יערה רון רק בת 25, אבל כבר הספיקה להפוך לשם בולט בסצנת ה-EDM המקומית. כרבים מהדיג'ייז בארץ ניגנה במקומות החזקים של תל אביב כמו הייקו, מדיסון ושלוותה והשיא היה כשהוזמנה לנגן בהודו. 2020 הייתה אמורה להיות שנת הפריצה הגדולה שלה, אך הקורונה גם לה שינתה את התוכניות.
"תמיד אהבתי מוזיקה. בתקופה של הצבא ביקשו ממני לעשות פלייליסטים בכל מיני מקומות ללא תשלום", מספרת יערה על ההתחלה. "הייתי מגיעה עם מחשב ומכינה להם פלייליסט עם וירטואל דיג'יי. גם עם חברים תמיד הייתי זו שמקבלת את כבל ה-AUX, תמיד אהבו את הטעם שלי כי הייתי מאוד עדכנית".
"באיזשהו שלב חיפשתי בגוגל מישהו שמלמד תקלוט והגעתי למורה שעשה לי קורס של חמישה שיעורים, הוא לימד אותי קצת על הפלטה שהייתה לו והסביר לי איך לעבוד עם התוכנה. זה לא ממש עזר לי במשהו. חברה שלי עבדה במקום בהרצליה ואמרה לבעלים 'חברה טובה שלי דיג'יי, היא עשתה קורס' ולא ממש ידעתי מה להגיד. הבעלים הזמין אותי לנגן ושם בערך הכל התחיל. יצאתי במיוחד לאפטר של כמה שעות כדי לקנות ציוד ולתקלט וחזרתי לבסיס בשש בבוקר".
מתי התחלת להגיע למקומות יותר גדולים?
"זה היה תהליך ארוך מאוד. בהתחלה הייתי לוקחת כל הזדמנות שהייתה לי, אפילו לבוא ולנגן בחינם כדי להראות את היכולות שלי".
איך קרה החיבור ל-EDM?
"זו המוזיקה שתמיד אהבתי, זה מה שהביא אותי מהתחלה לנגן. כשמביאים אותי לתקלט לפני דיג'ייז גדולים או בחו"ל אני חד משמעית מעדיפה לנגן EDM".
View this post on Instagram
את הצעד הראשון בעולם החתונות עשתה יערה לגמרי במקרה. "עוד לפני שידעתי מה זה לנגן בחתונות פנה אלי זוג באינסטגרם ושאל אם אני עושה חתונות. אין לי מושג למה עשיתי את זה, אבל עניתי להם שכן, לא יודעת מה חשבתי לעצמי באותו רגע. נפגשנו והופתעתי מאוד שהם רצו אותי כי זו ממש הייתה פגישה ראשונה שלי, לא ידעתי איך מתנהלים".
בשנת 2019, הצטרפה לפיינל דראם, אחת מהחברות הבולטות בתחום שנועדה לספק מוזיקה לאירועים וכן לקלאבים. "הם פנו אלי ואמרו שהם רוצים להתרחב אז קבענו פגישה", מספרת יערה. "האמת בהתחלה לא היו לי ציפיות, אבל זו חברה מדהימה. בהתחלה נכנסתי בגלל העניין של המועדונים אבל לאט לאט נכנסתי גם לתחום החתונות".
איך עושים את המעבר ממוזיקה של מועדונים לחתונות?
"החתונות כיום מזכירות מועדון בהרבה מובנים. בשניהם אתה כבר לא מנגן בשיא הערב דיוויד גטה אלא עומר אדם. הפער כבר לא כל כך גדול. ברחבת הריקודים אני מתנהלת קצת שונה וכן מכניסה דברים שמתאימים גם למבוגרים וגם לצעירים, אבל כשנהיה מאוחר אפשר כן ללכת על גישה של מועדון כי הזוגות בדרך כלל כן אוהבים רגאטון, אלקטרוני והיפ הופ. אלה ז'אנרים שפעם לא היו בחתונה".
כדיג'יי שמנגנת EDM, הוזמנה יערה לנגן ב-2018 בהודו וחזרה לנגן שם גם בשנה שעברה. "בפעם הראשונה מאוד התרגשתי", מספרת יערה. "יש שם אחלה קהל שזורם על הכל". בעקבות אותה הופעה בהודו, קיבלה יערה מייל לנגן ביעד שאז נראה דמיוני לישראלים – דובאי. "הם לא כל כך הבינו שאני ישראלית למרות שהיה כתוב. הייתי צריך לענות להם למייל ולענות להם שאני מאוד רוצה ושאני לא יכולה בגלל שיש לי דרכון ישראלי. הם ניסו למצוא אלטרנטיבות אבל זה לא הלך".
