מועדוני הקנאביס" המוכרים לנו ביותר הם ללא ספק ה"קופי שופס" ההולנדיים שהחלו לפעול באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת והפכו במהרה למקומות עליה לרגל עבור חובבי קנאביס מרחבי העולם כולו.
>> חוקי הקנאביס בכל מדינה בעולם: תמונת מצב מעודכנת
בעוד שבישראל ובארה"ב חובבי הקנאביס עדיין נתפסו באותם הימים כנרקומנים אויבי-הציבור והיחס אליהם מצד השלטונות היה בהתאם, הקופי שופס של אמסטרדם היו תמיד אי של שפיות בו יכולת לרכוש שקית מריחואנה או חשיש מבלי להיחשב לעבריין..פשוט להתרווח בחופשיות, להזמין קפה ועוגה, לעשן ולפגוש חובבי קנאביס ממקומות שונים בעולם מבלי לחשוש מהמשטרה, כאילו היינו ביקום מקביל בו אין חוקים נגד סמים ואין רדיפה אחר הצרכנים. כיום, מרבית הקופי שופס מאפשרים לצרוך חשיש ומריחואנה, אולם אסור לצרוך טבק או לערבב טבק במוצרי הקנאביס. העובר על החוק עשוי להיקנס ולהיות מגורש בבושת פנים מהמקום.
אמסטרדם לא לבד
בעוד שבאמסטרדם הקופי שופס מוכרים מריחואנה וחשיש לכל מי שאיננו קטין/ה, בברצלונה ישנם מועדוני קנאביס לא פחות טובים, אולם הכניסה אליהם הינה לחברי מועדון בלבד. על מנת להיות חבר מועדון יש לשלם סכום חד פעמי (10-20 אירו) ולספק כתובת מגורים מקומית שכן בעיקרון, מועדוני הקנאביס בברצלונה אמורים לשרת את האוכלוסייה המקומית בלבד. דרישה נוספת: על מנת להירשם כחבר מועדון עליך לקבל המלצה מחבר מועדון אחר. נשמע בעייתי? מסתבר שלא רק אנחנו הישראלים מומחים בקומבינות: כמעט מחוץ לכל מועדון, מלבד המועדונים שבאמת ובתמים משום מה אינם מעוניינים בחבורות קולניות של תיירים, עומד צעיר מקומי, חבר מועדון כמובן, שישמח להיות חבר שלך לצורך הרישום: לאחר שיחה קלה ליד הכניסה למועדון, הוא יציע לך להירשם עם כתובת המגורים המקומית שלו. והרי כיוון שאתם חברים, הוא כמובן ימליץ עליך. כך מתקיימים תנאי המועדון לקבלת חברים חדשים והדלת נפתחת בפניך.
בפנים, חברי המועדון רשאים לרכוש לא רק חשיש ומריחואנה כמו באמסטרדם, אלא גם שמנים מרוכזים נוסח ריק סימפסון ומיצויים מרוכזים אחרים. איכות הקנאביס לא פחות טובה מזו של אמסטרדם והמחירים - לרוב זולים יותר. ניתן להזמין שתיה חמה, קרה, חטיפים שונים ולהתרווח על הספות הנוחות, לטעום בנחת את המגוון הרחב של הזנים המוצעים במקום ולהיות מופתע לגלות כמה מהר חולף לו הזמן...
בארה"ב ובקנדה – מקומות בהם כבר יש לגליזציה מלאה – נראה כי השמיים הם הגבול, וניתן למצוא בהם תיירות קנאביס-ענפה: החל ממסעדות שמגישות מאכלים עם קנאביס בלבד ועד לאתרי חופשות בהן הקנאביס כלול במחיר, דהיינו חופשה בנוסח "עשן כפי יכולתך" (אני מניח שאחרי שאנחנו הישראלים נגלה את המקומות הללו וננהר אליהם בהמונינו, ההנהלות יגלו שלא תמיד משתלם להן לאפשר לאורחים לעשן כפי יכולתם).
ומה קורה בישראל?
בישראל עדיין אסור לצרוך קנאביס ללא רישיון רפואי מתאים. ע"פ החלטה של משרד הבריאות מחודש מאי 2017, לבעלי הרישיון הנכסף מותר לצרוך את הקנאביס אך ורק בביתם - ומחוץ לביתם בתנאי שהדבר נעשה בהסכמת בעל הבית, בתנאי שהצריכה נעשית "בחדר נפרד עם אוורור סביר", באידוי בלבד ושלא בנוכחות אנשים אחרים.
נשמע אנכרוניסטי למדי, לא כך? מעניין מי החליט, על סמך מה ומדוע, לאפשר את צריכת הקנאביס מחוץ לבית רק באידוי? בכל אופן, גם בתוך ביתם הפרטי, מטופלי הקנאביס הרפואי אמורים לצרוך את הצמח "ללא נוכחות של אדם אחר בעת השימוש", כפי שכתוב ברישיון הרפואי. תיאורטית, זוג נשוי שלשניהם רישיון לקנאביס רפואי יכולים אולי לעשות אהבה באותו החדר, אך אסור להם לצרוך את הקנאביס באותו החדר מבלי שהדבר יהווה הפרה של תנאי הרישיון.
בזמן שצרכני הקנאביס בתל אביב הולכים וקובעים עובדות בשטח – יעיד על כך ניחוח הקנאביס העולה מבתי קפה רבים בעיר – נראה כי המחוקקים עדיין מתמהמהים מלצרף אותנו למועדון הנחשק של המדינות הירוקות בהן חוקי הסמים הותאמו למציאות ולרמת הסכנה, או האי-סכנה, שבצמח הקנאביס.
הכוונה אמנם כבר קיימת, ואף נראה כי רוב חברי הכנסת תומכים בסוג זה או אחר של הקלות בתחום הקנאביס. בינתיים, הסיבות בגללן הרפורמה מתעכבת אינן קשורות כלל בטובת הציבור ואילו אנחנו ממשיכים לחלום על חופשה חלומית בחו"ל, חופשה בה "הכל כלול", כולל גם קנאביס ריחני, איכותי וללא הקרנות.
שלומי סנדק הינו יועץ בכיר עץ הדעת המרכז לקנאביס רפואי