מאז הפעם האחרונה שפגשנו את רמי שמואל, מפיק מסיבות הטראנס שעומד בראש "Unity", הוא התבשל מספיק בכדי לפתוח את הפה. ולא, הוא לא מחשבן לאף אחד: לא למדינה, לא למשטרה ולא לקולגות. פגשנו את שמואל כשהוא מפטנז על הפקת פסטיבלים ומתחמם על הקווים לקראת מסיבה עתידית למרגלות הר החרמון. בינתיים, העדות היחידה לחייו הקודמים היא החולצה עליה מוטבעת החותמת "Unity".
"בשנתיים האחרונות תרבות הטראנס עברה תהפוכות רבות, אחרי תקופה ארוכה בה המשטרה התעמרה בנו, הצלחנו ליישר איתה את ההדורים ולמצוא את הדרך הנכונה לעבוד כתף אל כתף לאחר הפגנת ׳תנו לרקוד בשקט'".
מה הביא אותך להפגין?
"אני מקיים אירועים מ-2013. אחרי שביטלו לי בדצמבר 2018 את האירוע במרחצאות עין גדי ולאחר מכן במרץ 2019 את האירוע בפורים, הבנתי שאין מה לעשות, צריך לצעוק חזק. במקביל, יצאתי לחשבון נפש אמיתי בנוגע לסיבת הביטולים".
נשמע שהייתה סיבה.
"כן, הייתה כזו ויותר מזה היא הייתה צודקת. אחרי שהפעלתי קשרים, הפעלתי לחצים ועשיתי הכל כדי להבין מה עומד מאחורי הטענה כי ישנו "מידע מודיעיני לסחר בסמים", משטרת ישראל הסכימה לזמן אותי לפגישה ובה פתחו בפני את המידע החסוי כנגד ההפקה שלי. כך גם בהפקה השנייה".
שמואל לא מעוניין להרחיב, בוודאי שלא לציין שמות, אך ברור כי הוא חש נבגד מטעם האנשים שהיו לחבריו ושותפיו למותג המסיבות 'יוניטי'. "זה סכין בלב. שלוש פרסונות שונות בגדו בי בשני האירועים, בחשו מאחורי גבי וכמובן שלא היה לי שום קשר לדבר הזה".
ומה בנוגע להפקות האחרות? גם בהן המידע היה מאומת?
"אני לא יודע וזה גם לא מעניין אותי".
זאת שאלה חשובה, כי בכל זאת הגיעו עשרות אלפים לכיכר רבין למחות על התנהלות המשטרה. גם אני כתבתי על צורת ההתנהלות שנראתה בזמנו בעייתית. שמואל ומובילי המחאה סחפו אחריהם אנשים, ומגיע להם לדעת האם להגיע לכיכר היה הדבר הנכון לעשות. שמואל מסביר למה המחאה כן הייתה צודקת: "אם יש מידע קונקרטי על אנשים שסוחרים, על חומר שיודעים עליו, על מה לא – אז צריך לפעול, להחרים ולפתור את מוקד הבעיה, אסור לגרום לנזקים של מיליוני שקלים בקרב מפיקים שידם לא נגעה בדבר ולפגוע במרחבי הבילוי של הצעירים באופן גורף וסיסטמתי – על זה יצאתי להפגין. על כל הספקים שנפגעו, על כך שז'אנר הטראנס מסומן בידי הרשויות שלא כמו ז'אנרים אחרים".
ניסיתם לשתף איתם פעולה?
"אני בעצמי העברתי למשטרה כל שם של עובד, ספק, שותף ודיג'יי למען השקיפות, ועל מנת שכל מי שיחרוג מן החוק פשוט לא יהיה חלק מהדבר הגדול הזה שהרמנו. 'יוניטי' קיבל אישור משטרה ולא פעם אחת. רק אחרי שקיבלנו את האישור הזה פתאום שלפו לנו את המידע המודיעיני - זה פגע בלא מעט אנשים, במוזיקה ובמותג שבניתי בעשר אצבעות ולראייה, לא שמעתי שהמידע המודיעיני שהיה על ההפקה הבשיל לכדי כתבי אישום של מישהו או החרמה כזו או אחרת של חומרים אסורים. כל מי שהגיע לכיכר יכול להרגיש בנוח, הוא עשה את הדבר הנכון. זו הייתה מלחמה אמיתית על מרחב הבילוי של כולנו, לא על שום דבר אחר".
