זקני השבט עוד זוכרים תקופות שבהן שלט בכיפה תוצר לוואי של הקנאביס, שאז בכלל נקרא מריחואנה, הלוא הוא החשיש. בשנים האחרונות, מאז המהפך התדמיתי והשימושי של הצמח, מקומו של החשיש נפקד. קנאביס מוכר בתור תפרחות של הצמח, שממנו מכינים מוצרים רבים ומגוונים, בין אם לשימוש טיפולי או לצרכי פנאי. מיצויי קנאביס גם הם הפכו פופולאריים למדי, אבל הם מופקים היום בשיטות אחרות והם מרוכזים הרבה יותר.
חשיש היה פופולארי מאות ואלפי שנים בעבר. אחד הגלגולים שלו הוא הג'ארס ההודי, אותם גושישים חומים-שחורים שההודים מפיקים ידנית מפרחי קנאביס ושאותו פגשו מטיילים רבים בטיול שאחרי צבא. היום, מתברר, החשיש מתחיל לעשות קאמבק מפתיע. כנראה שלאור הניסיונות הבלתי פוסקים של חברות הקנאביס לחדש, להפתיע ולפנות לקהלים חדשים, החליטו להעלות אותו מן האוב. כך או כך, שמור לו מקום של כבוד בתרבות הקנאביס הוותיקה יותר ופחות.
אם מדברים על מיצויים, הרי שחשיש הוא המיצוי המקורי, או כפי שמכנים אותו במגזין Salon – האסנס ההוליסטי של צמח הקנאביס. בדומה למיצויים אחרים כמו דאבס, הוא מופק מרזין המשתחרר מטריכומות הצמח, אותם חלקים שבהן נמצא החומר הפעיל. התוצר של תהליך הפקת המיצוי הוא butane hash oil, או בקיצור BHO. אותו מיצוי החל להסתובב בקהילות קטנות למדי בעשור האחרון – בעיקר אצל כאלה שהכירו אותו מהעבר וניסו לשחזר את הג'ארס שניסו בהודו. אבל היום, אחרי שמהפכת הקנאביס בעיצומה, נראה שגם החשיש הולך ותופס מקום יותר מיינסטרימי מזה שאחז בו. התפתחות התעשייה, והיכולות החדשות בתחום הפקת המיצויים, הפכו את השוק הזה לגן עדן לצרכנים ומטופלים שרוצים לחקור דרכים חדשות לצרוך קנאביס. היום גם הכלים שבהם צורכים את המיצויים זמינים בכל פינה, מה שלא היה קרוב לזה אפילו לפני עשור, שלא לדבר על 20 שנה. מתברר שחשיש גם סבל ממוניטין לא מדהים בכלל, השימוש בריג, מעין באנג ייעודי למיצויים, הזכיר לרבים מדי מקטרת של קראק, ואחרי מגפת הסמים הקשים של שנות ה-80 וה-90, אף אחד לא רצה להיות מזוהה עם משהו שנצרך בצורה כזו.
אבל קנאביס היום הוא לא אותו קנאביס של לפני 20 שנה. התחום עבר את אחד המהפכים המפוארים של המאה. ממוצר שוק שחור שנחשב שייך לתרבות השוליים, להיפים ולסטלנים שלא קמים מהכורסה, הוא הפך ראשית לתרופה שמסיעת למיליוני אנשים בעולם, ואחר כך למוצר פנאי לאנשים נורמטיביים, שיצר סביבו תעשיית ענק ותרבות שלמה שכוללת גם קולינריה, פנאי, טיולים, מרצ'נדייז, משפיענים ולדבר הכי נכון של הרגע. גם התחייה מחדש של החשיש שמתחילה בימים אלה היא הודות ללגליזציה של הקנאביס.
ב-2010, כששמן חשיש החל לצוץ בסצנת הקנאביס, לרוב בצורה מחתרתית כמובן, החלה גם הבהלה החדשה למיצויים. החשיש בן אלפי השנים הביא אנשים לבדוק דרכים חדשות למצות קנאביס, יותר פשוטות, יותר טובות, חומרים נקיים יותר מאותן סוליות שחורות שהיו מפוררים פעם לתוך סיגריה או אפילו לתוך כוס תה. אנשים מגלים מחדש את אותן תכונות מיוחדות של החשיש, שהעניקו לו בעת העתיקה משמעות רפואית ורוחנית. היום יש שלל חידושים בתחום המיצויים, והתוצאה היא די זהה – חומרים פוטנטיים במיוחד. אחד המלהיבים שבהם הוא חומר בשם פיאטלה, שהגיע מספרד, והוא חשיש מודרני, רך וחזק שנטען עליו שהוא אחד הדברים הטובים שאפשר לעשן. איך מגדירים את זה אנשי המיצויים? דמיינו שאתם מגלים שאפשר לאכול את התפוז מבלי שיהיה צריך לאכול את הקליפה שלו.
על פי אנליזה סטטיסטית שנערכה על ידי מכון מחקר אמריקאי ב-2022, בארה"ב לבד שוק המיצויים כבר מגיע לקרוב לעשרה אחוז מכלל התעשייה. באותה שנה, 34 אחוז משלל מכירות המיצויים היו של בוטאן שמן חשיש, המכונה גם לייב רזין, לעומת חמישה אחוז בלבד ב-2017. מה שמוכיח שהשוק הזה בהחלט מתעורר. שוק המיצויים הגלובלי הוערך ב-2021 בסכום של 3.94 מיליארד דולר, ואמור לצמוח לסכום אסטרונומי של 18.5 מיליארד עד סוף העשור.
עישון תפרחות קנאביס הוא עדיין צורת הצריכה המועדפת והפופולארית על הקהל הרחב. החשיש על נגזרותיו לא ידיח את הפרחים מהפסגה כל כך מהר. אבל כנראה שיש מקום לשניהם, והכל כידוע עניין של העדפה אישית. ככל שתרבות הקנאביס תתקרב עוד ועוד למיינסטרים, כך גם התחייה מחדש של החשיש תתפוס יותר ויותר מקום. בתעשיית הקנאביס כבר החליטו להעניק לו יום מיוחד, בדומה ליום הקנאביס הלא הוא 20 לאפריל, או 4/20. התאריך המיועד הוא העשרה ביולי, 7/10, יום שבו הדיספנזריז במדינות שבו הקנאביס חוקי יעודדו את הקהל לצרוך מיצויים חדשים ומעניינים.