דרוויש הוא מעל כל צל של ספק אחד האמנים האהובים בסצנה האלקטרונית המקומית. מוזיקת הטראנס אותה החל ליצור לפני 20 שנה זוכה להכרה מתמדת מצד בלייני ישראל וב-2015 חובקה ע"י מארינה מקסימיליאן בלומין לכדי פרויקט מוזיקלי משותף. מלבד כיבוש כל במה אפשרית בארץ ובעולם, מתרכז דרוויש בבניית האימפריה האלקטרונית שלו שנפרסת על שני אירועים נוצצים, כשמאחורי אחד מהם עומד סיפור עצוב במיוחד. פורים הקרב ובא עורר את ההזדמנות להביא את סיפורו של האיש הכי מתוק בסצנה. ראיון על החיים, על המוות ועל הטראנס שביניהם. דרכו של דרוויש.
"קוראים לי דוד אברמוב, אני בן 43, נשוי ואבא לחמישה ילדים. אני יודע שככה פותחים לרוב ראיונות, עם הסטטוס הזה שלך, אבל באופן אישי לי זה חשוב. אני מבין שבעולם תוכן שבו אני מתעסק, הסטטוס שלי הוא לא דבר טריוויאלי. חיי לילה הם התנגשות ברורה עם חיי המשפחה, הם מפרים את האיזון והיו משברים בדרך, אבל כשאתה מתייחס לחיי הלילה כעבודה ומנסה לבנות לך לו"ז ברור – אתה מבין שהכל שטויות ומה שממלא אותך בסופו של דבר אלה האנשים שמחכים לך בבית".
איך נראים באמת חיי היום יום שלך?
"מלבד היצירה וההופעה, לרוב העבודה שלי היא די משרדית. אני קם בבוקר, פותח את המחשב וממשיך בתכנון ההפקות הפרטיות שלי. יש שני אירועים קבועים שלי שהם ה-Desert Adventure בכפר הנוקדים שרץ כבר 17 שנה ואירוע פורים שרץ כבר 4 שנים. גם השנה האירוע הזה יהיה משוגע במיוחד".
הפקת פורים היא אירוע קרחניסטי, אבל ל-Desert Adventure יש משמעות מיוחדת יותר עבורך לא?
"בעבר האירוע הזה היה לזכר אחי, איציק, אבל לפני כמה שנים החלטתי לחתום את הסיפור שיש לי עם המוות שלו".
דוד לא התחיל לבדו. את דרכו המוזיקלית מצא דרך אהבתו לריקוד כשטראנס היה לסאונד הקל ביותר עבורו להתחקות אחר התנועה. הוא החל לנגן בגיל 20 לצד אחיו איציק שהיה למרכז הכוח למשיכת הקהל לאותן מסיבות אותן שהחלו להפיק יחדיו תחת הכינוי המוזהה איתם, "השמנים". המסיבות המחתרתיות שלהן הפכו לשם דבר בקרב בלייני ישראל ונמשכו לאורך שנתיים בועטות במיוחד. ב-2002 איציק חלה במחלת הסרטן וחצי שנה לאחר מכן הוא נפטר. דוד, שלא מצא את דרכו להיקשר בזיכרונותיו מאחיו בבית הקברות, החליט למצוא אותן במסיבות שיקיים לזכרו, מסיבות אותן פקדו לאורך השנים אלפי בליינים, כאלו שהכירו בדמות החייכנית וכאלו שלא. אבל דוד רצה להתקדם.
"אחרי 12 שנה של מסיבות לזכרו של אחי הבנתי שנשמה רוצה להתקדם הלאה. הייתה לי הבנה בזכות אשתי שהגיע הזמן לשחרר את הסיפור הזה. המסיבה הזו מילאה אצלי חלל אבל קיבלתי את העובדה שצריך להמשיך בחיים האלה. במסיבה האחרונה שהתקיימה בסימן לזכרו לקחתי את המיקרופון ואמרתי דברים אחרים ממה שהייתי אומר לכולם בסוף כל מסיבה".
מה אמרת?
"'תודה רבה לכל מי שזכר, הכיר ובא לחגוג את יום הולדתו של איציק במשך כל השנים שהוא איננו כאן – לכל מי שהכיר אותו ולכל מי שהכיר אותו דרך האירוע הזה. איציק הוא חלק גדול מנשמתי, אבל עד כאן. לא נקיים יותר את מסיבת יום הולדתו של איציק השמן, החלטתי לנסות ולשים את המסיבה לזכרו של אחי מאחוריי ולצאת לדרך חדשה'. שמרתי את המילים האלה במשך כל האירוע לעצמי וכשהחלטתי לבשר לאורחים על ההחלטה להתקדם, המון אנשים קיבלו את זה בכאב ובבכי אבל ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון".
האם הכאב והצער שינו באיזשהו אופן את הקווים המוזיקליים שלך?
"האמת שלא. מוזיקה הייתה בנשמה שלי ושל איציק מאז ומעולם, כשאיציק היה זה שאחראי להביא את האנשים ואני על הפן המוזיקלי והתפעולי. ההתפתחות המוזיקלית שלי קרתה מטבעה ללא קשר למוות של אחי, אבל היו קווים ברורים שכן השתנו והם אלו של אופי התעסוקה עצמה – הבנתי שאין לי את הפריווילגיה להתעסק רק במוזיקה שלי, כדי לבטא אותה אני צריך להיכנס גם לנעליים של אחי ז"ל ולהביא את האנשים. אז התחלתי לעשות אירועים קטנים שלאט לאט גדלו ונהיו מה שנהיו. עם כל הכבוד להפקות אחרות, האירוע שלי בכפר הנוקדים הפך להיות רחוק מכל מה שמזוהה עם הסצנה ונועד לשמש כבועה עבור חבר'ה בוגרים שבעבר היו פריקים של מוזיקת גואה והיום מנהלים את חייהם השגרתיים. אני מציע להם לעורר את החיידק הזה שעדיין בוער בתוכם".
