מהשואה אסור לעשות צחוק. זה לא יפה לספר בדיחות שואה, בטח שאסור לצחוק על ניצולי שואה, אחרי הכל יש אצלנו קונצנזוס לפיו השואה זה סוג של טאבו, נושא שלא צוחקים עליו ולא צוחקים ממנו. ובכל זאת, במפלגת 'עלה ירוק', כמו ב'עלה ירוק', אפילו את השואה הצליחו להפוך לסוג של הזיה, וליתר דיוק, להתמודדות ההזויה ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית. אם ישיבה של ליברמן עם עבאס באותה ממשלה נראית לכם קצת מוזרה, אם לא ברור לכם מה עושה איילת שקד עם תמר זנדברג, מה תגידו על הבחירות לכנסת ה-18, כשרשימה בשם "ניצולי השואה עם בוגרי 'עלה ירוק'" התמודדה לכנסת?
הסיפור מתחיל דווקא בבחירות לכנסת ה 17. הכוח הירוק היה ירוק מאד. הרבה אנשים בארץ היו בעד תפיסת עולם ירוקה, הרבה אנשים היו בעד לגליזציה, ולרשימה שהיא ירוקה תרתי משמע היה סיכוי מצוין להיכנס לכנסת. אלא מה, בבחירות התמודדו שתי מפלגות, אחת בשם "הירוקים" ואחת בשם "'עלה ירוק'". לא היה בין המפלגות שום הבדל אידיאולוגי, שתיהן היו בעד איכות סביבה, חופש, זכויות אדם, ליברליות, רק שאחת שמה בחזית את הקנאביס, השנייה את איכות הסביבה. בכנסת ה-17 הירוקים קיבלו מעל ל-47 אלף קולות, 'עלה ירוק' קיבלה יותר מ-43 אלף קולות, יחד הן היו מקבלות כארבעה מנדטים, אבל בנפרד כל אחת מהן לא עברה את אחוז החסימה. ועם זאת, המסר בדבר הפוטנציאל הירוק היה ברור.
בבחירות לכנסת ה-18 כבר הבינו רבים שהכוח הירוק קיים. אבל במקום שתרוץ רשימה אחת ירוקה שתרכז את כל תומכי הירוק, ולא משנה אם אתה בעד יער ירוק או קנאביס ירקרק, קרה בדיוק ההפך. הירוקים התפלגו לשתי רשימות, וגם 'עלה ירוק', המפלגה שהייתי מראשוני חבריה, התפלגה, ובאופן הזוי במיוחד.
הרעיון הבסיסי היה לחקות את שינוי, שממפלגה אנונימית זעירה הפכה למפלגה אדירה, בזכות טומי לפיד שהוצנח למקום הראשון, והחלטנו למצוא פיגורה, סלב-על, שייקח את המפלגה למרומי הכנסת. האמת, רצינו את פורטיס, אפילו פנינו אליו, אבל איכשהוא פורטיס לא היה מעוניין, בטח לא כשהוצע לו רק מקום מספר שתיים ברשימה. אז כברירת מחדל הביאו את גיל קופטש, וזה גרם לסוג של פילוג. חלק טענו שזה אחלה דבר להביא קומיקאי שנון וחביב, אחרים טענו שהוא רק בא לעשות סיבוב על המפלגה ולשקם את הקריירה שלו כבדרן. החלו מאבקי אגו, קופטש החל להביא את חבריו כמו קרין ארד ולשבצם ברשימה, סגר עם להקת הפאנק הוותיקה "קילר הלוהטת" על חידוש להיט הענק "אני רוצה להיות ראש ממשלה" וחלק מוותיקי המפלגה חשו שקופטש לוקח את כל תשומת הלב, נפגעו והתנגדו למהלך.
ואז היה מאבק ברישום המפלגות: מי הוא 'עלה ירוק' האמיתי? האם היו"ר הקודם אוהד שם טוב, או היו"ר החדש גיל קופטש? גם שם טוב וגם קופטש הגיעו להירשם לבחירות וכל אחד טען שהוא, ורק הוא, 'עלה ירוק' האמיתי, והאחר סתם חיקוי. בסוף אצל רשם המפלגות קופטש גבר, אבל לא אחד כמו אוהד שם טוב ייכנע בקלות. רגע לפני סגירת הרשימות, הדהים שם טוב את המערכת הפוליטית כולה, כאשר הוא חבר ליעקב כפיר, שהיה היו"ר, המייסד, המנכ"ל, המזכ"ל, המנהיג והמועמד מספר אחד של מפלגת ניצולי השואה (בשמה הרשמי "מפלגת הציונות החדשה") ויחד הם נרשמו ברגע האחרון בתור "מפלגת ניצולי השואה עם בוגרי 'עלה ירוק'". כרכש מרהיב הביא שם טוב את איש הערוץ הראשון, דן בירון, אדם חביב בשנות השבעים לחייו, שגם התמודד מטעם 'עלה ירוק' על ראשות העיר ירושלים (וקיבל 1,500 קולות) והמפלגה המוזרה יצאה לדרך.
