יושב הרופא מול החולה ומסביר לו על הנזקים הכרוכים בעישון, מתריע שהעישון יחמיר את מצבו הבריאותי ומפנה אותו "על חשבון" תקציב המדינה לסדנת גמילה מעישון. עד כאן סיטואציה רגילה ומובנת. דקות בודדות לאחר מכן, יושב אותו רופא מול חולה אחר הסובל מכאב כרוני, מקרוהן או מפיברומיאלגיה, ומסביר לו כמה טוב הוא ירגיש אם יתחיל לעשן, איך העישון יפחית את כאביו או יעזור לו לישון טוב יותר בלילה, ומפנה אותו עם מרשם לבית המרקחת, לקבלת תפרחת קנאביס לעישון. כרופא, אני בטוח כי בעודו רושם לחולה תפרחת קנאביס - ידו של הרופא רעדה והוא זז באי נוחות בכסאו.
מדוע לרופאים יש בעיה לרשום קנאביס רפואי?
רופאים לא מורגלים לרשום מרשם לקנאביס. הם לא מרגישים בטוחים להמליץ לחולים שלהם לעשן. בניגוד לרישום תרופה שבה המינון מדיד והשפעת החומרים הפעילים ידועה ויציבה, כשמדובר בקנאביס רפואי, רופאים מרגישים שהם פוסעים על קרקע לא בטוחה.
רופאים הם שליחי מערכת הבריאות. בישראל, מערכת הבריאות מאשרת ליותר ממאה אלף חולים לקבל רישיון לקנאביס - בשביל מטרה טובה בסך הכול; להקל על סבלם וכאבם, אך באופן פרדוקסלי היא אינה מכירה בקנאביס כתרופה. לו מערכת הבריאות הייתה מגדירה את הקאנביס כתרופה, המטופלים היו מקבלים את הקאנביס במחיר של תרופה ולא בעלויות הגבוהות המקובלות היום - יותר מ-1,000 ש"ח בחודש, והרופאים היו רושמים תרופה כסטנדרט טיפול, ולא פרחים לעישון.
השאלה המתבקשת היא, אם טוב לכולם שהקאנביס הרפואי יוגדר כתרופה, למה חברות התרופות, עם כל הידע והכסף שלהן, לא הצליחו עד היום ליצור תרופה מקנאביס?
למה קשה להפוך קנאביס רפואי לתרופה?
כל אחד מחברי הקהילה הרפואית יודע, שבכדי להגדיר חומר כתרופה צריך להוכיח את יעילותו: אחידות השפעתו והמינון הבטוח לשימוש. ולשם כך צריך כל רופא/ה לדעת, באופן חד-משמעי: מה המינון המדויק שניתן, מה הריכוז הצפוי בדם, כיצד משפיע ריכוז החומר בדם, ולא פחות חשוב - לדעת שאין תופעות לוואי משמעותיות. עד היום, חברות התרופות לא הצליחו להפוך את הקנאביס לחומר העומד בתנאים המגדירים תרופה.
למבינים בתחום הקנאביס הבעיה ברורה; הכל מתחיל בכך שצמח הקנאביס רגיש מאוד לכל שינוי: מזג אוויר, השקיה, תאורה, לחות ועוד. כל משתמשי הקנאביס הרפואי מכירים את הבעיה: תפרחת שקיבלו בחודש אחד סייעה מאוד בהפחתת הכאב אבל חודש לאחר מכן, תפרחת של אותו מגדל ואותו מותג לא עזרה. או גרוע מכך: גרמה לתופעות לוואי לא צפויות. הרי כשאדם קונה אקמול, הוא מצפה לקבל את אותו המינון ואותם חומרים פעילים, וכתולדה מכך את אותה השפעה – בכל שימוש.
הבעיה עם חוסר האחידות של הטיפול בקנאביס היא שבאותו שדה ובאותו גידול מתקבלות תפרחות עם ריכוזים שונים של החומרים הפעילים (אחוז ה-THC, אחוז ה-CBD הטרפנים ועוד). בשפה המקצועית קוראים לזה "הדירות". לכן כבר בשלב הראשון של הפיכת צמח הקנאביס לתרופה, חברות התרופות נתקלות בבעיה אמיתית. אני מאמין שגם לאחר שימצא הפתרון ההולם של קבלת תפרחת בריכוזים קבועים, חברות התרופות יעמדו בפני אתגר לא קטן, של הפיכת הקנאביס לתרופה.
מהן תצורות מתן הקנאביס ומה התצורה האפקטיבית ביותר?
מתן התפרחת בשאיפה הוא הפתרון המהיר ביותר מבחינת ההשפעה – בתוך מספר דקות. אבל לצערנו היא איננה אחידה ומכאן שריכוז החומרים הפעילים בדם אינו אחיד. כאשר המטופל לוקח שאיפה עמוקה או שאיפה שיטחית, אם אחרי השאיפה הוא עוצר נשימתו לזמן קצר או ארוך - הריכוז בדם יהיה שונה בצורה דרמטית ולכן ההשפעה תהיה שונה בכל נטילה.
צורת מתן מקובלת נוספת היא בבליעה, באמצעות טיפות שמן של מיצוי צמח הקנאביס. בשמן אומנם יש ריכוז קבוע של חומרים, אבל אופן השימוש (בליעה) לוקה בחסר בשל ספיגה שונה שתלויה בהרבה מאוד משתנים (כבד, מערכת העיכול). בנוסף, טווח תחילת ההשפעה הוא ארוך ולא ניתן לצפות מתי הוא יתחיל. ההשפעה יכולה להופיע בעיתוי לא צפוי שעלול לסכן את המטופל.
פרדוקס הקנאביס
נכון לשנת 2022, צריכת הקנאביס ברחבי העולם עומדת על מיליוני מטופלים. אני בטוח שהקנאביס מסייע להם. עם זאת, בניגוד למטופלים שנוטלים תרופה, מטופלי הקנאביס הרפואי חיים בעולם של "פרדוקס הקנאביס": הצמח אומנם זמין בטבע, אך טרם הצליחו להפכו לתרופה. הצמח נרשם כתרופה לבעיה רפואית, אך איננו מוגדר כתרופה, אלא כסם מסוכן.
הרופאים שמבינים את נזקי העישון ממליצים למטופלים שלהם לעשן. שימוש חברתי מתערבב עם טיפול רפואי - ההערכה היא ש -75% מבעלי הרישיון לקנאביס רפואי בארץ הם משתמשי פנאי. אין לי ספק שפירוק פרדוקס הקנאביס חייב לקרות, ומהר. מיליוני חולים הזקוקים לקנאביס - ובצדק, לוחצים לקבלו כתרופה. ההבנה בעולם הרפואה שהקנאביס אכן עוזר לחלק מהחולים - במקומות בהם התרופות הידועות נכשלו, והמחקרים שהולכים ותופסים תאוצה יובילו, בעתיד הקרוב, לפתרונות שיהפכו את הקנאביס משימוש חברתי (שאני באופן אישי מאמין שיש להסדירו בחוק) לטיפול רפואי. ומסם מסוכן לתרופת מרשם.
*הכותב הנו ד"ר איתן חי-עם, רופא מומחה ברפואת המשפחה, יו"ר פעיל בחברת סאיקי ומנכ"ל משרד הבריאות לשעבר