180 מיליון שקל. זה הסכום שתחום ההפקות הפסיד בפורים האחרון. ואם הקורונה תמשיך לשלוט בחיינו בחודשים הקרובים? עולם האירועים וסצנת הלילה עתידים להפסיד למעלה ממיליארד שקל שיהוו את קריסתה באופן רשמי. רגע לפני שזה קורה, ובתקווה גדולה לתמיכה מצד המדינה, העלנו על הקו את המפיק גי דרייפוס (DGTL, Port2Port, Lost In A Moment), המפיק איתן סלימי (קבוצת בלוסטון) ואת הבעלים של מועדון הבארבי, שאול מזרחי.
במרחק של למעלה מ-2 מטרים של ביטחון, נדמה כי אנשי הלילה, שרגילים לתחרות אינטנסיבית, מעולם לא היו קרובים יותר אחד אל השני והכל למען האינטרסים המשותפים שנועדו לקיים מטרה אחת – הישרדות.
"אני יכול לספר שמהצד שלי, הפקת Lost In A Moment אותה הייתי צריך לקיים בפורים האחרון בוטלה וגרמה לי נזק כלכלי כואב", מספר המפיק גי דרייפוס. "כמו כן, גם ההופעות של רד אקסס וג'ניה טרסול אותם אני מייצג בוטלו - טורים בארה"ב, קולומביה, אירופה – כל הפעילויות של חודש מרץ פוצצו ונראה כרגע שגם אלו של אפריל ומאי. המשמעות של הסיפור הזה היא קשה" – "מה זה קשה? היא הרסנית", מצטרף המפיק איתן סלימי אליו אנו מפנים את השאלה הבאה.
איך למרות תחילת הבידוד לכלל הנוחתים בנתב"ג הצלחתם לקיים את האירוע בניצוחו של אלן ווקר הנורווגי?
"בכנות, אני לא יודע אם זה עבד לטובתנו או לא. בגלל ההתחייבות לבתי המלון, לבטל אירוע באילת זה מאוד בעייתי. כשיש 1,000 חדרים וחדר עולה 1,600 שקל ליומיים, מדובר בנזק מטורף ולכן החלטנו לקיים את האירוע. למזלנו, הצלחנו שאלן ווקר ייכנס לארץ ממש ברגע האחרון, הייתה לו טיסה מנורבגיה דרך צרפת כשעד הרגע האחרון לא ידענו אם יסכימו לו להיכנס. בסוף כדי שזה יקרה, הוא נאלץ לשנות את המסלול ולעבור דרך אמסטרדם ופולין. למעשה, הוא האמן הגדול היחיד שהופיע כאן במהלך החג – באותו יום רה"מ הודיע כי המצב משתנה. למרות הכל, ספגנו הפסדים רבים. המון אנשים לא הגיעו ו-150 חדרים נותרו ריקים. הצפי היה הצלחה מסחררת, אמן בסדר גודל של אלן ווקר מגיע לישראל זה דבר שאמור לעשות לא מעט רעש ובסוף כשמגיעים רק 2,500 איש, חצי מהכמות המשוערת, זה אומר שהפסדנו ולא מעט".
ולא מדובר באירוע היחיד של קבוצת בלוסטון. בין היתר אתם בשותפות עם המותג "טריפינג" שהפיק את הלונאר פסטיבל.
"זה אירוע קשה מבחינה נפשית, כלכלית והתנהלותית. חמישה ימים לפני האירוע עמדנו על 11,000 כרטיסים מכורים, כבר בראשון בערב רצינו להודיע על סולד אאוט ולנתק טלפונים כי הרישוי עמד על 14,000. כשהגיעה הגזרה בנוגע לאמני חו"ל סגרנו ליין אפ ישראלי. כשהגיעה הגזרה להגביל התקהלות עד 5,000 איש, החלטנו לחלק את הבליינים בין שני ביתנים ולתת להם לבחור איפה לחגוג. כשקבע בית המשפט ממש בסמוך לתחילת האירוע כי אין לקיים את ההפקה תחת שני ביתנים ביניהם יחולקו המבלים, זו הייתה דרמה אמיתית".
איך באמת מתמודדים עם תגובות נזעמות של 5,000 איש שלא יוכלו לחגוג את פורים כפי שרצו?
"היה לנו מזל אחד – שיועץ הבטיחות הצליח לייצר חוצץ רציני בין ביתן 2 לאזור בו היה עתיד להתקיים האירוע המקביל. אחרת זה היה מביא לפי דעתי למספר לא מבוטל של פצועים ובצורה לא קלה, אנשים סירבו להאמין שזה קורה להם – הגיעו למקום 9,000 איש ולא הייתה לנו עזרה של משטרה. בשבילי זה היה פורים של חלום בלהות".
