"כשאתה ילד בג'מייקה, אתה לומד איך לגלגל ג'וינט. כולם בג'מייקה ניסו קנאביס, וגם אני". מאחורי הציטוט הזה לא עומד בוב מארלי, וגם לא אחד מבניו המפורסמים. מי שעומד מאחורי הדברים הוא לא אחר מאשר שיאן העולם בריצת 100 מטר, האתלט המופלא יוסיין בולט.
ג'מייקה וקנאביס – שתי מילים שכבר הפכו לאסוציאטיביות בעיני רבים. כמו הרגאיי, כמו בוב מארלי, כמו תרבות הראסטפארי כולה – כך גם הקנאביס, כחלק בלתי נפרד מהתרבות, הפך למזוהה מאוד עם מדינת האי הקטנה מהקריביים. אבל איך זה קרה? איך הפך צמח אחד, שנפוץ כל כך בכל העולם, לכה מזוהה עם מדינה קטנטנה שנמצאת אי שם בין האיטי לקובה?
מהודו ועד קינגסטון
מקורות שונים מעידים על כך שהקנאביס הגיע לראשונה לג'מייקה באמצע המאה ה-19, על ידי עובדים שיובאו אל האי מהודו. מי שייבאו אותם היו הבריטים, ששלטו באותה העת בשתי המדינות. כארץ בה היה הקנאביס נפוץ במשך מאות שנים, הפכה הודו לאחת מהמפיצות הגדולות ביותר של הצמח ברחבי העולם כולו, והדבר נכון גם לג'מייקה. תוך עשרות שנים בודדות גדלה תפוצתו של הצמח בג'מייקה בשיעורים עצומים, עד שב-1913 החליטה המועצה המחוקקת של המדינה להוציא אותו אל מחוץ לחוק, במה שכונה "חוק הגאנג'ה". בסמוך לתהליך דומה ש התרחש למעשה בכל מדינה בעולם – ובפרט במדינות שהיו בשליטה בריטית – הפכה ג'מייקה בתוך שנים ספורות למקום בו השימוש בקנאביס אסור לחלוטין.
החוק הנוקשה נשמר גם אחרי שנות ה-60 של המאה ה-20, עת התנתקה ג'מייקה מהממלכה הבריטית וזכתה בעצמאות. בסך הכל, במשך יותר ממאה שנה היה השימוש בקנאביס בג'מייקה אסור על פי חוק, עד שהגיע השינוי הגדול ב-2015, השנה בה הכריזה ממשלת ג'מייקה על אי הפללה לצרכני קנאביס. החל מפברואר באותה השנה, החזקת קנאביס בכמות של עד 57 גרם כבר לא הייתה עבירה פלילית. בנוסף, הותר גידול פרטי של עד חמישה צמחי קנאביס. אבל השינוי החוקי המעניין מכולם היה האישור שהעניקה הממשלה לחברי דת הראסטפארי לצרוך קנאביס כחלק מפולחן דתי. בכך הפכה ג'מייקה למדינה הראשונה בעולם שהתירה שימוש בקנאביס תחת קטגוריה החורגת מהחלוקה המוכרת המסווגת שימוש בקנאביס על פי צרכים רפואיים או צרכי פנאי. בג'מייקה, גם צרכי הדת נחשבים כסיבה מוצדקת להשתמש בקנאביס, ולא בכדי. קנאביס, או "גאנג'ה" בשפה המקומית, מהווה מרכיב מהותי בדת שמזוהה כל כך עם מדינת הרגאיי; אותה הדת שבגללה הפך הצמח לחלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית.
תנועה דתית, חברתית, פוליטית
הראסטפארי היא תנועה דתית-חברתית שהתפתחה במהלך שנות ה-30 של המאה הקודמת, והיא קמה מתוך תנועה שפעלה לקידום זכויות הקהילה השחורה בג'מייקה. במרכזה עומד האל ג'ה (Jah), שמקור שמו הוא באותיות י' ו-ה', הלא הן אותיות השם בעברית. חלק מהראסטפארי'ז רואים בקיסר אתיופיה לשעבר היילה סלאסי את התגלמותו של ג'ה, בעוד אחרים מאמינים כי הוא הנביא שהביא את בשורתו של ג'ה אל העולם ולכל אדם ואדם. ראס טפארי מקונן, שמו של הקיסר טרם הכתרתו, הוא למעשה המקור לשמה של הדת.
תנועת הראסטפארי אמנם נוהגת כדת, אבל חוקרים רבים בעולם רואים בה תנועה חברתית ואפילו תנועה פוליטית. את התרבות שלה היא שואבת בעיקר מאפריקה, אבל עם הרבה מאוד אלמנטים הנובעים מהנצרות ומהיהדות. המאפיין העיקרי של הדת הוא קדושת הגוף; ראסטפארי'ז הם לרוב צמחונים או טבעונים, והם נמנעים מהכנסת רעלים אל תוך הגוף ומ"השחתה" שלו על ידי עגילים או קעקועים. כחלק מהשמירה על קדושת הגוף, הם נמנעים מלהסתפר או להסתרק, מה שבסופו של דבר מוביל את התוצאה הבלתי נמנעת והמזוהה כל כך עם שמם (מן הסתם): הראסטות.
כאמור, הראסטפארי היא תנועה שמקדשת כל הימנעות מהכנסת רעלים אל הגוף, אבל יש חומר אחד שניתן ואף מומלץ לצרוך אותו – בעישון – שכן אינו רעל כלל וכלל; למעשה, על פי האמונה הראסטפארית מדובר בחומר קדוש בעל סגולות רפואיות, המאפשר למשתמשים בו לגשת דרך מדיטציה אל התת-מודע שלהם, ולהתחבר טוב יותר אל הפן הרוחני של הדת. מיותר לציין שהחומר המדובר הוא גאנג'ה, קנאביס.