רשמית, מטרות המפלגה היו יפות מאוד – להילחם למען לגליזציה, לדאוג לניצולי שואה, הכל יפה. מעשית, המטרה האמיתית הייתה לנסות לגנוב כמה שיותר קולות מ"'עלה ירוק'" השנואה, ולחבל בסיכוייה. צריך להבין, מי שמקבל מנדט אמנם לא נכנס לכנסת, אבל הוא מקבל מהמדינה 1.1 מיליון ₪ במסגרת חוק מימון מפלגות. המטרה האמיתית של בוגרי 'עלה ירוק' הייתה בעיקר, אם לא רק, לנסות למנוע מ'עלה ירוק' לקבל מימון מפלגות. אגב, מספר 2 ברשימה, ניצול השואה יעקב כפיר, הודה שהוא עצמו מעולם לא עישן ג'וינט, אבל מה אכפת לו שזה יהיה חוקי.
אני בחרתי שלא להיקלע ללב הפילוג, ולא הייתי ברשימה של אף מפלגה, אבל בוגרי 'עלה ירוק' הודיעו לי שהם החליטו שאם הם ייכנסו לקואליציה, הם ימנו אותי כשר המשפטים מטעם המפלגה, בהיותי עורך דין וותיק, מנוסה, בעל מספר תארים אקדמיים. וכך אני לפחות יכול להוסיף לקורות החיים שלי שהייתי מועמד לתפקיד שר המשפטים בבחירות לכנסת ה- 18. גם זה משהו.
רגע לפני הבחירות נעשה ניסיון סולחה כשאנשים מתונים כמוני ארגנו פגישה של אוהד שם טוב מהבוגרים עם שלומי סנדק, המייסד והגורו של 'עלה ירוק' המקורית. איך שהצמד נפגש לפגישת הסולחה, שלומי נגח בפניו של אוהד, ואמר לו "זה בשביל מה שעוללת לניצולי השואה". הנגיחה חיסלה כמובן את הסיכוי לאיחוד פוליטי של 'עלה ירוק' עם בוגרי 'עלה ירוק', והמפלגות המשיכו בריצה נפרדת. סנדק הגיב אז ואמר: "בפעם הראשונה מאז הייתי בן שש, הרבצתי למישהו. הייתי מוכן לסלוח לאוהד על הרבה שטויות, אבל לא על זה שהוא ניצל את ניצולי השואה באופן שכזה".
בבחירות עצמן המפלגה לא קצרה הצלחה כזו שתאלץ אותי לסגור את משרד עורכי הדין הפרטי שלי כדי להיכנס לתפקיד שר המשפטים. אולי כי מדי יום מספר מצביעים פוטנציאלים מקרב ניצולי השואה נפטרו. ניצולי השואה ביחד עם בוגרי 'עלה ירוק' קבלו 2,346 קולות, שזה 0.07 אחוז מסך הקולות הכשרים. כולל קולות החיילים. לפחות לא התבזינו, היו 11 מפלגות שקבלו פחות קולות מאתנו, ביניהן מפלגת לידר, צומת, כוח הכסף ואפילו מפלגת זכויות הגבר. ולא פחות חשוב, מפלגת 'עלה ירוק' התרסקה, לא קבלה אפילו חצי מנדט, ולא זכתה לקבל את מיליון השקלים של מימון מפלגות, ואין שמחה כמו שמחה לאיד. גם כשהראש כואב לך כי חטפת נגיחה. תשאלו את אוהד שם טוב.
עו"ד ליאור פרי הנו מראשוני המצטרפים למפלגת 'עלה ירוק', פעיל בולט למען הליגליזציה, וככל הנראה עורך הדין הראשון בארץ שיצא בגלוי למאבק למען הזכות לצרוך קנאביס