"מתעלמים ומסתירים את הנזק שקנאביס גורם"

גם היום, יחד עם התפשטות הלגליזציה, לא מעט קולות נשמעים בגנותו של הצמח. הכוונה היא לא לאותם קולות קיצוניים שהשוו במשך עשורים את הקנאביס להרואין. לצד כל המחמאות והסופרלטיבים להם זוכה הצמח, האמונה בריפוי הטבעי והפחתה מוכחת מחקרית בצריכת תרופות, ברור כי לצריכת קנאביס ממושכת ולאורך זמן, יש השלכות תפקודיות ונפשיות. רוב צרכני הקנאביס בישראל אינם נחשבים למטופלים. כלומר, עושים שימוש בצמח בעיקר לצרכי פנאי. השימוש באופן יומיומי אינו מתבטא בתלות פיזית, אך בהחלט נפשית. לצד זאת, ל"תחושת ההיי" יש גם השפעות ביום שאחרי, שעלולות לפגוע בתפקוד היומיומי של אורח החיים המודרני. אבל מה שהפך להרגל לא מאיים בקרב רבים, הוא גם בעל השלכות חברתיות.

סא"ל במיל' עמרי פריש, מי שייסד ומנהל את "כפר איזון" כפר טיפולי-שיקומי בטווח הגילים 18-40, מספר על מה הוא רואה במסגרת עבודתו, ביחס לצריכת קנאביס כחלק מטיפול וגם בקונטקסט רחב יותר. 

"אנחנו כבר כמה שנים נמצאים בעיצומה של מהפכת קנאביס בארץ ובחו"ל וצריך לעסוק בתועלת מול נזק. המדינה עשתה צעדים נכונים שלדעתי היו צריכים לקרות קודם, אבל לא נתנה קדימות לתועלת מול הנזק. השיח כרגע הוא בעיקר בתועלת, אבל מתעלמים ומסתירים את הנזק וגם עליו צריך לדבר. יש תחושה בציבור, גם בקרב מקבלי החלטות ובקרב הורים וצעירים של בלבול גדול בין מושגים כמו לגליזציה, היעדר הפללה, וקנאביס רפואי.. 

"כאשר אנחנו מדברים על נזק מקנאביס, כאיש טיפול מה שאני רואה, כחצי מהמטופלים בכפר איזון נעזרים בקנאביס רפואי, הם סובלים מהתקפי חרדה שעשויים להיות קשים מאד, התקפים פסיכוטיים, מצבים פרנואידים שבאים לידי ביטוי בפרנויות קשות, מצבים מאניים וכניסה לדכאון בעקבות השימוש. לאחר מכן ישנה פגיעה במוטיבציה ובסוף התמכרות. אני 27 שנה בתחום, רואה אלפי אנשים, הייתי 25 פעמים בהודו, לא חושב שניתן לאבחן מראש מי יותר בסיכון להיפגע ומי לא. כלומר, לא ניתן לדעת איך זה ישפיע מראש. כמו כן, אין קורלציה בכמויות. יכול להיות שעישנת 20 או 2000 ג'וינטים. הפגיעה אפשרית בשני המצבים.

פריש מתאר את הפער בין כמות החומר הפעיל בקנאביס (THC) שהיה מצוי בצמח בשנות ה-70 לעומת מה שקורה היום."אוניברסיטת מיסיסיפי בודקת לאורך שנים את אחוזי ה- THC שהמשטרה מצאה בכל המדינה. בשנות ה-70', האחוז הממוצע היה 0.5% והיום רוב הזנים מכילים כ- 20-25%, כלומר פי 50. ההערכות בשטח הן שיש בין מיליון וחצי לשני מיליון צרכנים, רובם בגילאי 20-40. אם רק 10% מהמינימום יפתחו פגיעה משימוש בקנאביס מדובר בכ- 150 אלף איש. יש כאלה שמגיעים לNA- ויש שהולכים לקליניקות פרטיות. זו סוגיה מורכבת כי היא קיימת בכל שכבת גיל ובכל מעמד.לגבי התמכרות זו נקודה מורכבת ואנחנו מחלקים את זה לשש קטגוריות: 1. משתמש מזדמן, אחד שלא מתארגן ומעשן כשיש. 2. מעשני סופשים - רק בסופ"ש, לא כמויות. 3. צרכנים של כל יומיים שלושה. 4. מעשני הערב - שנתפסים כאוכלוסיה אחראית, נורמטיבים, הורים. 5. כל יום 6. כל יום כל היום. 