משכתם את תשומת הלב הציבורית, זכיתם לכיסוי תקשורתי סביר והרגיש שאחרי ההפגנה אף אחד מהמארגנים לא ניסה באמת לצאת לשינוי חקיקה או תקנון סביב קיום אירועים תחת כיפת השמיים. זה היה היעד המרכזי שלכם, זה נאמר מפורשת מטעם לא מעט גורמים מטעמכם.
"לא יצא מזה שינוי חקיקה אבל יצא שינוי תפיסתי בקרב המשטרה".
לכמה זמן הוא תפס?
"לעניות דעתי, לא להרבה. רק שינוי תקנון או חקיקה שתסדיר את אופן הטיפול של המשטרה במתן אישורים לקיום אירועים תחת כיפת השמיים, מספר השוטרים בסחר ואלף ואחת היבטים נוספים -רק אז משהו יזוז פה. עד אז נהיה עם החרב על הצוואר ותלויים במפקד תחנה שמתחבר יותר או פחות לאירועים מהסוג הזה. אחרי הקורונה תהיה פה התפוצצות, אנשים רוצים לחגוג, המחתרות כבר באוויר, אם לא תהיה הסדרה אמיתית לתחום הזה יהיה פה כאוס, משחקי החתול והעכבר יחזרו ובגדול ולא רק אל אירועי הטראנס, זה יתפשט אל כל חיי הלילה. בעולם הזה יש המון אגו וכוחניות ותחרות בין מפיקים שרוצים להראות שאצלם זה יותר גדול ואצלם זה יותר יפה, הקהל ילך אחריהם מצד אחד והמשטרה מצד שני".
יכול להיות שזו בדיוק הסיבה שנכשלתם? שכל השותפים להקמת ההפגנה של קיץ 2019 רצו להיות הצ'ה גווארה של המחאה אבל אף מכם לא באמת נלחם ביום שאחרי?
"ברור, בלי צל של ספק".
ובאופן אישי?
"מרגיש פספוס, בדיעבד לא הייתי צריך להוריד את הרגל מהגז. כל מפיק שיקום בעתיד במדינת ישראל ישלם את המחיר על כך שלא פעלנו גם ביום שאחרי. הייתה לנו הזדמנות לבסס את סצנת הטראנס ובכלל את חיי הלילה כתחום רציני שהמדינה חייבת להתייחס אליו, לצערי פספסנו את הרכבת. תראה מה קורה עכשיו, מישהו מתייחס אלינו? הקורונה גרמה להפסדים של מיליוני שקלים בקרב מפיקים, ברים ומועדונים שנסגרים פה על ימין ושמאל. ספקים תקועים עם סחורה בת חצי שנה שחלקה הלך כמובן לפח, אנשים נותרו בלי עבודה ובלי חיים. מישהו מתייחס אלינו? אני בעצמי ספגתי פגיעה נוספת עם ביטול האירוע בהר החרמון שהיה צריך להתקיים וכרגע נמצא בהקפאה".
מתוך ההפגנות שצומחות עכשיו בבלפור, בצ'ארלס קלור, בגשרים, אתה מאמין שתבוא הישועה?
"לא, יצא לי רק פעם אחת להפגין".
אתה עצמאי, לטענתך הפסדת כסף רב, למה הלכת רק פעם אחת?
"כי איך שהגעתי הבנתי שנמצאים שם רק בעלי אינטרסים מובהקים ששווים מיליונים, שבוכים בטלוויזיה, זועקים לכאורה בשם כולם, בעיקר בשם העסקים הקטנים, ובסוף כשהם מקבלים את הכסף הם נוטשים את הספינה, מי מייצג אותי שם בדיוק?".
ביקרת בעבר את תומכיו של הראל ויזל בקבוצות הוואטסאפ השונות, אתה מדבר עליו?
"עליו, ועל כמותו שיש גם בחיי הלילה – מה שאני אומר לך פה אמרתי גם בקבוצות השונות של הלילה. אם הם לא היו לוקחים את הסיפור הזה למקום הפוליטי ונשארים במובהק על מהות המאבק שלנו, שכולל פעילות שוטפת תחת ההגבלות כמו הופעות, מסיבות ופסטיבלים שיכלו להתקיים תחת מתווה כזה או אחר- הייתי שם אול-אין. אבל זה לא הסיפור".
אתה מתכוון לחזור לפעול בחיי הלילה?
"בוודאי".
ואתה חושב שישמרו לך חסד?
