הלגליזציה של קנאביס בחלק ממדינות ארה"ב, הביאה איתה למרכז הבמה כמה תופעות הקשורות לצריכת קנאביס שספק אם היו הופכות למיינסטרים באופן אחר. ה-Dabs היא אחת מהן. בתרבות הקנאביס דאבס הם בעצם מיצויים מאוד מרוכזים של פרחי קנאביס, המכילים כמות אדירה של THC, והם מגיעים בשלל טקסטורות ומכונים בשמות שונים. דאב הוא המיצוי הקלאסי, ולצידו אפשר למצוא מיצויים המכונים Shatter, earwax, amber וכו', כולם מיצויים של קנאביס, רק שיש להם טקסטורות שונות. חלקם רכים ו"ממרחיים" יותר, חלקם יותר קשים, ולכולם ריכוז גבוה מאוד של חומר פעיל. המיצויים האלה כל כך חזקים, שאם בפרחי קנאביס אחוז ה-THC הוא לרוב בין 15-18 אחוז, הרי שבמיצויים יש בין 80-90 אחוז, כך אומר ל- CNBC בריאן רודן, בעלים של דיספנסרי (חנות למוצרי קנאביס) בדנוור, קולורדו.
תהליך ההפקה של מיצויים מקנאביס הוא תהליך כימי. את פרחי הקנאביס מטביעים בשמן בוטאן, השמן מחלץ את ה-THC מהפרח, והכל מתמוסס לתוך השמן, מותיר תערובת צמיגית ויציבה. את הדאבס נהוג לצרוך בדרך שונה מפרחים, שאותם נוהגים לצרוך בעישון של ג'וינטים, באנגים או מקטרות. בגלל שהדאב סמיך, צריך לחמם אותו כדי שיימס, ואז לשאוף לריאות. בשביל זה נדרש סוג ספציפי של באנג שנקרא ריג, או oil rig – את הדאב מניחים בקערית שמחוברת לריג, מחממים במבער ושואפים, ממש בדומה לעישון באנג. דרך נוספת לצרוך מיצויים היא לעשן שמן חשיש דרך ווייפ.
השימוש במיצויים לא חדש, וחוקרים חושבים שהשיטה הזו החלה בשנות ה-60. אבל עד לפני כמה שנים, דאבס היו עניין ליודעי ח"ן בלבד. מאז הלגליזציה, כאמור, ניכרת צמיחה מסיבית בהפקה מסחרית של המיצויים האלה – עבור חברות הקנאביס זאת עוד דרך לגרוף רווחים – ובהתאמה עלתה גם הצריכה האישית ודאבינג הפך פופולארי מתמיד, כולל שלל סרטוני הדרכה על שימוש ונוכחות ברשתות החברתיות.
משתמשים רבים מעדיפים לצרוך קנאביס בצורת דאבס לאור האחוזים הגבוהים של החומר הפעיל. הם חושבים שאם יצרכו דאבס הם יוכלו לעשן פחות, כי מספיקה מנה אחת כדי לשמור על רמת השפעה גבוה. אבל הדאבס הרבה יותר מסוכנים מכפי שהצרכנים יודעים. דאבינג היא פרקטיקה שלא דומה לעישון, וזו הנחה מסוכנת לחשוב שהיא באותה רמת סיכון כמו עישון פרחי קנאביס. דאבינג נמצא קשור למספר תופעות לוואי מסוכנות, כמו דפיקות לב מואצות, תחושת גירוד בעור, אובדן הכרה ואף סימפטומים פסיכוטיים כמו פראנויה והזיות. מחקר שבוצע באוניברסיטת פורטלנד מצא שאנשים שעושים דאבס חשופים לרמות גבוהות של רעלנים, כולל תרכובות קרצינוגניות הידועות כקשורות למחלת הסרטן. החוקרים גילו שככל שהטמפרטורה שהחומר נחשף אליה גבוהה, כך משתחררים לגוף יותר חומרים קרצינוגניים, רעלנים וחומרים מזיקים נוספים כמו בנזן. למעשה, הטמפרטורה שנדרשת כדי להמיס את המיצוי, מסוכנת הרבה יותר משיטות אחרות לצריכת קנאביס. מחקר אחר מצא שלמעלה מ-80 אחוז ממיצויי הקנאביס מזוהמים בחומרים רעילים ובחומרי הדברה. מחקר נוסף מצא שצריכת מיצויים מובילה לטולרנטיות גבוהה ולכן גם לסימפטומים קשים יותר במקרה של ניסיון להיגמל.
גם הפקת המיצויים נחשבת לפרקטיקה מסוכנת. הכנת שמן חשיש היא הגורם בעל הסיכון הגבוה בתהליך – השמן שבו משתמשים להפקת ה-THC מהצמח הוא חומר בעל מקדם בעירה גבוה ומאוד לא יציב. הוספת חום לחומרים הללו היא מסוכנת מאוד. לאחר סיום תהליך ההפקה, הבוטן נותר באוויר כגז, ומספיק ניצוץ אחד כדי ליצור פיצוץ, ממש בדומה למעבדת קריסטל מת'. למעשה, בארה"ב חלה עלייה בדיווחים על פיצוצים במטבחים ומרתפים, כשאנשים מנסים להכין בעצמם שמן חשיש בעזרת גז בוטאן.
אפשר לסבול ממנת יתר כתוצאה מצריכה של דאבס, אבל ככל הנראה לא מדובר במצב שיכול להיות מסכן חיים. מי שסובל ממנת יתר עלול לחוות חרדה קשה, הזיות, עלייה בלחץ דם ובקצב הלב, בחילות והקאות, פאניקה ופראנויה.
המדינות השונות שאישרו לגליזציה ניסו לאסור על שימוש במיצויים, או לפחות להטיל רגולציה, אך נכשלו. נכון לעכשיו אין חוק נגד דאבינג, והיצרניות ממשיכות להזרים את החומרים הללו לשוק. שמן החשיש מופיע בשלל מוצרי קנאביס, לא רק במיצויים או במכשירי אידוי מלאים בשמן, אלא גם במוצרי מאכל ומשקאות. בקולורדו כן הצליחו לאכוף חוקי בטיחות על היצרנים, המבטיחים שאנשי מקצוע ומהנדסי בטיחות מחויבים לעבור על המכשור ועל תהליך הייצור ולהבטיח שהוא הגייני, אבל הם רלוונטיים רק לתעשיית הקנאביס. אנשים פרטיים עדיין יכולים לפוצץ לעצמם את הבית.
"דאבס הפכו לתרבות בפני עצמם", אומר הריסון גרסיה, מוכר בדיספנסרי בדנוור ובלוגר קנאביס. "יש אנשים שזה הקטע שלהם, זה כל מה שהם צורכים, הם לא נוגעים בפרחים בגלל שזה כבר לא מספיק חזק בשבילם". יש חנויות קנאביס שמוכרות את כל המלאי והלקוחות רק מבקשים עוד. "זה עף מהמדפים", אומר אחד המנהלים בדיספנסרי בקולורדו, זה טרנד שמאוד פופולארי אצל צעירים".
אבל למרות הטרנדיות, יש אנשים בתעשייה שסבורים שעדיין מדובר במיעוט. באחת הדיספנסריז הגדולות בקולורדו אומרים שבערך 10 אחוז מהמכירות שלהם הם של מצויים ודאבים. "צריכה להיות לכם טולרנטיות ממש גבוהה ל-THC", אומר אחד העובדים במקום, "אנחנו ממש לא ממליצים על זה".