הקנאביס תמיד היה כאן בישראל, אבל בשנים האחרונות הוא הפך לחלק שגור ולגיטימי מהחברה שלנו. עם אחוזי שימוש גבוהים במיוחד – בהם אפילו למעלה מ-130,000 צרכנים ברישיון – ברור לחלוטין שצמח הקנאביס הוא כבר לא בגדר מוקצה. ההפך הוא הנכון: קנאביס הפך לנושא שמדברים עליו על פני השטח, גם בכנסת; אפילו יש לו מדור משלו באחד מהאתרים הפופולריים בישראל. בתי מרקחת המוכרים קנאביס ממלאים את הנוף, בייחוד בערים הגדולות, כמו גם חנויות רבות המספקות מוצרים נלווים לכל מבקש. אם כך, מה הפלא שהצמח כבר מזמן חדר גם לעומקו של קודש הקודשים של החברה הישראלית? אם פעם היה מדובר בתופעה שולית יחסית, הרי שהיום ניתן להריח את הריח המתוק המוכר של הצמח גם במסגרת הגוף הכי קפדן והכי מקובע שאתם מכירים: צבא ההגנה לישראל.
מי שעשה מילואים לאחרונה (כלומר כמה מאות אלפים מכם) בוודאי נתקל לפחות באדם אחד או שניים שעלו על מדים, התגייסו למען המדינה, אבל לא ויתרו על אחד מהמרכיבים האינטגרליים בחייהם. זאת על אף שמדובר בחומר בלתי חוקי בישראל, לא כל שכן בצה"ל. כמעט בכל יחידת מילואים כיום ישנם אנשים שמרשים לעצמם להגיע מהבית עם כמות נאה של ירוק כשהם עולים על ירוק, ויתרה מכך – הם לא מתאמצים יותר מדי להסתיר את זה. עדיף כמובן שהמפקדים הבכירים לא יראו, אבל חיילים רבים מרגישים בנוח לעשן, גם לצד מפקדים וקצינים זוטרים יחסית, ואפילו לחלוק איתם שכטה. אחרי הכל, ביומיום כולנו בני אדם. ובאזרחות – למעלה ממיליון ישראלים צורכים או צרכו קנאביס בעבר. לבטח חלקם משרתים בתפקידי מפתח במילואים, וחלקם בוודאי גם קצינים, לא עלינו.
"הרבה אנשים אצלנו מעשנים", מספר ג', לוחם חי"ר במילואים. "עושים את זה בסתר, לא באופן מתריס, אבל מעשנים. גם חלק מהסמלים והקצינים מרשים לעצמם לעשן". ג' משרת ביחידה קרבית, כאמור, אבל הוא ממוקם בשטח כינוס מאז ה-7.10. היחידה שלו קיימה אימונים שונים אבל לא לקחה עד כה חלק פעיל בלחימה. הדבר נכון גם לגבי א', לוחם הנדסה קרבית שמתאר אווירה דומה בגדוד בו הוא משרת, וכך גם ס', שמשרת ביחידה עורפית: "אף אחד לא ידליק ג'וינט בפנים של המג"ד, אבל אנשים מעשנים וברור לחלוטין שזה קיים. לא בשמירה, לא בכוננות, אבל בזמן הפנוי – כן, אנשים יושבים ומעבירים ביניהם ג'וינט. גם חלק מהקצינים. לא כהצהרה, זה פשוט שם כחלק מהיומיום".
"כשהמ"פ נמצא, אני מעשן בצד"
בצבא הסדיר, הדברים מתנהלים באופן מאוד שונה מאשר ביחידות מילואים. חיילים סדירים יודעים שכל שימוש בקנאביס בעת שירותם עלול לגרור ענישה מחמירה ביותר הכוללת מאסר, שלילת דרגה ועוד. השימוש בסמים מכל סוג שהוא במהלך השירות הסדיר נחשב בגדר טאבו מוחלט, והדבר לא השתנה כמעט בכלל במשך עשרות רבות של שנים. ביחידות מילואים, לעומת זאת, הדברים מתנהלים קצת אחרת.