"ברור שלא – אבל גם אז לא עניינתי אף אחד, לא היום וגם לא בעתיד. אני אומר את מה שאני חושב, ברגע שמערבבים לי פוליטיקה בפנים אני לא שם".
הפגנה מעצם היותה הפגנה, קוראת לשינוי מדיניות סביב נושא מסוים, הנושאים האלה קמים ונופלים בידי אנשי הציבור שתפקידם לדאוג לי, לך ולאחרים. למה זה אישיו מבחינתך?
"כי בסוף הכל נצבע ב-׳ביבי לך הביתה!׳, זה לא מייצג אותי. אני מפיק ותפקידו של מפיק זה לדאוג לכלל הבליינים שלו. אולי מחציתם ימניים?".
בקהל עומדים גם אנשים שקוראים לשחרר את אברה מנגיסטו וקוראים נגד אלימות כלפי נשים, לא כולם "שמאלנים" שם. אתה לא חושב שאתה צריך להצטרף למאבק שקורא להציל את תרבות הלילה שספק אם בכלל נותר ממנה משהו?
"שינוי מצב לא יבוא מזה שתחליף את ביבי, הוא לא מי שהביא את הקורונה. הוא הראש אבל יש לו יועצים, יש לו שרים, יש פקידים. יש עוד אנשים שצריכים לטפל בעניין הזה".
והאחריות היא לא עליו?
"מבחינתי זה כמו שעשו לפסטיבל שלי, יש בעיות? אז קוראים לראש ללכת הביתה. בעיניי, זה לא צריך לעבוד ככה. אז, יצאתי להפגין בדיוק נגד המדיניות הזאת, עכשיו בוודאי שלא אצטרף אליה. במקום להפגין שינסו לארגן מתווה מול שר התיירות ושר התרבות, רק שם ימצאו ישועה".
זה קצת רמי נגד העולם.
"זה רמי יודע לעשות אז רמי עושה. אני לא צריך תמיכה של אף אחד, גם היום אני עומד על הרגליים לבד למרות שהקורונה הרסה לי את החיים. יש לי משפחה לפרנס וידעתי שאני צריך לפעול, ואם זה אומר לחזור לחיי העבודה הקודמים שלי כקבלן או לנסות ולפתח את עצמי בנישה אחרת, זה מה שאעשה וזה מה שעשיתי. בסוף החלטתי לפתוח את המקום שלי, ׳עולם האינסטלציה׳. האמת שחלמתי לפתוח את המקום הזה חודש לאחר פסטיבל פורים, שכמובן לא קרה, וגרם לי לנזקים כלכליים רציניים ונאלצתי לדחות אותו".
מטראנס לאינסטלציה. איך?
"אבא שלי ז"ל היה קבלן ואיך שהשתחררתי מהצבא אמרתי לו "'בוא נפתח בית מסחר לאספקה טכנית׳ עוד הרבה לפני הום סנטר ואייס, שהספיקו להשתלט על השוק. רצינו להיות ה-'רמי לוי' של התחום הזה. לפני מספר חודשים נסעתי פה על הכביש עם כמה מן האנשים (שלימים נהיו עובדים כאן), ראיתי שלט ׳להשכרה׳ וזהו, ידעתי שפה יהיה המקום שלי וכך היה״.
תסלח לי, אבל זה כמעט סימבולי שדווקא במצב "החרא" הזה מצאת הגשמה באינסטלציה.
רמי צוחק. "תשמע, כשמסתכלים על זה ככה, בהחלט" הוא עונה. בעיניו, ההגשמה צריכה להתחלק לשני חלקים: אישית וכלכלית.
"בפן האישי, הכל בסדר. אשתי מחזקת אותי, ילדיי איתי – ברוך השם. בפן הכלכלי יש ירידות ועליות כמו לכולם. ליבי עם כל בעל עסק, אני חי איתם ואותם, כולנו באותה הסירה. לא מעט אנשים נמצאים בלי אוכל במקרר ובכנות, מדינת ישראל פשוט מחקה את תרבות הלילה, לא רק את בעלי המקומות אלא גם את אנשי הסאונד, התפאורה ואין ספור אנשי מקצוע אחרים שהיו לב ליבו של הדבר הזה שנקרא "בילוי". כולי תקווה שיהיה לנו לאן לחזור כשהכל ייגמר. עד אז, אמשיך ליהנות מהשיח והשירות שניתן ללקוחות שמגיעים לחנות בתקווה לתת שירות בעתיד גם ללקוחות אחרים שיגיעו לחגוג בחרמון".