הייתי בכיתה ג' כשדוד שלי קנה מערכת סטריאו חדשה במחיר של אלפי שקלים. לאחר שספג את האש מצד בני המשפחה שלא הבינו למה צריך להשקיע כסף רב "רק" כדי לשמוע מוזיקה באיכות טובה בבית, הוא יצא להתקפה משלו. הוא שלף מארון הדיסקים אלבום בצבע תכלת עליו התנוסס מוח משופד על קרס, קילף את האריזה ודחף את הדיסק למערכת. לפתע, הרמקולים היפיפיים של Dynaudio החלו לגלגל סאונד נעים שמעולם לא שמעתי, קולות מלטפים שהשתלבו לפתע עם קולות בס בועטים.
המשפחה לא הבינה את ההתרגשות הלא ברורה של הדוד, אני לעומת זאת חוויתי התגלות- Albibeno, הטראק הראשון בדיסק, היה הקטע האלקטרוני הראשון ששמעתי בחיי. כשביקשתי ללוות את הדיסק נעניתי בשלילה. זהו זמן טוב להתנצל ולהודות שהדיסק שלך לא נעלם דוד יקר. הוא נגנב. אבל אנחנו אחרי כיפור אז אנא קבל את התנצלותי. המהלך הזה הפך בשבילי את Converting Vegetarians לאלבום האסור.
טעם החטא גילה לי את המוזיקה האלקטרונית הכל כך עשירה של אותם "ימי אינפקטד" ושימש עבורי כחבל הצלה לאוזניים, שנטחנו אין קץ בחרושת המיינסטרימית שהסתכמה פלוס מינוס ב- White Flag של דיידו ברדיו של שנת 2003. חזרתם של הפטריות אל ישראל לרגל מופע שלם בסימן האלבום המיתולוגי, הביא אותי לצלצל לעמית דובדבני, חבר ההרכב, אותו תפסתי רגע לאחר שירד מן המטוס אחרי עוד סיבוב הופעות מוצלח בברזיל. אז מה מחכה לנו?
"את המופע Converting Vegetarians קיימנו בפעם ראשונה בארץ בשוני ב-2015, שתי הופעות שהפכו לסולד-אאוט ומאז נותרה השאלה מתי זה יקרה שוב. אז התגעגענו לישראל ואמרנו בוא נסגור את השנה כמו שצריך. זה מופע שמכיל קטעים משני הדיסקים הכלולים באלבום, נארח את מישל אדמסון לארבעה קטעים ואת מיומנה לשני קטעים. מדובר במופע אינטימי של 2000 איש, רחוק מקרחנה על 145 BPM".
מה מיוחד באלבום הזה מבחינתכם?
"בחרנו להופיע דווקא איתו שהכי כיף לנו להופיע איתו. מאז שוני לא יצא לנו להרים עוד מופע כזה כשרק בשנה האחרונה בחרנו לקיים אותו שוב אבל בכלל באוסטרליה, זה היה מופע מדהים עם קהל שונה שאיפשר לנו פשוט ליהנות על הבמה ולעשות שטויות. פתאום אני יכול למצוא את עצמי על הפסנתר וארז בכלל על הגיטרה. האלבום הזה הוא בין אלו שנתנו לנו את החותמת שלאינפקטד יש את הסאונד שלה והוא אהוב עלינו במיוחד. בדיוק כמו הקהל הישראלי מולו תמיד הכי כיף בעולם להופיע".
הפתעה קטנה שאפשר לספר?
"יש שיתוף פעולה מעניין שלא מופיע על המודעה של המופע".
אחרי למעלה מ-20 שנות פעילות, אתם רואים את ההופעה עם האלבום המיתולוגי כסגירת מעגל מול קהל המעריצים?
"יש אספקט מסוים של סגירת מעגל אבל לא רק, זו באמת הופעה שעומדת בפני עצמה כאירוע עשיר מוזיקלית, שמכיל להיטים על זמניים שיצאו מהאלבום – כולל I Wish. ההופעה הזו אולי משמשת כסגירת מעגל אבל היא חלק אינטגרלי מההתפתחות המוזיקלית של הלהקה, התפתחות שממשיכה להתקיים גם אחרי כמעט 25 שנות פעילות".
למרות שהצד עובד חזק מחוץ לארץ הוא מצליח לעקוב אחרי מצב הבעייתי של הסצנה, במיוחד לאחר המחאה הגדולה שהביאה 50 אלף איש לכיכר רבין. "יש בעיות אבל יש גם דברים טובים שקורים, מספר דובדני. "רק בראש השנה האחרון עשרות אלפי אנשים יצאו לחגוג במגוון אירועים מוזיקליים שונים. יחד עם זאת, אין ספק שסצנת הטראנס עברה שנה קשה עם שלטים של 'תנו צ'אנס לטראנס' וביטולי אירועים חשובים כמו ה'דוף'".
ומה אתה אומר על זה, באמת?
"אם להתייחס למקרים האלה, אני מקווה שיצליחו לפתור את כל הסיפור הזה ולתת לאנשים לרקוד, כי בסוף זה מה שהם באמת רוצים. עבור הסצנה בישראל אני מאמין ששנת 2020 תהיה טובה יותר מקודמתה. לגבי אינפקטד מאשרום, עם השנים באמת ההרכב האלקטרוני הזה נתפס כלהקה ובהתאם לכך אנחנו מקבלים את כלל האישורים לעשות מה שאנחנו רוצים שזה מגניב וזו הזדמנות טובה גם להגיד תודה לקהל שהולך איתנו כל כך הרבה שנים. חזרנו עכשיו מריו וברור שהשורה הראשונה הייתה מלאה בדגלים ישראלים והתמיכה הזו היא מדהימה".
איך אתה מסביר את "צבא המאמינים" הזה? מה הופך את הקהל הישראלי לכל כך רייברי?
"לא סתם יש לנו דיסק שנקרא Army Of Mushrooms, הקהל הישראלי הוא צבא שתומך באינפקטד ותומך גם באמנים ישראלים אחרים- מויני ויצ'י דרך אסטריקס ועד סקאזי. אפשר לראות את הקהל הזה כמעט בכל מופע, בעיקר ברייבים האירופאים. ההרכב שלנו ניגן בטומורלנד לפני 15 שנה כשכבר אז היו שם ישראלים שבאו לתמוך בנו".
"בכל שנה אני שמח לגלות עד כמה מה שהיה נכון אז, נכון גם להיום ובעוצמות גדולות יותר ובמסות גדולות יותר, בעיקר בקרב הדור הצעיר. אגב, מדובר בתהליך טבעי שקורה בכל העולם, בדיוק כמו שיש קהל מעריצים הולנדי שהולך אחרי ארמין ואן ביורן, טייסטו, מרטין גריקס לכל מקום בעולם – כך הישראלים הולכים אחרי האמנים האהובים עליהם וזה מבורך".
איך אתה רואה ההתקדמות של המוזיקה האלקטרונית בשנים הבאות?
"המוזיקה האלקטרונית אמנם הפכה לוורסטילית יותר והקהל נפתח לז'אנרים חדשים, אבל יש לזה מחיר – פחות יצירתיות מהמוזיקאים. זה קורה בין היתר בגלל שיש היום סמפלים מוכנים. אני מקווה שלא ניפול ללולאה בה אנשים יחשבו שלעשות מוזיקה ולהרקיד אנשים זה קל. הקהל חכם ואוהב דברים ייחודיים. תמיד צריך לתת את הצבע והסטייל שלך. את שלנו אנחנו נביא במופע הקרוב".