קשה להאמין שקצינים בדרגות בכירות באמת אינם מודעים לשימוש בקנאביס שמתחולל ביחידותיהם. לפחות ביחידות מילואים בהן הדבר נפוץ, סביר להניח שהמפקדים מודעים לדבר, ופשוט מעדיפים להעלים עין. אחרי הכל, בישראל של 2023 יותר ויותר אנשים מבינים שהשימוש בקנאביס, כל עוד הוא נעשה במינון סביר ובזמן הפנוי של החיילים, לא בהכרח יפגע בתפקוד המבצעי של הצבא. יתרה מכך, אם הצבא ינהג יד קשה כנגד צרכני קנאביס, סופו שיאבד חיילים רבים, שכן כולנו יודעים שמי שמאוד רוצה להצליח להתחמק משירות מילואים, קרוב לוודאי שיצליח לעשות זאת. זאת ככל הנראה הסיבה לכך שמשרתי מילואים מרשים לעצמם קצת יותר.
הדבר נכון שבעתיים כשמדובר בחיילי מילואים המחזיקים ברישיון להשתמש בקנאביס לצרכים רפואיים. על אף שהחוק היבש קובע שאין להשתמש בקנאביס במסגרת צבאית בשום הקשר, בפועל מדובר באנשים שרבים מהם צורכים קנאביס באופן קבוע – וחוקי – מבלי שזה פוגע להם בתפקוד היומיומי כלל. ד', לוחם שגויס ב-7.10 לגזרה הצפונית ומטופל קנאביס ברישיון, מתאר: "אני משתדל ללכת לעשן בצד, אבל לפעמים הרוח מביאה את כל הריח למרכז הפלוגה, וכולם יודעים שהלכתי לעשן. הקצינים לא אוהבים את זה, אבל הם מבינים שזה חלק מהטיפול שלי, ומבינים שזה לא פוגע בתפקוד שלי בכלל. הם מעדיפים שאני אהיה שם עם וויד מאשר שלא אהיה בכלל. אמרתי להם שעל פי הרישיון אני יכול להביא שמן ולעשות את זה באופן דיסקרטי יותר, אבל השמן משפיע עלי לא טוב ועושה אותי מאוד רדום. המטרה היא לא דיסקרטיות, המטרה היא לעשות מה שנכון לי ולהישאר כשיר מבצעית".
ד' משרת באותו הגדוד במילואים מאז שנת 2010. הוא מתאר רגשות מעורבים בפלוגתו בנוגע לשימוש בקנאביס: "זה תמיד היה קיים אצלנו, אבל עכשיו זה יותר נפוץ כי יש יותר שיח על זה. אבל גם בקרב מילואימניקים שמעתי דעות חלוקות, יש כאלה שטוענים שלא צריך לעשות את זה. בדיוק כמו בנוגע לאלכוהול: תמיד היה קיים, וכמובן שתמיד יש אנשים שלא תומכים בזה.
"זו סיטואציה מאוד מורכבת. המלחמה הזאת תפסה כל אחד עם הרגשות והלחצים וההתמודדויות שלו. אנחנו כבר 50-60 יום בחרא הזה, וכל אחד לפעמים צריך את הבריחה הזאת. אתה 24/7 עם אנשים, ישנים בשטח אחד בתוך השני, לפעמים צריך לברוח. יש לי חבר שהלך הצדה, ישב לבד עם עצמו חצי שעה ועישן פייסל, וסיפר שהוא חזר כמו חדש, שזה כל מה שהוא היה צריך. חבר אחר, שמעשן באופן קבוע, החליט לא לעשן במילואים, וזה עשה לו יותר רע מטוב: 'מה פתאום החלטתי לעשות הפסקה מוויד דווקא במלחמה?'. מישהו אצלנו עישן בפרהסיה ובאופן מתריס והעיפו אותו מהפלוגה, אבל מי שמעשן בצד – מכילים את זה. הנוהל שהגעתי אליו עם המפקדים שלי הוא כזה: כשהמ"פ נמצא, אני מעשן בצד. כשהמ"פ לא נמצא, אני מעשן איפה שאני רוצה".
"בפעילות מבצעית? בחיים לא. באימון? עישנו כמו חמורים"
האם הפערים הללו בין הצבא הסדיר לבין צבא המילואים תמיד היו כה גדולים? האם תמיד השימוש בקנאביס היה נפוץ בקרב חיילי מילואים, או שמא מדובר בתופעה חדשה יחסית? ב', ששירת במילואים עד שנת 2006, טוען שבהקשר הזה צה"ל תמיד היה מראה של החברה הישראלית. "במילואים הראשונים שלי זה לא היה קיים", הוא נזכר. "אולי בפעם הרביעית שהגעתי למילואים התחלתי לראות את זה. זה קרה במקביל למה שקרה בארץ. ככל שהתבגרנו, זה הפך ליותר ויותר נפוץ בארץ, ואז זה גם הפך לנפוץ במילואים".
