שמן קנאביס הוא מוצר שלא רק מטופלים מכירים מקרוב. למעשה, הוא מהווה את מיצוי הקנאביס הנפוץ ביותר בעולם. למרות שמטופלי קנאביס רפואי נוטים בדרך כלל לעשות שימוש בשמן קנאביס בצריכה אוראלית, בהתאם להמלצת מרבית הרופאים והמטפלים, ישנן מספר דרכים לעשות שימוש נכון בשמן קנאביס, אשר כל אחת מהן מלווה ביתרונות וחסרונות. כדי לדעת לקבל את ההחלטה הנכונה לגבי השימוש האישי שלכם בשמן קנאביס, אלו כל דרכי הצריכה שאתם צריכים להכיר:
1. צריכה אוראלית תת-לשונית
דרך הצריכה הנפוצה ביותר של שמן קנאביס בשוק הרפואי מכונה צריכה אוראלית תת-לשונית. מדובר בטפטוף של טיפות שמן לתוך חלל הפה, ובעיקר לאזור הרירית שמתחת ללשון - אזור רגיש במיוחד דרכו נספגים החומרים הפעילים בשמן בפעפוע איטי יחסית אל תוך זרם הדם.
ישנן שתי סיבות עיקריות לכך שמדובר בתצורת הצריכה הנפוצה ביותר בקרב מטופלי הקנאביס הרפואי: הראשונה היא שהיא מאפשרת דיוק מירבי במינון בעת צריכה התרופה. הסיבה השנייה טמונה באופן שבו החומרים הפעילים נספגים בגוף, משפיעים על המערכות החיוניות הרלוונטיות ולבסוף מתפזרים החוצה ומאבדים מהאפקטיביות שלהם. בעת ספיגה תת-לשונית, ההשפעה הראשונית של השמן מתחילה מהר יחסית בהשוואה למרבית דרכי הצריכה האחרות, בעוד פרק זמן בו ההשפעה נמצאת בשיאה הוא ארוך יותר בהשוואה לעישון או אידוי. במקביל ליתרונותיה, ישנו חיסרון עיקרי אחד הטמון בשיטה זו, והוא שיא נמוך יותר של עוצמת ההשפעה בהשוואה לצריכה דרך מערכת הנשימה.
2. צריכה אוראלית בבליעה
דרך נפוצה נוספת לצריכת שמן קנאביס רפואי היא בליעה. במקום לטפטף את טיפות השמן אל רירית הפה מתחת ללשון, מתבצעת בליעה של השמן, הגורמת לתהליכי פירוקו וספיגת החומרים הפעילים מתוכו להתבצע דרך מערכת העיכול. לתוך אותה "קטגוריית דרכי צריכה" אפשר להכניס גם שימוש בשמן קנאביס כמרכיב פעיל בהכנת מאכלים ומשקאות שונים, כיוון שגם בעת צריכת שמן קנאביס שעבר עיבוד לכדי מוצר מזון מוגמר, מתבצעת ספיגת החומרים הפעילים דרך מערכת העיכול.
היתרון העיקרי של שיטה זו טמון בהגברת שיא עוצמת ההשפעה, בדרך שמפצה על החיסרון של השיטה הקודמת. במחקרים מסוימים אף עלו ראיות לכך שמדובר בסף מקסימלי שמתעלה על זה המושג בעישון, ללא פגיעה באורך הזמן הכללי של ההשפעה המקסימלית או ביכולת הבקרה והמדידה של הצרכן את המינון הנצרך. מנגד, החיסרון של שיטה זו טמון בקצב האיטי שלוקח להשפעה להתחיל להיות מורגשת, ויתרה מכך בפגיעה שלעיתים מתרחשת בחומרים הפעילים בשל תהליך העיכול. כמו כן, ישנן ראיות לכך שקצב הדעיכה של ההשפעה בעת צריכה בבליעה הוא מהיר יותר.