תסביר את החיידק הזה.
"בי החיידק הזה נדבק כבר בגיל 16 כשנחשפתי לדבר הזה שנקרא מסיבת טראנס, זה היה בירושלים והלכנו כמה קילומטרים טובים ברגל כדי להגיע בסך הכל לאיזה סוף של אירוע. למרות שזה לא נמשך יותר מדי זמן, הכמה שעות שהיו לנו שם התגלו כחוויה מסעירה. רוב האנשים שמגלים את מה שאני גיליתי הם אנשים צעירים, אבל בחיים כמו בחיים, גם בגיל 40 יש אנשים שנזכרים לעשות ספורט, יש כאלה שפתאום מתחילים לצייר ולפסל ויש כאלה שמתאהבים במוזיקה האלקטרונית. הטראנס הוא אותנטי, המסרים הפשוטים שלו שלא מתחבאים מאחורי טקסטים נשגבים, הם אלו שמצליחים לקנות כל אדם שמסכים לפתוח את האוזן. הריקוד, הוא שחרור, הוא ריפוי. ביום שישי האחרון הזמינו אותי לנגן מסיבה פרטית ל-100 איש באיזה לופט פנסי בתל אביב".
טראנס בלופט יוקרתי?
"בסוף הסט ניגש אליי בחור ואמר לי 'אחי היה מדהים, אף פעם לא הייתי במסיבת טראנס' ועניתי לו שגם האירוע הזה הוא לא מסיבת טראנס, שרק המוזיקה הייתה בגוון הטראנסיסטי וכל השאר לא באמת עונה על הפרמטרים של הדבר הזה שהוא מתכוון אליו'. הוא הקשיב ופתאום הוא אומר לי 'אני איש של טכנו ויותר אני לא הולך למסיבות טכנו'. הסתכלתי עליו וראיתי בחור צעיר, תל אביבי יפיוף כזה, חמוד, לא קשור לסצנה ולא כלום. הוא פגש משהו בו, בעצמו. אני רק שימשתי כאמצעי. הסאונד שהוא שמע העצים אצלו איזושהי חוויה מסעירה וחוויות חזקות נדבקות לכל החיים, זה טבען. עכשיו, גם הוא נדבק. אז אתה מבין מה זה החיידק הזה?".
החיידק הזה מורכב מסמים פסיכדליים או ממוזיקה פרופר?
"מוזיקה פרופר. הסמים הם קיצור דרך. אם יש לך סבלנות, אתה יכול להגיע לאותה הנקודה שמגיע אדם שכן משתמש בסמים וזאת בלי שום עזרים כאלו ואחרים. הדור החדש הוא דור מהיר שלא יודע לדחות סיפוקים וקשה לו בלי. פשוטו כמשמעו, טראנס הוא מצב תודעתי אליו הסצנה רוצה להגיע על הבסיס המוזיקלי והחוויתי שלה ללא שום קשר לסמים פסיכדליים. המצב הזה בו אתה לא חושב על שום דבר ונמצא נטו בתוך הדבר הזה שאתה עושה כרגע, הוא מצב תודעתי שקיים לאורך כל התפתחותו של הגזע האנושי, סצנת הטראנס היא פשוט הוורסיה של שני הדורות האחרונים שלו. לפני אלפי שנים זו הייתה מוזיקה השבטית והיום זו המוזיקה האלקטרונית".
מה עושה אותנו כאלה בעיניך?
"הטכנולוגיה והמגורים במדינה לחוצה שבה טיים איז מאני ואין סיאסטות גרמה לאינסטנט לכבוש אותנו לחלוטין – אנחנו רוצים להכניס קפסולה למכונה כדי להפיק קפה ללא שום צורך בבישול. בגלל זה הטראנס תפס כאן, כי הוא התשובה. הוא הפתרון למכבש הלחצים שאנחנו שרויים בו".
אם כבר מכבש, הסצנה הטכנואידית תמשיך לאכול את הסצנה הטראנסיסטית או שזה עניין זמני כל הטירוף סביב אין ספור הפסטיבלים שקמים כאן מדי שבוע?
"טראנס הוא מקור השראה עבור העולם הטכנואידי. הסאונד האורבני הזה היה שייך למועדונים חשוכים ועכשיו הוא יצא החוצה, לעולם שהסצנה הטראנסיסטית גילתה לפני למעלה מ-30 שנה. אני השתתפתי באירוע טכנואידי שהיו בו סדנאות מדיטציה, מאיפה אתה חושב שזה מגיע? ולא רק ההפקות מושפעות מהסצנה שלנו, גם המוזיקה עצמה של האמנים הטכנואידים - מאמלי לנס דרך נינה קרביץ ועד רד אקסס. יש הצלבה מסוימת של BPM של ז'אנר אחד וז'אנר שני שניתן לגישור, וכשזה קורה – לדעתי אנחנו עדים להתפתחות של עולם מוזיקלי חדש שנמצא עדיין בהתהוות, לעולם טכנואידי שנמצא בפריחה ולעולם טראנסיסטי שממשיך לשמש כמקור ההשראה הגדול ביותר עבור כלל העולמות האלקטרוניים.
נשמע עמוק.
"מי שרוצה להרגיש את ההשראה הזו, מתגלגל לאחד האירועים של הסצנה שלנו. לי, יש שני אירועים שיכולים לענות על הצורך הזה – הראשון בפורים הקרוב והשני יתקיים בקיץ ויארח את פסייניישן, הפרויקט של אייס ונטורה וליקוויד סול. בא לי שיגיעו כבר".