הטיפול בקנאביס רפואי נרשם ללא מעט חולים בישראל עבור מגוון רחב של התוויות רפואיות ומחלות. למרות זאת, רופאים רבים עדיין חוששים מהשימוש בצמח, ונמנעים מלהציע קנאביס למטופליהם. לכן, עולה באופן טבעי התהייה כיצד יכולה להתקיים בשטח מציאות בעלת קטבים כה מנוגדים? מדוע רופאים רבים כל כך עדיין מתנגדים לטיפול בקנאביס, או לפחות אינם מאמינים יותר מדי בסגולותיו הפוטנציאליות, למרות האשרור הממשלתי שתומך בסוג הטיפול הזה במקרים מסוימים?
הניגוד בין קטביה השונים של המציאות הקיימת בשוק הקנאביס הרפואי בישראל נובע בעיקר מכך שקנאביס רפואי מחזיק במעמד ייחודי ונעלה יחסית. מצד אחד, הוא אינו עומד בקנה אחד עם "טיפולים משלימים" רבים שיעילותם התיאורטית לא תמיד תואמת את התוצאות בשטח. מצד שני, הוא גם אינו עומד בקנה אחד עם תרופות "רגילות", שנרשמות לחולים רק לאחר שעברו הליכי אישור בירוקרטיים קליניים מחמירים. בשפה פשוטה, אפשר לומר שמצד אחד קנאביס הוכיח את יעילותו במקרים רבים לאורך ההיסטוריה בצורה כה חותכת שלא ניתן להתעלם ממנה, אך מנגד הטיפול הממסדי המבוקר בו מאושר למרות שאינו מבוסס כמעט על שום מחקר קליני ראוי לשמו. המחקר הקליני הוא החולייה החסרה בשרשרת הפיכתו של הקנאביס הרפואי לתרופה לכל דבר ועניין.
פרופ' האווי עמיטל, מומחה לרפואה פנימית ולראומטולוגיה ומנהל המחלקה לרפואה פנימית ב' והמכון האוטואימוני בבית החולים שיבא, מסביר כי המציאות הזו נובעת מכך שעולם הקנאביס הרפואי בישראל נמצא בתהליך של אבולוציה, ובדרכו להפוך לחלק אינטגרלי מעולם הרפואה, אם וכאשר יעמוד בסטנדרטים המחקריים והקליניים הנדרשים. "במצב שקיים היום, הרבה מהרופאים והאיגודים המקצועיים בתחום הרפואה עדיין חוששים מהטיפול בקנאביס, ואני חושב שהחשש הזה הוא טבעי. הלכה למעשה, הטיפול בקנאביס נעדר ביסוס מדעי רפואי מספק, כמו זה שהורגלנו לצפות ולדרוש שיהיה לתרופות. מאחורי תרופה חדשה שמפותחת עומדות חברות פארמה, שנדרשות על ידי הרשויות לעמוד בכל הסטנדרטים הנדרשים של מחקר קליני ורגולציה. על בסיסם התרופה מאושרת או לא מאושרת על ידי רשויות כמו ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי) או ה-EMEA (הסוכנות האירופית לתרופות) או משרד הבריאות בישראל. ראוי שכך יהיה גם בתחום הקנאביס הרפואי כדי שזה יוכל לבסוף להתקבל בצורה מלאה בקרב כל הגורמים המקצועיים בעולם הרפואה. כשמנסים להבין את מצבו של הקנאביס הרפואי בישראל, חשוב להבין שכל הרשויות הללו מקבלות החלטות על בסיס נתונים יבשים ומדויקים, שבתחום הקנאביס הם דלים במקרה הטוב. מדובר פה בתחום שעדיין לא נחקר דיו".
