היום מציינים בכל העולם את יום הקנאביס הבינלאומי – מעין חג חצי רשמי שהפך לחלק בלתי-נפרד מתרבות הקנאביס העולמית. המקור לתאריך – ה-20.4 – הוא במספר 420, המייצג את צמח קנאביס בשביל אנשים בכל העולם. אבל מה המקור של כל זה? מה הקשר בין המספר 4 והמספר 20 לבין צמח אחד ירוק ונחמד? בכתבה הזו ניכנס למעמקי ההיסטוריה של התאריך המיוחד. איך הפכו המספרים הללו לסמל לעישון קנאביס? ואיך כל זה התחיל?
עוד רגעים בהיסטוריה של הקנאביס:
>> האומן המפורסם שקנאביס היה חלק בלתי-נפרד מחייו
מקורו של המספר, ככל הנראה, בקבוצה של חמישה תלמידי תיכון בקליפורניה, קבעו את השימוש במושג "4:20" לציון המילה קנאביס בשנת 1971. הם היו נפגשים בנקודה קבועה, ליד פסל של לואי פסטר, ויוצאים למסע לחיפוש גידולי קנאביס בסביבה. השעה שהם קבעו, באופן שיסתדר עם שעות בית הספר ואימוני הפוטבול של החברים, הייתה 4:20 אחר הצהריים. בהמשך, כשהנערים למדו קצת יותר טוב איך להתארגן בעצמם, הפכה 4:20 להיות השעה בה הם נפגשים פשוט כדי לעשן קנאביס. עם הזמן, השעות השתנו, אבל השימוש במספר "420" נשמר.
כשימשהו בקרב החברים אמר את המספרים הללו, ידעו כולם למה הוא מתכוון. "הבנו שאנחנו יכולים להשתמש בזה כקוד סודי, לדבר על קנאביס ליד ההורים שלנו, שוטים, מורים, חברים וכל מי שלא ידעו על מה אנחנו מדברים", סיפר דייב רדיקס, אחד מחברי הקבוצה, בראיון לפודקאסט Enhance Your Life. חמשת החברים השתמשו בקוד החדש שיצרו גם מחוץ לגבולות בית הספר. גם כשסיימו תיכון, המשיכו להשתמש בו, ללמד חברים נוספים, וכן גם את אחיהם הקטנים, שהפיצו את השמועה בבית הספר בעצמם.
ואז הגיעו הגרייטפול דד
הגרייטפול דד (Grateful Dead) היא מהלקהות האהובות ביותר בהיסטוריה האמריקאית. במשך עשרות שנים היא גררה אחריה אלפי מעריצים, שהלכו עמה לכל מקום בעולם, כחלק ממסע הופעות מתמשך ומופלא. הקנאביס היה חלק בלתי-נפרד מהחוויה: בשנת 1978, הופיעה הלהקה במשך 5.5 שעות ביומה האחרון של השנה וביומו האחרון של מועדון ווינטרלנד המיתולוגי בסן-פרנסיסקו. ג'וינט מעופף טס ברחבי האולם ופיזר ג'וינטים לכל עבר, לרווחת הקהל. האירוע חזר על עצמו מספר פעמים בהופעות נוספות.
בשנת 1975, בכל אופן, הלהקה לקחה הפוגה קלה. הבסיסט שלה, פיל לש, הקים בינתיים שתי להקות שיצאו לסבב הופעות בקליפורניה. לש היה חבר טוב של אחיו של דייב רדיקס, והציע לדייב להצטרף אליו למסע כמנהל הלהקה.
מדייב רדיקס אל פיל לש, ממנו אל שאר חברי הגרייטפול דד, ומשם אל עשרות-אלפי מעריצים שלמדו אט-אט להכיר את המספר שמייצג עד היום את צמח הקנאביס יותר מכל דבר אחר. במהלך שנות ה-80, הפך השימוש במספר לנפוץ יותר ויותר במקומות רבים, בעיקר ברחבי ארצות-הברית, וגם בקרב אנשים שלא קשורים לגרייטפול דד, ובטח שלא לאותה חבורה שהתכנסה אי שם בתחילת שנות ה-70 ליד הפסל של לואי פסטר.
בשנת 1991 פורסמה במגזין הקנאביס הוותיק "High Times" כתבה שעסקה בנושא המספר שהפך למפורסם כל-כך. הכתבה רק העצימה את העניין בנושא, ו-420 הפך להיות מספר המייצג את צמח הקנאביס גם מחוץ לתחומי ארצות-הברית. ככל שעברו השנים, הוא הגיע לכל רחבי העולם, ואיתו גם שלל ייצוגים.
ה-20 באפריל
מ-420 ל-4.20: במקומות רבים בעולם הפך ה-20 באפריל לחג כמעט-רשמי לציון האהבה לצמח הקנאביס. במדינות רבות, בעיקר בארצות-הברית, הוא היווה במשך שנים קרקע נוחה לקיום הפגנות למען לגליזציה של הצמח. במקומות בהם התקבלה הלגליזציה, נותר הציון של היום כסיבה אחת גדולה למסיבה.
ככל שעובר הזמן, הפכו האירועים הספונטניים למאורגנים יותר, מסובסדים יותר וממוסחרים יותר. בימים בהם הלגליזציה היא עובדה מוגמרת בלא מעט מדינות, אי אפשר להימנע גם מניצול מסחרי של התאריך: חברות רבות העוסקות בקנאביס מקיימות ימי מכירה מיוחדים עם שלל מבצעים והנחות לרגל התאריך המיוחד.