בגיל 91, פרופ' רפאל משולם מסכם קריירה: לא בספר אוטוביוגרפי עב-כרס, כי אם במאמר סקירה מדעי ומאוד לא שגרתי. במאמר, שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת המדעי Annual Reviews, סוקר אבי חקר הקנאביס העולמי את התפתחות ההיסטוריה המחקרית של הצמח, אבל בניגוד למקובל במאמרים מדעיים - הוא כותב בנימה אישית, בגוף ראשון, ושוזר את קורות חייו האישיים בהתפתחות הידע המדעי המוצג במאמר. נוסף על סיכום ממצאיו פורצי הדרך שהושגו לאורך יותר מ-60 שנות מחקר, מכיל המאמר פרקים מרתקים אודות ילדותו של משולם בבולגריה, ועל ימיו הראשונים בישראל.
פרו'פ משולם, שבשנות ה-60 פעל במכון וייצמן וכיום מהווה חלק מסגל האוניברסיטה העברית, היה החוקר הראשון בעולם שהצליח לבודד ולאפיין את רכיבי הקנאביס CBD ו-THC. בכך הוא למעשה פתח את הדרך לשורה של מחקרים, שהפכו במרוצת השנים לענף משגשג וגם לתחום מדעי נחשק המביא לפרסומם של עשרות מחקרים בכל חודש. פרופ' משולם בעצמו מעולם לא הפסיק לעסוק במחקר של צמח הקנאביס, ולאורך 60 שנות פעילות הוא היה אחראי לתגליות חשובות רבות נוספות. כעת, בגיל 91, נראה שהוא בוחר לעצור, להסתכל אחורה, ולסכם קריירת מחקר ענפה, ומהחשובות ביותר שידע עולם הרפואה והמדע.
"למרות שאבי היה הרופא היחיד בכפר, ב-1944 הוא נשלח למחנה ריכוז"
"נולדתי בסופיה, בולגריה, בשנת 1930", נפתח המאמר בתיאור ימי ילדותו, ומבהיר כי לא מדובר בעוד טקסט סקירה מדעי רגיל. "אבי, שלמד בווינה, היה פיזיקאי בכיר ומנהל בית החולים של סופיה. אמי למדה בברלין. השכלה נרחבת נחשבה כמסלול הברור בשביל ילדיהם. במשך כמה שנים למדתי בבית הספר האמריקאי בסופיה. עבורי, המנהלת גב' וודראף הייתה מהטוב ביותר שיש לאמריקה להציע. ב-1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הממשלה הפרו-גרמנית סגרה את בית הספר האמריקאי ובשלב מסוים אפילו הכריזה מלחמה על ארצות הברית. היא העבירה חוקים אנטישמיים מחמירים ביותר, והפכה את חיי היומיום של היהודים לקשים במיוחד. הוריי האמינו שהמשפחה שלנו תהיה בטוחה יותר בכפרים קטנים בחבל הבלקן, בהם היה צורך עז ברופאים. העברנו את רוב שנות המלחמה בכפרים העניים הללו, מקומות בהם מעט מאוד השתנה לאורך השנים. אני זוכר את המסעות שלי למשאבת המים המקומית כדי להביא מים הביתה. קראתי בערב לאור נר את הספרים המועטים שהיו בנמצא".
רפאל שרד את השואה עם משפחתו, אבל כמו במקרה של כמעט כל שורד שואה אחר, היה לו הרבה מאוד מזל. "למרות שאבי היה הרופא היחיד בכפר ובסביבה, הוא נלקח למחנה ריכוז ב-1944, אבל שרד", ממשיך פרופ' משולם בתיאור ימי ילדות קשים להחריד. "בסתיו 1942, הממשלה הבוגלרית תכננה לשלוח את יהודי בולגריה, כ-50,000 אנשים, למחנות המוות בפולין, כפי שהיא עשתה עם היהודים באזורים שנכבשו מיוגוסלביה. ואז קרה נס: הגנרל הגרמני הבלתי-מנוצח ארווין רומל הפסיד בקרב באל-עלמיין במצרים והחל בנסיגה. בתוך מספר חודשים, גרמניה איבדה את צפון-אפריקה והובסה בסטלינגרד. מלך בולגריה, הדיקטטור בוריס, הבין ככל הנראה כי הגרמנים עשויים להפסיד במלחמה וכי שליחת יהודים למחנות המוות עלולה להקשות עליו להישאר בשלטון אחרי המלחמה, והוא ביטל את הגירושים".
"הופתעתי לגלות שקיים רכיב פעיל בקנאביס שמעולם לא בודד באופן טהור"
לולא היה רפאל משולם שורד את השואה ומגיע לישראל, כנראה שחקר הקנאביס בעולם לא היה מתקדם ונרחב כפי שהוא היום. כל כך קשה לחשוב על התגליות המדעיות וההישגים המחקריים שהעולם איבד ביחד עם כל אותם אלה שלא שפר עליהם גורלם באירופה ובצפון אפריקה של ימי המלחמה. "ב-1949 היגרנו לישראל", מתאר פרופ' משולם את קורותיו לאחר המלחמה ואת תחילת הקריירה האקדמית שלו. "למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים וסיימתי עם תואר מאסטר בביוכימיה. ב-1953 התגייסתי וסייעתי בביצוע מחקר רפואי ביחידה צבאית. את עבודת הדוקטורט שלי עשיתי במכון וייצמן ברחובות, ואת הפוסט-דוקטורט במכון רוקפלר בניו יורק. בשני המקרים עסקתי בסינתזה של מולקולות חדשות, או במיצוי וזיהוי של חומרים טבעיים. העניין שלי בחומרים טבעיים הוביל אותי לקרוא על הכימיה והפרמקולוגיה של קנאביס. הופתעתי לגלות שקיים רכיב פעיל שמעולם לא בודד באופן טהור, ושהמבנה שלו היה ידוע רק באופן חלקי. אפילו המבנה של CBD, רכיב שכבר בודד שני עשורים קודם לכן, עדיין לא הובהר לחלוטין".
