ההצלחה האדירה של הפסיי-טראנס הישראלי היא לא דבר חדש, אך בשנים האחרונות, בעיקר בשל הפריצה הגדולה של ויני ויצ'י, נראה שלא מעט אמנים ישראלים לוקחים את הז'אנר צעד אחד קדימה. יותר ויותר אמנים פורצים גבולות שעד לפני כמה שנים נראו פשוט בלתי אפשריים. אחד מהם הוא בלסטויז (קובי ניגרקר), מפיק ודיג'יי ישראלי בן 29 מבית עזרא, שהפך בשנתיים האחרונות לאחת השמות הכי חמים בסצנה האלקטרונית.
"המשפחה חשפה אותי לטראנס. אחי הגדול והדודים היו שומעים את זה בבית כשהייתי רק בן 8", מספר ניגרקר על תחילתו של סיפור האהבה עם הז'אנר, "כשהייתי בן 9, אחי הגדול מצא איזה תוכנה של יצירת מוזיקה. כל פעם שהוא היה יוצר הייתי יושב לידו ורואה מה הוא עושה. הרגשתי שאני אוהב את האנרגיה של הסגנון, זה עשה לי משהו. בכל פעם שהוא הלך אני הייתי נכנס למחשב ומשחק עם הפרויקטים שלו".
כאמן שמנגן היום בפסטיבלי הפסיי טראנס הגדולים בעולם ובישראל. איך הפסטיבלים בישראל לעומת המקבילים שלהם לעולם?
"האנרגיה של הקהל בארץ דומה לזו של הקהל הברזילאי. הקהל בהופעה מתפרק לגמרי ונשברים על המוזיקה בארץ וזה מאוד מזכיר את הקהל המשוגע של ברזיל. עצוב לראות שעכשיו הסצנה הישראלית בבעיה".
הבעיה עליה מדבר היא ביטול של מסיבות ופסטיבלים על ידי המשטרה, מה שהוביל כ-30 אלף מפגינים לצאת לכיכר רבין ולבקש: תנו לבקש לרקוד בשקט. "זה עצוב", אומר בלסטויז, "לא מסתכלים עלינו כקהילה שאפשר לקבל אותה".
אתה מרגיש שזה ספציפי נגד הטראנס? או נגד המוזיקה האלקטרונית בכלל?
"אני מרגיש שזה יותר ההתנכלות לטראנס כי תמיד היה לז'אנר סטיגמה לא טובה. עוד כשהייתי ילד, אני זוכר את המשטרה סוגרת מסיבות. הייתה תקופה שלא היו מסיבות ואנשים ארגנו מסיבות מחתרת לא מאושרות. עכשיו ההרגשה שהיא שמנסים לחסל את הטראנס לגמרי".
המשטרה גם החלה לסגור ברים ומועדונים בתל-אביב, רק בשבוע שעבר סגרו את הכולי עלמא.
"כן שמעתי. זה מזכיר לי מקומות אחרים בעולם. כשרק התחלתי להופיע, הייתה תקופה ממש חזקה ביפן וכל הישראלים היו מופיעים שם כל הזמן. ואז פתאום בבת אחת זה הפסיק. כשהתחלתי לטוס להופעות לחו"ל בקצב גבוה ב-2013, כבר לא הייתה שם סצנה. המשטרה הרגה אותה לגמרי. אתה יכול לדמיין מצב שבמדינת ישראל אין מסיבות? זה מפחיד, וזה מרגיש כאילו אנחנו בדרך לשם".
אז אתה לא מקבל את הטענה שיש במסיבות האלה הרבה סמים?
"סמים יש בכל מקום היום. ברחוב אפשר להריח אנשים מעשנים מריחואנה וסמים יותר קשים רואים גם במקומות אחרים. לא יסגרו את הרחוב כי ארבע אנשים עישנו ג'וינטים נכון? אז למה מסיבה כן?".
"ההרגשה בטומורולנד שונה מבכל פסטיבל אחר"
2019 הייתה השנה הגדולה ביותר בקריירה של בלסטויז, כשהשיא הגיע ביולי האחרון, אז ניגן בטומורולנד. הישראלי סגר את הבמה של "Alteza Records", הלייבל של ויני ויצ'י, בוא הוא חתום. "כשאתה רק מזכיר את זה אני בצמרמורות", אומר קובי התרגשות, "ההרגשה בטומורולנד שונה מכל הפסטיבלים האחרים שניגנתי בהם. אתה רואה שם אנשים ממש מכל העולם. אנשים שראו אותך בגרמניה, ברזיל ואוסטרליה – כולם מתרכזים למקום אחד. יש שם גם המון קהל חדש שהגיע לשמוע דברים אחרים ושמע במקרה את הסט שלי. קיבלתי המון הודעות של אנשים ששלחו לי 'עברתי בבמה במקרה ושמעתי את הסט שלך שהיה מעולה' והנה הרווחתי מעריץ חדש. זה מטורף".