לצד הבעיות הללו, שקשורות לפרק "האבולוציוני" החברתי והמקצועי בו נמצא השוק המקומי, מדגיש פרופ' עמיטל בעיה נוספת המעכבת את תהליך ההתפתחות של השוק הקשורה לרגולציה ממשלתית מצד משרד הבריאות. "יחסית למדינה ששואפת להוביל את סצנת הקנאביס הרפואי בעולם, קיימת אצלנו רגולציה מאד מגבילה שמונעת הרבה מחקרים בתחום מלהתקיים מלכתחילה, ומקשה מאד על כל מחקר חדש שכן מצליח לקום להמשיך לרוץ בצורה שתוביל לאיסוף נתונים איכותיים. יחד עם הסיבות הקודמות, התמונה המלאה היא שהלכה למעשה בידיו של המחוקק יש יבול דל מאד של מחקרים קליניים אשר בחנו את ההצלחה של הטיפול הזה, שעליהם ניתן יהיה להתבסס בניסיון לשנות מהותית את מעמדו החוקי והקליני של הטיפול הקנאביס. עד אז, ללא מחקרים וללא נתונים מדויקים, יש לנו אמנם הרבה סיפורים אישיים של הצלחת הטיפול, ניסיון קליני מוגבל של רופאים מסוימים, ולא מעט ניסיון היסטורי של אלפי שנים של רפואת קנבינואידים, אבל בסך הכל אין מספיק "evidence based medicine" (רפואה מבוססת עובדות מחקריות). כלומר, אין די ראיות שעל בסיסן יהיה אפשר לקבוע סופית את יעילותו הקלינית של הטיפול בקנאביס".
לצד חוסר הראיות הקליניות, מספר פרופ' עמיטל על ההצלחות של הטיפול בקנאביס אותן הוא חווה באופן אישי עם מטופליו. "אני נעזר בטיפול בקנאביס בעיקר בקרב חולים ראומטיים ורואה תוצאות יפות במקרים רבים. חלק גדול מהביטויים הרפואיים השונים של מחלות הוא הכאב הכרוני שמלווה למחלה, בעיקר בתחום המחלות הראומטיות, כמו גם במקרים של תסמונות כאב ומחלות דלקתיות. יש מינוח יפה באנגלית שנקרא "unmet need" (צורך שאינו נענה) שמתאר יפה מאד את הפער שקנאביס רפואי מסוגל לענות עליו, באופן שתרופות אחרות ומצוינות מאוד למחלות הללו לא מסוגלות לעשות. במקרים רבים הקנאביס מטפל בצורה מופלאה בכאבים ומשלים בצורה מצוינת את הטיפול התרופתי, כמו גם מסייע למטופלים להתגבר על ליקויים בשינה.
למעשה, הניסיון האישי שלי עם טיפול בקנאביס הוביל אותי מקצה לקצה: חשבתי שקנאביס זה פשוט לא טוב, כי ככה לימדו אותי וככה הייתה הסביבה החברתית שגדלתי בה, אבל דרך המטופלים ראיתי את היתרונות. מכיוון שהגעתי מהדעה הזו, וכאמור עדיין לא קיימים די נתונים שישכנעו כל אחד שמצוי בה, אני יכול לחלוטין להבין קולגות שלי אשר חוששים מהטיפול הזה, סקפטיים לגביו או אפילו חושבים שאני אישית הלכתי רחוק מדי בעצם העובדה שאני רושם אותו למטופלים שלי, בעיקר מכיוון שכך חונכנו לחשוב ולהטיל ספק בתור רופאים".
לסיכום, מוסיף פרופ' עמיטל כי תקוותו האישית היא שקנאביס אכן יקבל את המעמד הקליני הראוי לו, אך אין הוא חושב שזה יקרה בקרוב, לפחות לא בטווח של כמה שנים ובעיקר לא כל עוד הכותרות התקשורתיות ימשיכו לעסוק בלגליזציה במקום במדיקליזציה. את חלקו האישי הוא ממשיך לתרום לכך לא רק בתפקידיו השונים בבית החולים שיבא אלא גם בתור אחראי על תוכנית ההוראה לראומטולוגיה באוניברסיטת ת"א ובפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל. שם הוא משלב את הקנאביס הרפואי בתור "טיפול שחשוב שכל רופא יכיר את יתרונותיו ואת חסרונותיו" כחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים. "המדיקליזציה של הקנאביס בישראל התקדמה יפה מאוד, אולי אפילו לצמרת העולמית. יש לי מטופלת שכאשר היא מבקרת את ההורים שלה בדנמרק, שהיא לכאורה מדינה מתקדמת מאד בעינינו, היא לא יכולה להשיג שם את הקנאביס שעוזר מאוד לכאב שלה, או אפילו להביא אותו איתה תחת שום סוג של אישור. זאת דוגמה מאלפת לגבי המקום שלנו ביחס למדינות אחרות בתחום הזה. אם יימצא פתרון לבעיות שקיימות בתחום הרגולציה והמחקר, מה שצריך לקרות במדינה שבה יש כ-110 אלף מטופלים בעלי רישיון לקנאביס רפואי, ייתכן שבעתיד הקנאביס אכן יהיה בעל המעמד הקליני שיכול וצריך להיות לו".