"העשב חושף אותך בפני עצמך"
השימוש בגאנג'ה בג'מייקה, ובפרט בקרב חברי דת הראסטפארי, הוא לא סתם עוד תחביב נפוץ. למעשה מדובר בפולחן דתי לכל דבר. עישון קנאביס הוא חלק בלתי נפרד מטקסים דתיים, ורבים מהחברים עושים זאת גם מחוץ לטקסים דתיים. על אף שחלק מחברי הדת לא מעשנים קנאביס – על פי הטענה בגלל שהם לא זקוקים לו כדי להתחבר אל התת מודע ולהגיע אל הרוחניות הרצויה – מרבית המאמינים הם צרכני קנאביס קבועים.
את הגאנג'ה נוהגים הראסטפארי'ז לעשן בספליף, סוג של ג'וינט. טקס תפילה מלווה את הליך הגלגול, ורק לאחריו ניתן להדליק את הג'וינט. עישון בחברה מתבצע על ידי העברת הג'וינט (או לעתים גם כלי עישון אחר) במעגל, נגד כיוון השעון. בעצם יש כאן טקסים שמוכרים למדי לצרכני קנאביס חברתיים רבים, רק שמבחינת אנשי הראסטה מדובר בריטואל דתי, ולא רק בהתנהגות חברתית מוכרת. "כשאתה מעשן את העשב", אמר הזמר האגדי בוב מארלי, "העשב חושף אותך בפני עצמך".
מדינת הגאנג'ה
אנחנו כבר יודעים היטב: קנאביס הולך יד ביד עם דת הראסטפארי, וזו, בתורה, היא חלק בלתי נפרד מהתרבות הג'מייקנית. אבל יש חור אחד בעלילה: חלקם של חברי הראסטפארי באוכלוסייה של מדינת האי הקטנה עומד על אחוז אחד בלבד. מתוך אוכלוסייה של קצת פחות מ-3 מיליון תושבים, מדובר בכ-29,000 אנשים בלבד! הייתכן כי הקשר הכל כך הדוק בין הצמח לבין המדינה הקטנה הוא בגדר מיתוס? האם מדובר בסטריאוטיפ מוקצן, כמו ההנחה השגורה שכלי התחבורה הנפוץ בישראל הוא הגמל? האם ג'מייקה היא באמת מדינת גאנג'ה כמו שכולנו למדנו להניח?
ובכן, כמו כל סטריאוטיפ, כמובן שמדובר בהגזמה. אל לכם להניח שכל ג'מייקני מסתובב עם ראסטות לראשו, רגוע, נינוח ומעשן קנאביס כל הזמן. באומה שמפורסמת בספרינטרים שלה למרחקים קצרים לא פחות מאשר במוזיקה שלה, כנראה שיש מגוון מספיק גדול של אנשים שעושים את הבחירה שלהם אם לעשן או לא לעשן, בלי קשר לדת, מוצא או גזע. עם זאת, השימוש בקנאביס הוא ממש לא בגדר אנקדוטה קטנה המהווה חלק מחייהם של כמה אלפי ראסטפארי בלבד.
מחקר מקיף שנערך ב-2017 העלה כי 28.3% מהג'מייקנים משתמשים בקנאביס. אם נסתמך על המגמה העולמית, סביר להניח שמאז שיעורי השימוש בצמח רק עלו. השימוש בקנאביס בג'מייקה נפוץ ביותר, והוא גם מודגש על ידי חנויות מזכרות לתיירים המוכרות חולצות, כובעים ומוצרים שונים המציגים לראווה את הקנאביס, כחלק חשוב מסמלי המדינה.
כפי שצוין בתחילת הכתבה, בשנת 2015 אושרה אי הפללה לצרכני קנאביס, מה שהעלה את שיעורי השימוש בצמח בקרב כלל האוכלוסייה, ובוודאי שגם העניק לו לגיטימציה חברתית. ב-2021 יצאה ממשלת ג'מייקה בקמפיין "Good Ganja Sense", לעידוד צריכה נכונה של קנאביס. זאת מתוך הכרה בכך שהצמח נמצא כאן (כלומר שם) כדי להישאר; במקום להפחיד את האוכלוסייה ולנסות למגר את התופעה (ניסיון שנשכל טוטאלית בשנים קודמות, בג'מייקה ולמעשה כמעט בכל מדינה בעולם), בחרו הג'מייקנים להכיר בקיומו של הצמח, ולסייע לאוכלוסייה ללמוד כיצד להשתמש בו נכון ובאחריות.
זה לא אומר שאי אפשר לבקר בג'מייקה בלי לעשן קנאביס. בדיוק כפי שאתם יכולים לקפוץ לגרמניה בלי לשתות בירה, לטייל בזלצבורג בלי לאכול שוקולד, או להנות מביקור בנאפולי בלי להעריץ דייגו מראדונה, כך גם ג'מייקה מציעה הרבה מאוד לתייר הממוצע, אפילו אם הוא לא מעוניין להעביר את הזמן שלו שם עם ג'וינט ביד. אבל קשה מאוד להניח שתגיעו לג'מייקה ולא תרגישו בנוכחותו של הקנאביס על פני השטח. בחנויות, במוזיקה או בריח שנמצא באוויר. אולי אנשי הראסטפארי התחילו את זה, אבל כיום הקנאביס בג'מייקה הוא נחלת הכלל.
