לאחרונה הוגשה לבית הדין הרבני בקשת גירושים מצד אישה שטענה כי בעלה הוציא במרוצת השנים עשרות אלפי שקלים על רכישת קנאביס מחשבונם המשותף ולפיכך, יש לקזז סכום זה מחלוקת הרכוש בין השניים. בנוסף, טענה האישה כי לאור העובדה שהוא מגדל קנאביס בבית, יש לקבוע זמני שהות מצומצמים של הילדים עמו. התיק עדיין נדון וטרם התקבלה החלטה אך הטענות שהועלו בו אינן חריגות. המציאות מלמדת כי בשנים האחרונות, לצד העלייה במספר המעשנים לצורכי פנאי והמגדלים בבתים, חלה גם עליה במספר תיקי הגירושים בהם מועלות טענות שונות כנגד הצד שמעשן. במקרים רבים, צד אחד טוען כי להתמכרות הצד השני לעישון, כל שכן לגידול, יש השלכות כלכליות והוריות שיש לקחת בחשבון בעת קביעת מנגנון חלוקת הרכוש וזמני השהייה עם הילדים. כמו כן, לא פעם, עצם הרצון להתגרש נובע מביקורת של בן זוג אחד על משנהו לעניין צריכת קנאביס.
על מנת להבין לעומק את הסוגיה, מיפינו את השאלות השכיחות בנושא אותן אנו נשאלים לא פעם והשבנו עליהן:
בן הזוג שלי פוטר מעבודתו ומאז במשך כשנה הוא רק יושב ומעשן קנאביס. לי נמאס ואני רוצה להתגרש. האם 'הסטלנות' והבטלה בעקבותיה, מהווה עילת גירושים?
באופן עקרוני, התשובה היא כן. קיים מושג הנקרא 'מאיס עלי', שמהווה טענה הלכתית המשמשת בהליך גירושין בבית הדין הרבני כאשר בן/בת הזוג נמאס על הצד השני. במקרה לדוגמא בו בן הזוג מתבטל לאורך כל היום ואינו נושא בנטל משותף של פרנסת הבית והילדים, עשויה לקום לצד השני האפשרות לטעון זאת. כמובן שיש לעשות אבחנה בין מצב בו בן הזוג מעשן מדי פעם ובד בבד – שומר על תפקוד תקין, לבין מצב בו הוא מתבטל ומתכנס בעצמו ומצוי ברמות שונות של חוסר תפקוד מתמשך. כלומר, לא די בכך שבת הזוג אינה "מתחברת" לעישון ורואה בכך פסול, אלא עליה להצביע על השלכות קונקרטיות ובעייתיות של התמכרותו לקנאביס כגון הפרת חובתו של הבעל לפרנס את אשתו.
ההלכה היהודית מגדירה, ביחס לחובתו של הבעל כלפי אשתו, כי “שארה כסותה ועונתה לא יגרע”. על הבעל מוטלת החובה לספק לאשתו מזון, מלבוש, וכן את תשמיש המיטה (“עונתה”). הפרשנות מרחיבה לעניין זה, כי לכל אורך תקופת נישואיהם, בין אם יש לבני הזוג ילדים משותפים ובין אם לאו, הבעל מחויב לפרנס את אשתו ולספק לה את מלוא צרכיה החומריים, וזאת בהתאם למיטב יכולתו. לפיכך, שימוש כרוני, שבא לידי ביטוי גם באבטלה מרצון, עשוי בהחלט להוות עילת גירושים.
בעלי הוציא במשך השנים עשרות אלפי שקלים על רכישת קנאביס. האם יהיו לכך השלכות בנוגע לחלוקת הרכוש ביננו בעקבות גירושים?
כעיקרון, כל עוד אין הסכם ממון בין הצדדים, הרכוש שנצבר במשותף במהלך חיי הנישואין יתחלק באופן שווה בין בני הזוג בעקבות גירושין, ללא התחשבות בעובדה על שם מי הוא רשום. המדובר לרוב על בית/דירת מגורים, התכולה, השקעות נוספות בנדל"ן, פיקדונות בבנק, חשבונות עו"ש מניות וכו'. לצד זאת, סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, מקנה לבתי המשפט או בתי הדין הרבניים סמכות לסטות מהכלל הקבוע בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, ולקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה שווה בשווה.
מדובר על אותם מקרים בהם צד אחד לנישואים לא התנהל בתום לב כלכלי כלפי הצד השני, בכך שנהג להוציא כספים מחשבונות משותפים ללא אישורו. וכך למשל, במקרים בהם מדובר על משיכות תכופות של סכומי כסף גבוהים מהחשבון לצורך רכישת קנאביס, עשוי בית הדין לראות בכך כעילה לחלוקה לא שוויונית של הרכוש. משמעות הדבר היא כי באופן עקרוני, רשאי הדיין או השופט לקבוע כי מחלוקת הרכוש יופחת מלוא או מקצתו של הסכום שהוצא לרכישת קנאביס, מאז תחילת הנישואים ועד למועד הפירוד.
