם הסביר ישאל אותי 'קובי, אתה באמת רוצה שאנשים שצרכו קנאביס יעלו על ההגה?'. על זה אני עונה, למה להפריע באמצע כתבה?!. תקראו עוד קצת ותבינו'.
בואו נעשה הפרדה לשני נושאים: הראשון, עישון ונהיגה מיד לאחר הצריכה. השני, נהיגה לאחר 8 שעות מאז הצריכה. מחקרים בעולם מראים שמי שנוהג תחת השפעת קנאביס עושה פחות תאונות והתאונות הן פחות קטלניות. נשמע לא הגיוני?
תחשבו על זה ככה, בניגוד לאלכוהול שגם פוגע בכושר השיפוט, מסיר עכבות ומקטין את זמן התגובה, מי שצורך קנאביס גם סובל מפגיעה ומתסמינים דומים, אך האגרסיביות המיוחסת לאלכוהול לא קיימת כמעט. הרוגע שמלווה את השימוש בקנאביס מוריד את מהירות הנהיגה, מה שמוביל לתאונות פחות קטלניות.
שלא תבינו אותי לא נכון, העמדה שלי היא חד משמעית - אני נגד נהיגה תחת השפעה. אין לי רכב, אני גם לא נוהג תחת השפעה. הקנאביס נועד להרגיע כאבים ורצוי לצרוך אותו בסביבה רגועה.
בואו נחזור לנהג המשאית שלנו, הוא סיים משמרת והכאבים כבר חזקים, הגיע הביתה וצרך את הקנאביס שלו. למחרת קם לעוד יום ועברו למעלה מ- 8 שעות, האם הוא עדיין ״מסטול״ ? על פי החוקים בקנדה התשובה היא כנראה שלא, כל מחוז בקנדה אוכף את החוק בצורה שונה.
ב- 2018 כאשר הקנאביס הפך להיות חוקי הם דאגו לעדכן את החוקים הקשורים בנהיגה (עדכון החוק הפדרלי C-46). אם נהג המשאית שלנו היה נתפס בקנדה, היו מודדים לו את רמות ה- THC בגוף (החומר האחראי על שיבוש הקוגניטיבי).
אם יצא שיש כמות נמוכה הוא חופשי ללכת ואם לא, הוא מקבל קנס מהבדיקה השניה. בישראל שוללים לו את הרישיון גם אם צרך לפני שבועיים. למה? כי לא מודדים רמות THC מדויקות כפי שעושים בקנדה.
המשמעות עבור 85 אלף מטופלי קנאביס בישראל היא שהם שצריכים לבחור בין התרופה לרישיון הנהיגה שלהם.
רק בשבוע שעבר, פורסם בכלי התקשורת דיווח על ינשוף הקנאביס. המכשיר לא בודק את רמות ה- THC אלא רק מסמן האם נמצא שריד או לא. אם נמצא שריד, עושים בדיקת שתן ואם נמצא גם שם שיש (לא משנה באיזה מינון), אתה אשם בנהיגה תחת השפעת סם מסוכן.
עד שמדינת ישראל תיישר קו בין משרד הבריאות למשטרת ישראל וההתייחסות לצמח תשתנה בפקודת הסמים, נישאר באוויר ונעלה עשן.
בינתיים, שיקול הדעת מצוי בידיים של המשטרה (האם לעצור את אותו מטופל) והפקרליטות (האם להגיש כתב אישום).
ונסיים באופטימיות, פרקליטות המדינה ויתרה לאחרונה על ערעור להרשיע חולה קנאביס שנמצא ב- 2015 נוהג תחת השפעת הקנאביס ועדכנה כי בקרוב תהיה תקנה שמתירה למטופלים בקנאביס רפואי לנסוע בכפוף לבדיקת רוק. עד אז אני ממשיך עם האופניים שלי.