למרות שהיא מגיעה מעולם המוזיקה האלקטרונית, יערה לא מוצאת את עצמה נסחפת אחרי טרנד הטכנו. ״זה חד משמעית טרנד ולדעתי הוא מתחיל לדעוך קצת. היום יש להיטי טכנו קבועים שמנגנים ואנשים לא מכירים את האמנים המוכשרים שבנו את הסצנה הזו. עם זאת, המודעות לז'אנר עלתה בשנים האחרונות אני בטוחה שיש אנשים שבאמת מתחברים לזה. אני זוכרת את עצמי יוצאת בגיל 19-18 למסיבות טכנו עד 10 בבוקר בבלוק כשהחברות שלי בכלל לא הכירו את זה והיום זה הפוך - אני זו שלא יכולה לשמוע את זה מאז שזה הפך למיינסטרים".
View this post on Instagram
בניגוד לדיג'ייז אחרות, יערה לא רואה את המגדר כחלק חשוב מהיותה דיג'יי. "אני שמה מאחור את כל ההתעסקות במגדר ומתעסקת במוזיקה. מי שמכיר אותי לא מתייחס אלי כדיג'יי אישה אלא פשוט כדיג'יי בתחום. כן, היו מקרים שהייתי מגיעה לאולם ואנשים חשבו שאני מלצרית כי הם לא האמינו שבחורה כמוני יכולה להיות דיג'יי של חתונה, אבל אני לא מתעסקת בזה".
"היו מקרים שהייתי מגיעה לאולם ואנשים חשבו שאני מלצרית כי הם לא האמינו שבחורה כמוני יכולה להיות דיג'יי של חתונה, אבל אני לא מתעסקת בזה"
את השנה האחרונה פתחה יערה בתחושה שסוף סוף היא הולכת לעשות את קפיצת המדרגה שלה. "פתאום נפתחו אופציות בחו"ל. עוד אירועי חברה ביוון, הצעה לחזור לנגן בהודו והזמנות מקפריסין ובורגס. גם בתחום החתונות היו לי הרבה יותר חתונות ממה שחשבתי שיהיו לי. גם מבחינת פיינל דראם זו הייתה אמורה להיות השנה שלי, אבל אז הגיעה הקורונה ושינתה את התוכניות".
איך התמודדת עם זה?
"לא נעים להגיד אבל בהתחלה ממש נהניתי מזה כי חשבתי הרבה על איכות הסביבה. אמרתי 'וואי איזה כיף אין מכוניות' והשתדלתי לראות את הצד האופטימי. אבל כשהתחילו לפתוח דברים חלקית ואומרים 'זה כן, זה לא וזה אולי', זה הפריע לי". יערה לא חוסכת בביקורת על התנהלות הממשלה בנושא הקורונה. "נתנו לנו בהתחלה אישור לעשות אירועים של 30 איש בשביל שנגיד תודה ונעבוד אבל אף זוג לא יעשה אירוע של 30 איש כי זה לא משתלם. האישור המאולץ הזה לא שווה כלום בשבילנו".
View this post on Instagram
את חושבת שצריך לפתוח את המועדונים?
"כן. אנשים גם ככה התחילו לחפף עם הכללים וזה גם השלב שכבר צריך ללמוד לחיות עם המגפה. אף אחד לא באמת יודע על הקורונה יותר מדי וכל הזמן לומדים עוד ועוד, אז איך מעזים לעצור לנו את העבודה ככה? בואו לא ניתמם, כל הארץ חתונות ומסיבות ואנשים כבר מאוד משוחררים. זה מגיע מהמקום שמבינים שאין מה לעשות, צריך ללמוד לחיות עם זה. אני באמת מבינה את הרצון למנוע תחלואה, אבל גם ככה יש המון מסיבות לא חוקיות ששם אין שום הקפדה. צריך לחשוב אם המחיר הזה של לעצור לכל כך הרבה אנשים את העבודה משתלם".
לדעתך זה קשור לסוגיית המנהיגות?
"זה לא עניין של חוסר הנהגה אלא עניין של חוסר ידע, אף אחד לא באמת יודע יותר מדי על המגפה הזו. מנסים משהו ואז שבועיים אחרי רואים אם זה עובד. אנשים פשוט הפסיקו להקשיב ועושים מה שהם רואים לנכון".
"איך מעזים לעצור לנו את העבודה ככה? בואו לא ניתמם, כל הארץ חתונות ומסיבות"
איך הרגשת עם המענקים שקיבלתם?
"ברור שאני לא מרוצה אבל האמת שאני בכלל לא רוצה לדבר על עצמי כי אין לי משפחה לפרנס ואין לי או הוצאות גדולות אז אני מצליחה להתנהל. אני כן יכולה להתמודד עם זה בגלל כסף שחסכתי עד עכשיו. עם זאת, יש איתי אנשים שיש להם משפחות והם רגילים להרוויח טוב מעסק שהם בנו 20 שנה ופתאום עוצרים להם את זה, זה באמת כואב ומדאיג".
המחסור באירועים שבהם היא מנגנת גרם ליערה לשבת יותר באולפן ולהשקיע יותר בהפקה, מה שהוליד מספר מאשאפים מקוריים. "זה התחיל מרעיון של דודו (פריז, בעלי פיינל דראם, ז"צ) למאשאפ מיוחד כזה ליום האישה שאני בכלל לא רציתי לעשות כי לא רציתי לעשות משהו שמדגיש במיוחד את זה שאני אישה וכו'. בסוף דודו שכנע אותי ועשינו את זה. שילבנו שם כל מיני זמרות וקיבלנו תגובות מעולות".