ב' הוא מנהל בחברת הייטק במרכז הארץ. הוא היה לוחם חי"ר בשירותו הסדיר, ועשה את שירות המילואים שלו בפלוגה שהורכבה מיוצאי החטיבה בה שירת. "זה בחיים לא קרה בפעילות מבצעית. אין דבר כזה לעשן ג'וינט לפני שעולים למשמרת, אין דבר כזה", הוא מדגיש. "אבל כשהיינו במילואים לא קרביים, באימון, הלכנו לפינה מבודדת ועישנו כמו חמורים. היה הרבה ירוק והיה הרבה חשיש. הדור שלי היה הדור הראשון או השני שטייל המון במזרח, וכולם חזרו מסטולים והביאו את התרבות הזו לארץ, לאורח החיים שלהם באזרחות, וגם למילואים".
"אבל", הוא מציין, "ממש לא כולם עישנו. זה לא היה מאוד נפוץ. כשהייתי חייל מילואים צעיר, זה היה נפוץ יותר אצל הצעירים ופחות אצל המבוגרים. היו גם כאלה ששתו אלכוהול. אותי אלכוהול הפחיד יותר. אנשים על אלכוהול הם לא בשליטה, אנשים על גראס סתם נהיים איטיים".
"אולי גם הקצינים עישנו, אבל לא היה בינינו ערבוב"
אז האם בכל זאת קיימים הבדלים בין הרגלי השימוש בקנאביס של המילואימניקים של היום לבין אלו שהיו קיימים לפני 30 שנה? אחרי הכל, פעולת העישון עצמה כמעט ולא השתנתה במשך מאות שנים, ולמען האמת, נראה שגם צה"ל לא השתנה יותר מדי. אבל כמו שכבר צוין, נראה ששיעור השימוש בקנאביס בשירות מילואים בימינו גדול עשרות מונים בהשוואה למה שהיה כאן לפני שניים או שלושה עשורים, וזאת ביחס ישיר לשיעורי השימוש באוכלוסייה הכללית.
חיזוק לטענה הזו מתקבל ממספר חיילי מילואים לשעבר, גברים בשנות ה-50 וה-60 לחייהם, שטוענים שלא נתקלו בקנאביס בכל ימי שרותם בצבא. " לפעמים הייתי מגיע למילואים עם שתן מלוכלך כי עישנתי באזרחות, אבל לא העזתי לעשן במילואים כי פחדתי מהענישה הלא פרופורציונלית", מספר ליאור פרי, עורך דין העוסק רבות בקנאביס וחבר לשעבר במפלגת עלה ירוק. גם רונן, 54, לוחם צנחנים בעברו, מבהיר: "לא זכור לי שנתקלתי בגראס. אבל פלאסקים של וויסקי? חופשי".
הבדל נוסף בין אז להיום הוא שהיום חיילים מרגישים בנוח לעשן בקרבת קצינים זוטרים, ורבים מהם לא מתאמצים יתר על המידה לעשות זאת בסתר. בשנות ה-90, מבהיר ב' – "בחיים לא עישנו מול המ"פ ובחיים לא מול הקצין. אולי הוא יודע שזה קורה, אבל אתה לא מעמיד אותו בפני עבירת משמעת. אחרי הכל, כולנו יצאנו מאותה החטיבה, אנחנו מכירים מהסדיר. אתה יודע לא להביך את הקצין שלך. אולי גם הקצינים היו יושבים ומעשנים, אין לי מושג", הוא מסייג. "אבל לא היה בינינו ערבוב".
תגובת דובר צה"ל:
צה"ל נוהג במדיניות אכיפה מחמירה כלפי חיילים בשירות סדיר ובשירות מילואים פעיל, אשר כשלו בעבירות סמים במהלך שירותם.
במקרים בהם עולה חשד לביצוע עבירות סמים, נפתחת חקירת מצ"ח, בכפוף לנסיבות כל מקרה ומקרה. ממצאי החקירה מועברים להמשך טיפול הפרקליטות הצבאית, ובמקרים המתאימים ננקטים צעדים משפטיים או משמעתיים.
למשרת מילואים הזכאי לצרוך קנאביס לצרכים רפואיים מותאם פרופיל 45, וכנגזר מכך, ייעודו הוא שירות בתפקיד עורפי.