היוזמה החדשה של שר המשפטים היא לעג לרש (או במקרה שלנו לצרכן הקטן), בעיקר לאור הבטחות הבחירות המפליגות של מפלגת "תקווה חדשה". אלא שנראה שמדובר בתקווה ישנה לאיזשהו שינוי אמיתי ומהותי, אם לא בחוק אז לפחות בתפישה של המחוקקים לגבי ההבדל בין שלטון להנהגה, בין שליטה בציבור לבין שירות הציבור. אמנם אנחנו בחרנו בפוליטיקאים, אבל הפוליטיקאים בחרו לשכוח שייעודם הוא לייצר לאזרחים מדינה בטוחה וחיים תקינים, ומששכחו את ייעודם יצרו לעצמם ייעוד חדש - מישטור ורדיפת האזרח.
יושבים שם מיטב נכבדי העם ודנים בגורלם של נתיני ישראל, מה ראוי שייעשה להם, לאותם נתינים פוחזים, שמבקשים לעצמם כמה רגעים של נחת באמצעות צמח מרפא, כמה חזק יש להצליף בהם ובאילו שוטים. ואנחנו מרותקים לטרנזיסטורים, מחכים לשמוע את השורה התחתונה של מועצת החכמים, ממתינים בחרדת קודש לשמוע כמה חבל יסכימו לשחרר לנו, אבל לאף אחד אין ספק שבכל מקרה בקצה החבל לולאה סביב צווארנו.
יושבים הגאונים במבנה של אליפסה ומסבירים (בעיקר לעצמם) מדוע מדינת ישראל עדיין ממשיכה לרדוף את צרכני הקנאביס. ההתפלפלות וההתפלמסות היא סביב סוג השוט, גודלו והחומר בו משתמשים לציפוי השוט שבו מצליפים גורמי האכיפה בבני ישראל, שאולי יצאו פעם ממצרים, אבל לגמרי נשארו עבדים.
ואם בהיסטוריה עסקינן, טוב נעשה אם ניזכר איך לפני פחות ממאה שנה, בתקופה שבה לנשים לא הייתה זכות הצבעה ולבעלי עור שחור עדיין לא הייתה הזכות להיכנס למקומות של לבנים עליונים, מה שהיה דחוף למערכת הצדק האמריקנית זה להוקיע את צמח הקנאביס ולהכריז כנגדו מלחמת עולם שלישית ואינסופית, כשהמנצחים הם בעלי המניות של חברות התרופות והמפסידים הם אזרחי כל העולם, בלי הבדל דת, מין, גזע ולאום. סוף-סוף התאחדה האנושות כולה. רק חבל שהאיחוד היה לכדי דיכוי חירותם של בני אדם באשר הם בני אדם, בדבר בחירתם לרפא את עצמם.
והנה אנחנו ב-2022 בפרק נוסף של הסיפור שאינו נגמר, ועדה רודפת ועדה רודפת ועדה רודפת האזרח, והאזרח… כמו מתאגרף שרק חוטף, נשאר בזירה לעוד סיבוב, יודע שאין לו סיכוי בקרב, יודע שהקרב מכור, יודע שהוא עצמו נמכר לידיהן של חברות התרופות, אבל אין לו ברירה אחרת, אין לו זירה אחרת (כך נטען והושרש), איזו ארץ נהדרת.