10 דקות ממך יש את המיינסטייג', ושם שלושה דיג'ייז מהטופ העולמי מופיעים יחד בסט סגירה מושקע. לא פחדת שלא יהיה לך קהל?
"האמת שחששתי מאוד שכולם ילכו לבמה המרכזית ולא יישארו לי אנשים, אבל לשמחתי אנשים נשארו ובחרו לסגור את הסופ"ש שלהם איתי. אני מרגיש שהצלחתי להעביר את המסר".
בניגוד לאמנים אחרים, אתה נשאר יותר קרוב לטראנס ופחות קורץ למיינסטרים.
"אני פשוט עושה מה שאני אוהב. אני כן עושה במקומות הגדולים יותר מאש-אפים שהם יותר מסחריים, כאלה שאני לא אנגן בפסטיבלים של פסיי. עם זאת, אני עדיין נשאר נאמן לסאונד שאני אוהב. אני כן מפחד שבגלל שאני קרוב לסצנת המיינסטרים אני אעבור שינוי דרסטי מדי. אני לא רוצה לאבד את הקהל שהיה נאמן לי כל השנים האלה, אז אני כן עושה התאמות מסוימות, אבל ממש לא משנה סגנון. בנתיים זה עובד".
ביום שבת האחרון ניגן בלסטויז בטראנסמישן, פסטיבל האינדור הכי גדול של סצנת הטראנס. הישראלי יחלוק במה עם כמה מהאגדות הגדולות ביותר של הז'אנר, ביניהם פרי קורסטן וקוסמיק גייט. "הרבה זמן לא התרגשתי ככה", סיפר לנו רגע לפני ההמראה לפסטיבל, "שמו אותי ספוט סגירה שנחשב בפסטיבל הזה לשעה הכי טובה. המפיקים רושמים לי 'תתכונן לזה כי בשעה האחרונה יש את המופע לייזרים הכי מושקע' אז זה עוד יותר מרגש, אתה יודע שזה לא שמים אותך בסוף כדי לטאטא את האנשים החוצה".
משם אתה ממשיך לשבוע ה-ADE באמסטרדם.
"כן. W&W סגרו אותי לאירוע שלהם. הם פגשו אותי בחתונה של אבירם מויני ויצ'י ואמרו לי 'אנחנו מביאים אותך לבמה שלנו ב-ADE, תתכונן', וזה".
השיא של הסופ"ש הזה הוא הכרזה על הטופ 100 של DJMAG, יש לך ציפיות להיכנס השנה?
"אם זה יקרה, זה יהיה בונוס גדול לקריירה".
למה?
"זה בוסט רציני. זה מוציא את השם החוצה עוד יותר למקומות כמו אולטרה או קרימפילדס".
אתה מאמין שתיכנס אבל?
"אני רוצה, אבל אני לא בונה על זה כי אני לא רוצה להתאכזב. השקענו בזה את הכל. אם זה צריך לקרות זה יקרה ואם לא – ממשיכים בשלנו".
עם ההתקרבות הזו למיינסטרים, אתה רואה את עצמך מפיק בז'אנרים מסחריים יותר?
"אני לא חושב. אני מחובר לטראנס מגיל קטן וזה משהו שאני אוהב לעשות. כשאני נכנס לאולפן כיף לי. אני לא רוצה שההצלחה תגרום לי להגיד 'יאללה בוא נעשה האוס' כי זה לא יעבוד. הגעתי לאן שהגעתי בזכות מה שעשיתי עד כה ואני צריך להמשיך עם זה".
אחד האמנים הכי גדולים ששיתפת איתם פעולה הוא Seven Lions, ספר קצת על ההיכרות בניכם.
"ב-2015 הוא הוציא טראק פסיי טראנס שנקרא 'Lucy'. אני לא ידעתי מי הוא, אבל נהניתי מהטראק ושלחתי לו הודעה לעמוד מעריצים שמאוד אהבתי את זה. הוא החזיר לי תשובה של 'וואו תודה, אני מאוד אוהב את ה-EP שלך', אז הבנתי שוואלה הוא מכיר אותי. אחרי כמה שנים הוא ניסה לסגור אותי להתארח בטור שלו וזה לא הסתדר, אז שלחתי לו הודעה באינסטגרם שאני מצטער שזה לא קורה. הוא כתב לי בוא נעשה משהו ביחד וככה נולד 'Afterdark'".