לחלום הבלהות של סלימי שותף גם שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי.
מתי בפעם האחרונה נסגר מועדון הבארבי?
"ביום כיפור לפני 26 שנה. זו הרגשה זיפט, ואני אפשט את זה: כל ההופעות והאירועים מאמצע מרץ ועד אמצע אפריל – הכל מבוטל ונראה שעוד יבוטלו נוספים. מדובר באירועים שכבר נמכרו אליהם הכרטיסים, מדודו טסה שהוא סולד אאוט ועד הופעות חו"ל כפולות שעומדות על סולד אאוט גם הן. אנו מדברים על אלפים של כרטיסים שמשונעים קדימה עבור מופעים שיערכו בקיץ והמכה היא כואבת – הקהל ממהר לבטל עוד לפני שאני יודעים מה יהיה פה בעוד 3 חודשים".
מה היה עוזר?
"אם היה אפשר לקיים הופעות של עד 100 איש עוד היינו שורדים, אבל קצב ההחלטות במדינת ישראל הוא נמהר, קרוב לוודאי מהיר יותר מקצב ההידבקות. אנחנו עוברים תוך 24 שעות ממצב של הגבלות עד 5,000 איש ל- 100 איש ומשם לעשרה אנשים ומשם לסגור את דלתות בית המשפט. שלא תטעה, בריאות הציבור לנגד עיניי והיא חשובה מאוד אבל אני טוען שהפרנויה והלחץ מובילים את מדינת ישראל לכאוס כלכלי ובסופו, לא נמצא מתים מקורונה אלא אנשים שאיבדו את נפשם בגלל היסטריה מיותרת אליה מובילים אותנו. באיטליה כבר זיהו עליה של פי 4 במספר ההתאבדויות. העניין הכלכלי הוא העניין האמיתי כאן, סצנת הלילה היא רק חלק קטן ממנו".
סלימי מוסיף: "החלק הוא קטן, אך משמעותי מאוד. מדובר בכלי ההסברה הטוב ביותר שיש למדינת ישראל והוא עתיד להיעדר מידינו לעוד הרבה זמן. גם כשנסיים עם הסאגה הזאת, ייקח עוד הרבה זמן עד שיאשרו את נחיתתם של אמנים ממדינות אחרות כאן. אני לא רואה את זה קורה לפני אוגוסט – ספטמבר, יש לי ספק גדול אם ייפתחו את הגבולות ללא הגבלות כאלו ואחרות על תיירים".
משרד התרבות הכריז כי יוסיף שני מיליון שקלים עבור הקרן לסיוע לאמנים במצוקה ויעבור להופעות לייב מהמרחב הציבורי למרחב הדיגיטלי, נראה כי פתרונות יצירתיים עבור סצנת הלילה טרם התקבלו. כמה זמן תוכלו להחזיק ללא התערבות ממשלתית?
"אני חושב שזנחו פה תעשייה שלמה", טוען מזרחי. "כל הפעילות של הופעות הלייב מבית זאפה ב-N12 היא מבורכת, אך היא טיפה בים. יש קופאים, טכנאים, בק-ליינרים, מנהלות הצגה, אלפי עובדים 'שקופים' שדואגים לכך שכל הופעה תעבוד וכרגע הם לא עובדים. תנו לנו לקיים הופעות ל-100 איש במתכונת מרחק שני המטרים הנדרשים וכך נצליח גם לפרנס אנשים, גם להוציא אנשים מהסטרס, גם לבנות אירועים חדשים שאולי ימציאו את עולם התרבות המקומית מחדש".
זה יעזור?
"2-3 נגלות כאלה ביום ואפשר לשרוד. אין לי דחף לקושש כספים מהממשלה שעדיין לא לקחה החלטות איפה שצריך ולתת לי הארכה על תשלום מע"מ של 14 יום לא נותן לנו באמת משהו. הבעיה שלנו היא העברת הכספים לספקים ממש בתחילת החודש הבא - אין לנו כסף לזה".
סלימי: "אני בא מעולם קצת אחר שבו אין טעם לקיים אירוע שעומד על פחות מ-500 איש אלא אם כן אנו מדברים על אמנים ישראלים. אני רוצה לקוות שיעשו צעדים דרסטיים שייגמרו את הסיפור הזה תוך שבועיים. כרגע אני לא רואה את זה קורה. ברגע שיפתחו את השערים לאמנים אני מאמין שהסצנה הזו תחזור לחיות, אני לא רואה את עצמי שורד לאחר חודש מאי. יש כאלו שייפלו לפני, יש כאלה אחריי, אבל בקצב הזה לתרבות הלילה לא נשאר יותר מדי זמן לשרוד".