"התפתח פה בשנים האחרונות מושג של 'משתמש נורמטיבי מתפקד'. צריך לפתח מודלים חדשים ומתאימים להתמודדות. אם בעבר מכור להזריק הרואין סיים כפר איזון ואני אומר לו להתרחק מהסם הוא יודע לאן לא להגיע. במקרה של קנאביס זה לא ככה, לכן צריך להכין אותו אחרת. אנחנו כרגע בגיוס כספים לקראת פתיחה של מרכז אמבולטורי לנפגעי קנאביס בתל אביב, אליו יגיעו מטופלים פעמיים שלוש בשבוע ונלווה אותם בתהליך. יש כאן בעיה וצריך לטפל בה.

"בעיני הקנאביס נכנס לקונטקסט יותר רחב, מגמה עולמית בכלל, לנסות לחפש במה שהיה מוגדר עד אתמול סמים מסוכנים אלמנטים של ריפוי. שימוש במ.ד.מ.אי לפוסט טראומה, פטריות סוג של דכאון לסד לסכיזופרניה. יש מגמה למצוא את התועלת. וגם קנאביס נכנס לתוך והיותר פופולרי. פונים אלי מבתי ספר, איך להסביר את העניין לילדים. הם רואים הורים שמעשנים ורוצים גם, או שלא מבינים כי קנאביס זו תרופה אז למה שאני לא אצרוך וכו' וכמובן שהכל מאד נגיש באפליקציות", הוא מסביר.

 גם צרכנים שמחליטים לעשות קאט ולהפסיק לצרוך אותו, מבינים שלא מדובר במשימה פשוטה.

עמרי אנגל, מוזיקאי, קומיקאי ואושיית סרטוני פייסבוק קורעים שחי ויוצר בניו יורק סיפר לפני כחצי שנה בפודקאסט של נדב פסח ה"בלוג של נדי" איך הפסיק לעשן: "לי אישית ולדעת הרבה אחרים זה נתן תחושה של תלות בחומר. אתה מכור לסמים, נקודה. יש דימוי של צ'יל, אבל זה בולשיט וקשה לאנשים שמעשנים וויד להשלים עם זה. רוב המעשנים יגידו שוויד זה לא סמים, זה כולה וויד. או שיש את אלו שיכולים לעשן ג'וינט אחד בערב, אני מצדיע להם. אני לא יכול לעשות כזה דבר כי הייתי אביוזינג איט, לא יכלתי לעשן ג'וינט אחד ביום ולא כיף כשנגמר הוויד להיות לחוץ להשיג עוד. זה לא מגניב. יש אנשים שמתפקדים מדהים 24/7 עם הצמח, אצלי זה לא ככה.

"זה כולה weed, מה NA?"

"התחלתי לעשן בשנות הנעורים ותמיד הייתי בסביבת מוזיקאים בה לרוב יש ג'וינט דולק באויר וזה חלק מהווייב. הסתובבתי עם מעשנים והיינו מעשנים המון. יום אחד חבר שלי שייקלה מספר לי שהוא רוצה להפסיק ובהמשך אכן הפסיק דרך NA (מכורים אנונימיים תכנית תמיכה ללא תשלום המבוססת על עזרה הדדית של מכורים ומכורות). כמובן שנזפתי בו, 'זה כולה וויד, מה NA'? ואז כעבור תקופה ב 2016 חוויתי כמה משברים, פוטרתי מהחברה של יוני (יוני בלוך, שהחברה בבעלותו, אינטרלוד, שינתה בהמשך את שמה לEKO), בחירתו של טראמפ שדיכדכה אותי ועוד כל מיני. בקיצור, הרגשתי תלוש. חזרתי לארץ ובעזרת שייקלה שתמך ושיכנע החלטתי שאני גם הולך לפגישה ב NA והוזמנתי לפגישה למחרת ב 8 בבוקר. הגעתי, כל אחד הציג את עצמו. סיפרתי להם איך עישנתי פעם ראשונה בסנטרל פארק לפני 20 שנה ושהיום אני מרגיש שלא סיימתי הרבה דברים בגלל הצמח ואני לא מסוגל לסיים דברים שהתחלתי לעשות ושאני תלותי בזה. ירדו לי דמעות, הם חיבקו והבינו אותי ומאז לא עישנתי וויד כבר שלוש וחצי שנים אחרי שהייתי מעשן יום יום 20 שנה.