ועכשיו הוצאת רמיקס ללהיט הכי גדול שלו – "Freesol".
"אני אוהב לאתגר את עצמי, לקחת דברים שהם הכי לא בכיוון ולעשות את זה בסטייל שלי. ביקשתי ממנו לתת לי את זה והוא זרם על הרעיון. כשהייתי אצלו בסיאטל והשמעתי לו את זה לראשונה, הייתה לו צמרמורת בידיים והוא התחיל לנגן את זה בהופעות שלו. יש לנו חיבור מטורף – הוא אוהב מאוד פסיי-טראנס והוא בכלל מלודי יותר".
מה הלאה מבחינת שיתופי פעולה?
"אני עושה רמיקס רשמי ל-'Kill the Noise' ויש לי גם שיתוף פעולה עם Seven Lions וזמר שיש לו שיר שכולם מכירים, אבל אסור לי לחשוף יותר מדי פרטים כרגע".
עם מי היית רוצה לעבוד שעוד לא עבדת איתו?
"אני ממש אוהב את מרטין גריקס ממש מאז שהוא התחיל. הוא דיג'יי מאוד מוכשר".
קרדיט וידאו: רורי סבידלר
"היו תקופות שאמרתי לעצמי 'אני לא יכול יותר'"
ההצלחה הגדולה מביאה איתה גם לא מעט צרות, אחת מהן היא עומס יתר, שכבר גרם לכמה דיג'ייז להרים ידיים. בלסטויז מספר כי עבר כבר תקופות קשות, אך כיום הוא מצא פחות או יותר את האיזון הנדרש. "אני מבלה יותר ממחצית השנה בחו"ל בדרכים או בהופעות. ב-2016, כשרק התחלתי להופיע בחו"ל בכל סופ"ש, זה היה לי קשה. הייתי נהיה חולה וביליתי עם אנטיביוטיקה בערך חצי שנה. עם הזמן, למדתי לשחרר ולקחת דברים יותר בקלות. הורדתי הילוך ואמרתי מה שצריך לקרות יקרה. סמים אני לא עושה ואלכוהול אני גם בקושי שותה, רק כוס אחת כדי לשחרר את עצמי לפני הופעה. הדבר הכי חשוב זה מנוחה ואני משתדל לנוח מתי שרק אפשר".
כשאתה רואה מישהו כמו הארדוול עם כל הניסיון שלו פורש ואומר 'די, זה גדול עלי', אתה לא מפחד שזה יקרה גם לך?
"היו תקופות שאמרתי לעצמי 'אני לא יכול יותר'. עשיתי טיסות ארוכות במחלקת תיירים וסבלתי ממש. אז התחלתי להגיד לעצמי שזהו אני לא טס יותר במחלקת תיירים וזה עוזר מאוד. אנשים חושבים שזה פינוק, אבל זה המקום שלנו לנוח עוד טיפה לפני הופעה וזה עוזר מאוד".
לסיום, בשנתיים האחרונות לא הופעת במקסיקו, האם יש לזה קשר למצב המסובך שם? כמה זה קשור למקרה המצער של רונן דהן ז"ל?
"לא הופעתי שם משהו כמו שנתיים שלוש כי הלו"ז לא אפשר, אבל בעבר הופעתי שם המון. אף פעם לא חששתי, למרות שניגנתי גם במסיבות קטנות שלא היו הכי מקצועיות. אני כן זוכר אירוע ספציפי בצי'וואווה. הלכתי בלילה וראיתי אזרחים רעולי פנים עם M16 והתחלתי לחשוש. כששאלתי את המפיק הוא אמר לי 'אל תדאג, הם שומרים על המסיבה'.
נשמע מפחיד.
"מאז יש חששות, כי אתה יכול להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. מה שקרה עם רונן הגביר את החששות, אבל אני מאמין שמוזיקה מנצחת הכל ואני רואה את עצמי מופיע שם שוב. את רונן פגשתי כמה פעמים בברזיל כשניגנו באותו אירוע. הוא היה אדם מאוד שמח ומצחיק והיה מאוד כיף בסביבה שלו. מהמעט שיצא לי להכיר אותו, היה בן אדם נחמד מאוד. מה שקרה לו פשוט שובר את הלב".