דרייפוס: "אני חייב להגיד שאני רואה את הדברים קצת אחרת, יותר כמו אפקט דומינו. מדובר במשבר עולמי, אף אחד לא חסין לדבר הזה, בכל התחומים ובכל התפקידים. אף אחד לא יודע איך לטפל בזה והצעדים שנעשים הם דרמטיים וכואבים, אבל אני דווקא בעד כמה שיותר בידוד וניתוק מגע כדי למגר את הסיפור הזה כמה שיותר מהר ואז באמת נתחיל לדבר על הסיוע. לסיפור שלנו יש שני צדדים: כאלה שלא הרוויחו משכורת וכאלו שהפסידו מיליוני שקלים בגלל שנאלצו לשלם כסף עוד לפני תחילת קיום האירועים".
יכול להיות שאנחנו נכנסים לסחרור שלא נצא ממנו?
מזרחי: "אנחנו צריכים משאבים כלכליים לפרסום כדי לדחוף את האירועים הבאים ולצערי בסוף המדינה חוסכת בתרבות, שם גוזרים וגם כשיחליטו לפתוח את דלתות המועדונים והקלאבים – להביא שוב את הקהל שגם ככה לא הרוויח תקופה מסוימת, זה יהיה קשה. ההפסד שלנו לא נמדד רק עכשיו, אלא גם אחרי שכל הסיפור הזה ייגמר".
נדמה שהקורונה גורמת לסצנה די מפולגת להתאחד ולהילחם על האינטרסים המשותפים כמעט באופן סינרגטי. כשהכל ייגמר, איזה סצנה נגלה פה?
מזרחי: "נחזור לסורנו, תחרות זה דבר טוב. בכל מקרה, איגודי המפיקים והברים והמועדונים חזר לפעול וזה דבר מדהים, זו פעם ראשונה שאנחנו פוגשים אחד את השני פנים אל פנים, אוספים כספים למען מטרה משותפת ואני שמח לגלות את השינוע של הדברים, ככל שנהיה מגובשים יותר סביב האינטרס המשותף כך נוכל להשיג יותר. לעניות דעתי, האיגוד צריך לדרוש יותר ולעבוד בצורה אסרטיבית יותר, אבל הכיוון הוא חיובי. אנחנו חייבים לרפא את הענף".
האם מדובר בקושי הגדול ביותר שהסצנה התמודדה איתו או שהיא ידעה ימים קשים יותר?
דרייפוס: "זה הקושי הכי גדול שהתמודד העולם בשנים שאנחנו חיים. גם כשאוטובוסים התפוצצו כאן לאנשים הייתה את האפשרות לנקות את הראש בחו"ל, היום גם זה כבר לא רלוונטי. השמיים נסגרים בכל העולם וחצי ממנו נמצא במצור. זה לא משהו שיכולנו לצפות, לא ידענו דבר כזה ולכן הסיפור הזה לא שייך לאף תעשייה כזו או אחרת. מדובר באירוע כלל עולמי ואין לנו אלא לנסות להתגבר".
כשהחל גל ביטולי האירועים של פורים בעקבות הנגיף היו לא מעט תגובות נזעמות של בליינים בדפי האיוונטים השונים. יש לכם איזשהו מסר אותו תרצו להעביר?
דרייפוס: "באופן אישי באירוע שלי לא הרגשתי שהיו יותר מדי תגובות נזעמות, אבל אם להתייחס באופן כללי לסוגיה, מרגיש שהבליין הישראלי לא פעם ממהר מדי להשחיר את ההפקה וכשמגיע המומנט הזה שמשהו משתבש תמיד יהיה מי שיקפוץ ויצעק בקול רם 'זיינתם אותי'. זה בא מן הסתם מתוך הרגל החיים במדינה שמלאה בקומבינות ועקיצות, אז התחושה הכללית פה היא שעובדים עליך ולפעמים התגובות האלה מגיעות גם
לתחום שלנו. האגרסיביות הזו לא שייכת לענף שלנו ואינה מוצדקת".
סלימי: "אני רק יכול להצטרף למילים של גי ולקוות שאף אחד לא באמת חושב שעל דעת עצמנו החלטנו לסגור ביתן ולהחזיר לאלפי אנשים את הכסף במקום לתת להם ליהנות. התגובות לא היו צריכות להיות מופנות אלינו אלא אל משרד הבריאות שלאחר כל האישורים הנדרשים לקיום האירוע הצטרף ואישר את קיומו תחת שתי רחבות וארבע שעות בלבד לאחר מכן מוציא סירוב בטענה כי "מדובר באירוע אחד" – זו בדיחה".
אז מה? נסיים באווירה פסימית?
סלימי: "להפך. פנינו יכולים להיות רק לימים יפים יותר. עוד יכתבו הרבה על פורים האחרון, מעל כל צל של ספק כפרק הזמן הקשה ביותר שידעה הסצנה. נקווה לטוב".