לא אחת, במקרים כאלו, טוען בן הזוג כי האישה ידעה על אורחות חייו אך בחרה לחיות איתו מתוך אהבה מלאה. לרוב, טענה זו לא תתקבל וקיימים לא מעט תיקי גירושין בהם הדיינים הורו לבני הזוג להתגרש מיידית, בין היתר, בנימוק כי התובעת פשוט מאסה בבעלה ואין זה משנה אם הצליחה לחיות עימו שנים ארוכות.
כיצד ידע בית הדין או בית המשפט כמה כסף שולם לרכישת קנאביס?
כאשר נדונים נושאים כלכליים בהליכי פירוד וגירושים, כל צד יכול לבקש צווים שמהותם חשיפת מידע כלכלי, ובכלל זה תדפיסי בנק וכרטיסי אשראי. בלא מעט פעמים, מועברים כספי רכישת סמים בביט או במתן קוד משיכה, אך מדובר בהעברות שאין להן הסבר והדברים נחשפים במהלך הדיון. כאשר צד מוציא באופן חשאי כספים ומתקשה לספק הסברים משכנעים לגבי ייעוד הכספים, או הסיבה למשיכתם, הדברים עשויים לעמוד לחובתו.
האם שימוש בקנאביס ישפיע על קביעת משמורת או חלוקת זמני השהייה של הילדים בין בני הזוג?
עצם השימוש וההפרה של החוק שנלוות אליו, לא תהווה בהכרח כשיקול לשלילת משמורת או פגיעה בזמני השהייה של הילדים עם הצד שכנגדו נטען השימוש בקנאביס. לא פעם, התשובה לשאלה זו מושפעת מתפיסת עולמו של השופט, אשר בין היתר נעזר בתסקיר סעד או בבדיקת מסוגלות הורית. ישנם שופטים שיאמרו כי בעניין סמים, אפילו קלים, הם יגלו אפס סובלנות. ישנם כאלה שיראו בשימוש בקנאביס דבר קל, ערך שאינו מעלה או מוריד לעניין המשמורת והסדרי המפגש עם הילדים.
נדגיש כי בתי המשפט או בתי הדין ינסו לבחון האם מדובר בטענות אמתיות הקשורות קשר ישיר לטובת הילדים או מדובר רק בניסיון של צד להכפיש את הצד השני ולהרוס את תדמיתו.
לא פעם, נעשים ניסיונות להשתמש בסוגיית השימוש בקנאביס ככלי ניגוח ואמצעי להרוס את תדמיתו של הצד השני. בא צד וטוען כנגד משנהו כי הוא צורך או מגדל קנאביס, והילדים נחשפים לכך על בסיס קבע, וזאת על מנת להצדיק מעבר דירה שנעשה ללא אישור ההורה השני. במקרה כזה, עליו לדעת כי הדבר עלול להתהפך עליו. בתי המשפט ובתי הדין לא אוהבים לגלות כי הטענות בדבר שימוש בקנאביס או סמים משמשות כטקטיקה שעיקרן הכפשת מסוגלותו ההורית של ההורה האחר ותו לאו. אגב, בנוגע לקנאביס רפואי, במספר מקרים קבעו בתי המשפט ביחס לאב המעשן גראס רפואי במרשם, להקלה בכאביו, כי "מרשמי קנאביס רפואי, אין בהם כשלעצמם לשלול מתן משמורת מלאה לאדם, קל וחומר משמורת משותפת. הרי אם כך תאמר, אזי כל הנוטל משככי כאבים או כדורי שינה ימצא בלתי כשיר למשמורת".
תהליך הלגליזציה שעוברת החברה בישראל סביב צריכת קנאביס, לא פוסח על בתי המשפט ובתי הדין הרבניים ובמקרה בו מדובר על עישון כרוני, שאינו פוגע משמעותית בתפקוד של בן הזוג המעשן, לרוב, יטו השופטים או הדיינים שלא לקבל את בקשת הצד השני וודאי לא אוטומטית. למעשה, במקרים רבים, התעקשות להתמקד בעניין הקנאביס בהליכים הנוגעים לילדים, עשויה דווקא להוות כחרב פפיות ולגרום לבית המשפט לראות בכך כבקשה נגועה, מסוג אלו המתייגות את מבקשה כמי שמנסה להכפיש את בן הזוג השני לשם הרחקתו מילדיו. בהתאם לכך, מוטב להיזהר בטרם רצים למערכת המשפט ומעלים טענות קשות כנגד הצד השני בנוגע לצריכת קנאביס.
הכותב הוא עו"ד לדיני משפחה