בואו נתחיל מהסוף: לא ידוע על מחקרים שמראים שלקנאביס יש יכולת לרפא סרטן, אבל אנחנו על המסלול שמוביל לאיתור יכולות כאלה. העניין הוא ששני המושגים האלה – "סרטן" ו"קנאביס" – רחבים מאוד: אילו סוגי סרטן ניתן יהיה לרפא? אילו סוגי קנבינואידים אנחנו מחפשים? כמות הצירופים אדירה. אם לצטט את דבריו של פרופסור דדי מאירי, מראיון שערכתי איתו לפודקאסט "זמן קנאביס", הרי ש"קנאביס לא יירפא את כל סוגי הסרטן, אני מוכן לחתום על זה ולהתחייב על זה. השאלה היא אם יש כמה סוגי סרטן שסוגים מסוימים של קנאביס יכולים להילחם בהם, והתשובה היא כן. אנחנו כבר יודעים היום בוודאות שיש סוגי סרטן שהמולקולות של הקנאביס מתערבות במסלולים של התא הסרטני, ולכן הן יכולות לעזור לטיפול בסרטן".
מאירי גם מצביע על סוגי הסרטן שעשוי להתברר בעתיד כי יגיבו לטיפול בקנאביס: "לפחות בשני מקרים במעבדה, בלוקמיה ובסרטן השד, עשינו סריקות מאוד רחבות על מאות סוגים של צמחים מול סוגים שונים של סרטן, והצלחנו למצוא אילו זנים עובדים הכי טוב, לבודד את המולקולות הבודדות מתוך הקנאביס הזה ולהבין את המכניזם שלהם: אילו רצפטורים הם קושרים, מה הם מפעילים שגורם לתא הסרטני למות ולתא הרגיל לא. אבל צריך להבין שזה מחט בערימה של שחת, הסיכוי שעכשיו חולה לוקמיה ייקח בבית מרקחת קנאביס שמתאים לו למלחמה בלוקמיה הוא אפסי".
עד שחזונו של מאירי לטיפול בגורמי המחלה יתגשם, כיום כשחולי סרטן מקבלים רישיון לקנאביס רפואי, הוא ניתן כדי לתת מענה לתופעות הלוואי הקשות של הטיפולים: חוסר תיאבון, כאבים, חולשה וכד'. קשה לבודד את ההשפעה של הקנאביס על כל אחת מתופעות הלוואי האלה, אך ניתן בהחלט לומר שההשפעה משמעותית, איכות החיים עולה ופוחת הצורך בשימוש בתרופות מרובות.
בחמ"ל בר גפן ראיינו עד היום עשרות רבות של חולי סרטן. מבלי לערוך סטטיסטיקה מדויקת, אני יכולה להצביע על פער בין הנכונות של חולים להשתמש בקנאביס להקלה: בעוד שבגיל השלישי רובם מגלים חשדנות והססנות, הרי שהחולים והחולות בגילאי העבודה, ללא הבדלי מגדר, נכונים הרבה יותר להיעזר בו. בין צעירים אלה אין בהכרח רוב לכאלה שעישנו קנאביס מסיבות חברתיות, אבל אין ספק שבני הארבעים ומטה מפגינים ידע גדול משמעותי מזה של בני ובנות הגיל השלישי.
הבעיה המרכזית שאנחנו נתקלים בה בתחום היא דווקא כשהצלחנו לשכנע לקוח חשדן לקבל רישיון לקנאביס רפואי והוא החל את השימוש. "ניסיתי, אבל זה לא עזר לי", שמעתי לא אחת. כשביררנו איך נראתה ההתנסות, הבנו שמדובר היה בניסוי חד פעמי עם זן אחד בלבד. החולה ציפה שההשפעה תהיה ברורה ומידית מההתחלה, בדומה למשככי כאבים כמו אדוויל או אופטלגין. אלא שלא היא.
התלונות על תופעות לוואי לא נעימות משימוש בקנאביס או על חוסר השפעה דווקא כן מתחלקות מגדרית: נשים מדווחות על יותר בעיות. פרופ' מאירי טוען שהסיבה לכך לא קשורה לתגובה אחרת של המין הנשי לצמח, אלא להבדלים תרבותיים בין המגדרים: "אנחנו רואים שלנשים יש כביכול הרבה יותר תופעות לוואי מקנאביס, אבל כשפירקנו את זה לגורמים הבנו שנשים פשוט הרבה יותר מודעות לעצמן או הרבה יותר מודעות לתופעות הלוואי שיש להן, ויודעות לספר עליהן ולספר אותן ולכן זה יוצא שכביכול לנשים יש יותר תופעות לוואי מקנאביס. כשמפרקים את זה לנתונים מספריים, זה יוצא אותו דבר".
זה שקיבלתם מרשם מסוים לא אומר שהוא המדויק עבורכם, וזה שניסיתם זן מסוים ללא הצלחה – לא אומר שזן אחר לא ישפיע טוב יותר. לכן, כשאנחנו מדברים על הדרכת שימוש בקנאביס רפואי, לא די באחות שתראה לכם כיצד לשאוף מסיגריה או איך לתפעל מאדה. נדרש מעקב משמעותי יותר, בוודאי בשבועות הראשונים, שבעקבותיו יתכן ותצטרכו להחליף את הזן או לשנות את המרשם. לצערי רבים מתייאשים מהר מדי, בעיקר בגיל השלישי.
בעיה נוספת היא שמרנות רפואית. כבר יצא לנו לעבוד עם לקוחות שהודיעו לנו ש"האונקולוג שלי אמר שלסוג הסרטן שלי לא מתאים קנאביס רפואי", או כאלה שסיפרו שהאונקולוג שלהם ממש מסרב שישתמשו. אחת מלקוחותינו, אישה צעירה שחלתה בסרטן השד, הגיעה אלינו נבוכה ומבוישת לאחר שהאונקולוג שלה הזדעזע מרצונה בקנאביס. "לא מכובד שאישה נשואה תסתובב מסטולית", נאמר לה. למרבה המזל, משפחתה של האישה משכילה וליברלית ואחיה נשלח אחר כבוד להודיע לאונקולוג שכבודה של אחותו איננו מעניינו. אבל חוץ משמרנות רפואית, הרי שבחלק מהמקרים פשוט מדובר ברופאים שחוששים מאלימות במידה ותוקף הרישיון לקנאביס יפוג והחולה ידרוש עוד כשכבר איננו זכאי לכך. לטעמי, על אף ההבנה לחשש, זו תגובה בעייתית מאוד, כי לא ראינו אותה ביחס לתרופות אחרות וממכרות.