3. צריכה באידוי
אידוי שמן הוא תחום חדש יחסית בעולם הקנאביס, עבור צרכני פנאי וצרכנים רפואיים כאחד. זאת מכיוון שעד לא מזמן היה מבחר מצומצם ביותר של מכשירי אידוי המתאימים באמת לאידוי שמן, ולא דורשים תוספת של חומרים מדללים חיצוניים כמו במקרה של נוזלי אידוי לסיגריות אלקטרוניות. כיום, מדובר בבחירה מתוך מגוון פוטנציאלי אדיר, שהפך את האידוי לאלטרנטיבה ריאלית עבור רבים. בעת אידוי שמן קנאביס מתבצע חימום מבוקר של הנוזל לטמפרטורה מדויקת (בדרך כלל במספר טווחים שונים) בה מתקיים תהליך האידוי של החומרים הפעילים שקיימים בשמן, וזאת מבלי שהשמן עצמו נשרף. לאחר האידוי, החומרים הפעילים נשאפים אל הריאות בתצורת אדים, ונספגים דרכן אל זרם הדם בצורה מהירה במיוחד.
היתרון העיקרי של צריכת שמן קנאביס באידוי על פני צריכתו האוראלית (בכל אחת משתי הדרכים הקודמות) טמון במהירות עלייתה של ההשפעה, שמתחילה להיות מורגשת הרבה יותר מהר מאשר בצריכה תת-לשונית או בבליעה. כמו כן, במרבית המקרים יהיה שיא ההשפעה של צריכת שמן קנאביס באידוי חזק יותר ומורגש יותר לעומת צריכה תת-לשונית, ובמקרים מסוימים אפילו לעומת צריכה בבליעה. מנגד, החיסרון העיקרי של השיטה הזו הוא חוסר היכולת למדוד את המינון הנצרך באופן מדויק, שכן כל מכשיר אידוי יבצע תהליך באיכות משתנה הגורמת לשינוי בכמות החומרים הפעילים שנספגים. זאת בנוסף לפגיעה מסוימת בהרכבם הכימי של החומרים, שעלול להיגרם בתהליך החימום עצמו, באם הוא מתבצע בטמפרטורה גבוהה מדי. כמו כן, אורך ההשפעה ובעיקר אורך פרק הזמן של שיא ההשפעה יהיה קצר יותר בעת צריכה באידוי לעומת צריכה אוראלית של השמן.
4. צריכה בעישון
צריכה של שמן קנאביס בעישון היא הרבה פחות אופיינית לצרכני קנאביס רפואי. מקורותיה טמונים בשוק הפנאי האמריקאי, בו מרבים לעשות שימוש בסוגים שונים של מיצויי קנאביס חזקים, בין היתר גם בשמן קנאביס נוזלי, לצורך "תיבול" של ג'וינטים וחיזוק עוצמת השפעתם. באופן עקרוני לא קיימת דרך לצרוך שמן קנאביס בעישון מבלי למרוח או להספיג את השמן על חומר אורגני יבש המשמש כמצע בעירה, וכיוון שסוג המצע הנפוץ ביותר המשמש למטרה זו הוא פרחי קנאביס גרוסים, מדובר בדרך כלל בערבוב מיותר שלא מחזק בהרבה את ההשפעה של ג'וינט קיים.
היתרון העיקרי של דרך צריכה זו טמון, כמו במקרה של אידוי, בעוצמת שיא ההשפעה ובמהירות תחילת ההשפעה. זו אף נעשית מהירה יותר, שכן תהליך הבעירה מתבצע בחום גבוה יותר לעומת תהליך האידוי. מנגד, בחזית החסרונות, עודף החום של השיטה גורם לפגיעה מסוימת באיכותם של החומרים הפעילים, ופרק הזמן של שיא ההשפעה הוא קצר יותר בהשוואה לצריכה אוראלית. בנוסף, ישנה העובדה שצריכת קנאביס בעישון, או עישון בכלליות, היא אינה פעולה המומלצת מבחינה רפואית, שכן היא כרוכה בשאיפת חומרים מזיקים אל תוך מערכת הנשימה.