"אחרי זה אמרתי 'יש זמן, למה שלא אעשה עוד כאלה?' יצאו מלא שירים שאין איפה לנגן וחשבתי מה לעשות איתם וזו הייתה דרך טובה לתקשר עם הקהל. זה משהו שנראה שעשיתי בחמש דקות אבל האמת שממש השקעתי בזה. בכל סרטון שאני מעלה דופק לי הלב כי אני לא יודעת אם יאהבו אבל האמת שקיבלתי על זה תגובות מאוד טובות".
View this post on Instagram
בתקופת הסגר, מצאה את עצמה יערה על המשאיות העירוניות, שעברו בין שכונות מגורים במטרה לשמח ולעודד את התושבים. "זו הייתה מן מסיבת מרפסות כזו וזה היה סופר מגניב. אנשים עשו לנו שלום כאילו באנו להציל את העולם. חזרתי מהמשאית עם המון אנרגיות בגלל שרוב האנשים היו סופר מבסוטים מזה".
היו כאלה שלא?
"כן ואפילו הותקפתי פעם אחת. ניגנו איפשהו באזור השרון בסביבות 20:30. ראיתי מישהו גדול ומחוטב. הייתי עם האוזניות ופתאום אני רואה אותו רץ לכיוון שלי, צועק 'אני אגמור אותך, אני ארצח אותך' ודופק לי על המחשב. מצאתי את עצמי נאבקת איתו. הוא בא להכות אותי. למזלי, המפיק שהתעמת איתו קלט את זה בזמן ומשך אותו אחורה ממש לפני שהוא הצליח לפגוע בי ואז כבר המשטרה שליוותה אותנו הגיעה. מסתבר שהוא התעצבן שאנחנו מנגנים בשעה כזו בגלל הילדים שלו".
"ראיתי מישהו גדול ומחוטב רודף אחרי המשאית וצועק לי 'אני אגמור אותך אני ארצח אותך'. למזלי, מי שהיה איתי עצר אותו"
בשבועות האחרונים, יש התעוררות כלשהי בחתונות. "בהתחלה ההחלטה של הזוגות הייתה מאוד תלויה בתקשורת. כשהייתה הודעה שיש הקלות הייתי מקבלת עשרות טלפונים וכשהיו הגבלות, עשרות ביטולים", מספרת יערה. "עכשיו כבר לא משנה מה אומרים – הזוגות פשוט רוצים לסיים עם זה ולא תמיד בקטע טוב".
מה זאת אומרת לא בקטע טוב?
"היה זוג שאמר לי 'נאלצנו לדחות ארבע פעמים ויאללה, בא לנו לסיים עם האירוע הזה' וזה עצוב לי. אלה אנשים שמתחתנים, אמור להיות להם הכי כיף בעולם, הם מזמינים את כל האנשים שהם אוהבים ואיך הם כבר רוצים לסיים לפני שזה יתחיל? כדיג'יי זה מבאס לשמוע את זה כי אתה בא עם אנרגיות והכל. זו גישה מבאסת, אבל אני יכולה להבין מאיפה היא מגיעה".
בימים אלה, מנגנת יערה במסיבות שקיעה על החוף בהרצליה. "אני רגילה בדרך כלל להרקיד אנשים וזה מוזר לנגן מול אנשים שיושבים, אבל אני משתדלת להסתכל על היתרונות של זה – להיפתח מוזיקלית, לנגן דברים שאני לא שולפת באוטומט וכאלה. זו אווירה שונה וממש נחמד".
View this post on Instagram
יערה התייחסה גם לתרבות ההטרדות שקיימת במועדונים. "כן היה מצב שיצאתי למועדון, מישהו נגע לי בתחת ופשוט נעלם. זה קורה יותר ממה שחושבים. התחושה אחרי היא 'מה עובר לכם בראש? למה אתם חושבים שמותר לכם לגעת בי?'".
מה עשית?
"האמת? לא לקחתי את זה יותר מדי קשה ואני לא יודעת למה. לא השתתקתי ברמה של 'נגעו בי אני לא יכולה להיות פה יותר', אבל זה לא דבר נעים בכלל. אין לי מושג למה לא אמרתי למאבטח. זו סיטואציה מוזרה, לוקח זמן לקלוט מה קרה ואני כן יכולה להבין בחורות שלא ישר אומרות לאבטחה. בסביבה כזו צפופה גם קשה לראות מי בדיוק זה היה".
מה הלאה?
"אני ממשיכה בחתונות. אני מתה על זה".
בתור דיג'יי שרוצה ליצור מוזיקה משלה ולנגן אותה, זה לא מתנגש?
"אלה שני עולמות שונים שצריך להפריד ואני מודה שכרגע אני לא מצליחה. השאיפה היא כן לדעת להפריד את זה ולתת מקום לשני הדברים".