יש אנשים שאחרי שהפסיקו שמתרחקים ונרתעים אפילו מהריח, כי זה מפתה ומאתגר לא לחזור, לכן אמרתי לעצמי שאני חייב להצליח להיות ליד וויד כי אחרת אני אשאר בלי חברים - כל החברים שלי מעשנים. למזלי אישתי לא ממש בקטע של וויד אז היה יותר קל ומאז פחות או יותר התחלתי להוציא הרבה יותר חומרים, להיות בעשייה ולדבוק בה".

יש שיאמרו שאנגל הרחיק לכת בהגעה לNA-, אבל נדמה שלעתים יש הכרח בצעדים דרסטיים על מנת להצליח להפסיק. מורן בת 41 מקרית עקרון מתארת מקרה דומה. "קודם כל - חייבת להגיד שאני יודעת שזה צמח מדהים ומודעת לכל האיכויות שלו וכמה טוב הוא עושה לאנשים בצריכה נכונה. הבעיה היא שמכרו לנו אותו לא נכון! עישון הוא חלק מהתרבות בדיוק כמו אלכוהול, זה לא אומר שהם בריאים או נחוצים למרות הלגיטימיות הנרחבת שלהם. במקרה שלי, הרגשתי שאני תלויה ומכורה, אין מילה אחרת. החלטתי ללכת לויפאסנה כמתנת יומולדת לעצמי. ממעשנת על בסיס יומי, נסעתי לעשרה ימים ויפאסנה בלי כלום ותוך כך הצלחתי להפסיק. תארי לעצמך, להיגמל בויפאסנה! היו רגעים שנשברתי, בכיתי וצרחתי בחדר. לאט לאט זה נרגע ומאז שחזרתי הביתה לא נגעתי.

עם הזמן את מבינה שהצמח מעניק כיפת ברזל לרגשות וזה לא בהכרח דבר טוב. הוא גם גורם למסך עשן עם המציאות וזה לגמרי לגיטימי עם המציאות שלנו. אני החלטתי שאני מתגעגעת אלי. להתמודדות שלי עם עצמי".

ע', אם חד הורית לשניים בת 43 ילדה בתחילת הקורונה את בתה: "הפסקתי לעשן בגיל 43 אחרי שעישנתי כל יום מגיל 18, לפרקים כבר מהבוקר וההפסקה היתה ברגע אחד לפני כמה חודשים. להבדיל מגמילה מניקוטין שעברתי לפני 5 שנים לקראת טיפולי פוריות, ונמשכו 10 ימים של זיעה בלילות, עצבים וקשיים, הגמילה מהצמח היתה קלה בהרבה. הוא לא ממכר לדעתי. יכולה להעיד על עצמי ועל גופי שזה נכון. הייתי מדוכדכת שלושה ימים, אבל זה עבר ממש מהר. היו לי חלומות וסיוטים בהתחלה, לא יודעת אם זה היה קשור ספציפית לזה או לתקופה בחיים, או לקורונה, אבל היום כבר לא קשה לי שמעשנים לידי. הסיבה שהפסקתי היא כי אבי ילדי שיחק על עניין העישון ואיים שיעבוד נגדי על הרקע הזה בבית המשפט, אז לא היתה לי ברירה אבל בדיעבד הוא עשה לי רק טוב. מרגישה יותר טוב בלי התלות בצמח והטקס סביב זה כל יום כל היום".