פרופ' משולם מתאר במאמר כיצד השיג קנאביס למחקר: למעשה הוא הגיע לתחנת משטרה, וקיבל מהשוטרים 5 ק"ג קנאביס שהוחרמו אחרי שהוברחו מלבנון (הנושא הורחב ב-Mako קנאביס בכתבה נפרדת לפני מספר שבועות). זו הייתה יריית הפתיחה לקריירת מחקר משגשגת של ד"ר צעיר לביוכימיה, שהפך במרוצת השנים לאבי חקר הקנאביס העולמי, ולשם המוכר והחשוב ביותר בתחום.
"מחקר מדעי בישראל היה תענוג גדול שעלה על כל ציפיותיי"
הפרסום המדעי הראשון של פרופ' משולם בנוגע לקנאביס הגיע בשנת 1963, והוא עסק במבנה של רכיב הצמח CBD. בשנים הבאות, הוא היה גם זה שפרסם את המאמרים החשובים ביותר בנוגע ל-THC (רכיב הקנאביס הפסיכואקטיבי – הממסטל – העיקרי), וכן למערכת האנדוקנבינואידית, המערכת בגוף האדם האחראית בין השאר על קליטת רכיבי הקנאביס ועל ההשפעה שיש לו על גופנו. לאורך המאמר, פרופ' משולם שוטח באופן כרונולוגי את התפתחות מחקריו בנושא הקנאביס ואת הידע שצבר לאורך השנים. המאמר מקביל למדי לתיאור חקר הקנאביס העולמי בכללותו, שכן משולם היה שם לכל אורך הדרך, ולקח חלק פעיל באין-ספור מחקרים בנושא, וכמובן שבכמה מהחשובים שבהם.
כיום אנחנו יודעים כי לקנאביס שימושים רפואיים רבים, משיכוך כאבים, דרך הקלת תסמינים פוסט-טראומתיים ועד לשיפור אורח החיים של אנשים הסובלים מהפרעות נוירולוגיות כמו פרקינסון או אוטיזם. אין ספק כי הידע הזה נצבר באמצעות הרבה מאוד ניסוי וטעיה, של אנשים שהחלו לטפל בעצמם בקנאביס ללא אישור רפואי ובמקומות בהם הדבר היה בלתי חוקי, אבל ידע מבוסס-מדע הוא חלק בלתי נפרד מהליך ההטמעה של תרופות באשר הן, וכך גם במקרה של קנאביס. לאורך השנים, פרופ' משולם ערך חלק מהמחקרים החשובים ביותר שהקנו בסיס מדעי לפוטנציאל העצום שקיים בקנאביס לשימושים רפואיים שונים. במאמר המדובר הוא מציג, על קצה המזלג, כמה מהמחקרים החשובים אותם הוביל בעצמו, והוא מתאר בקצרה את ההתקדמות האדירה שעשה חקר הקנאביס משנת 1963 ועד היום.
עם כל ההתקדמות האדירה שנעשתה מאז אותו פרסום לפני כמעט 60 שנה, ובמיוחד בשנים האחרונות, פרופ' משולם בהחלט מאמין שעדיין רב הנסתר על הגלוי. "המערכת האנדוקנבינואידית הצטרפה לאחרונה לידע שלנו בכימיה, פרמקולוגיה ופיזיולוגיה. מעורבותה בתהליכים ביולוגיים היא רחבה מאוד, אבל תפקידם של רוב החומרים המרכיבים אותה עדיין לא נחקר. אני רוצה להדגיש כי בתחום של המערכת האנדוקנבינואידית, כמו בתחומים אחרים, שיתוף פעולה בין מדענים הוא דבר נפלא ומועיל לגילוי תכונות ביולוגיות חדשות".
"היה זה תענוג לעבוד עם עמיתיי בישראל ובחו"ל", מסיים פרופ' משולם את המאמר, במה שנראה כמו מילות סיכום לקריירה כולה. "למדתי מהם המון, ואני מקווה ללמוד עוד. אני אסיר תודה לכל חברי המעבדה שלי, על המסירות ועל התשוקה שלהם למחקר, ולמכון האמריקאי הלאומי לשימוש בסמים, שתמך במחקר שלי במשך 40 שנה.
אחרי ילדות טראומתית באירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, מחקר מדעי בישראל היה תענוג גדול שעלה על כל ציפיותיי. חופש אינטלקטואלי, היכולת לערוך מחקרים על בסיס העניין המדעי האישי שלי, היה הדבר המספק ביותר בכל חיי. במבט לאחור על 91 שנותיי, אני מבין שהיית בר מזל, ממש בר מזל. גם ברמה האנושית וגם ברמה המדעית".