הסיפור של דבורה דה לוקה די שונה ממה שאנחנו רגילים לשמוע. היא התחיל את דרכה בחיי הלילה כמלצרית ורקדנית במועדונים בשכונות העוני של נאפולי, עד שנפגשה עם ג'וספה צנאמו, דיג'יי ומפיק מנאפולי גם הוא, שעזר לה בתחילת הדרך. הדיג'יי החלה לעבוד על הידע המוזיקלי שלה, גילתה ז'אנרים חדשים ופיתחה את הכריזמה שלה במהרה. כיום היא כבר כוכבת גם על העמדה וגם ברשתות. הדיג'יי השתתפה בהפקת "Cercle", ומתחזקת חשבון אינסטגרם עם יותר ממיליון עוקבים.
בחודש הבא דה לוקה תגיע לישראל בפעם השנייה שלה - בלוקיישן שנשמר בסוד בכוונה אך נחשב ב"לב תל אביב" על פי המארגנים, Sound TLV Group - בשביל לנגן. לפני זה, אנחנו רצינו לשמוע ממנה גם מה יש לה להגיד על סצנת הטכנו, ישראל, והעולם בכלל. היה לה המון מה להגיד.
המוזיקה האלקטרונית, שעד לא מזמן אפשר היה למצוא אותה רק במרתפים ומועדוני אנדרגראונד, סוף סוף נמצאת בכל פסטיבל גדול. מה את חושבת הביא לשינוי?
"אני מאמינה שזה כוח השיתוף. כשמשהו חודר לדם שלך, במהרה הוא הופך לנגיש לכולם. במיוחד מוזיקה שהופכת לשפה בה אנשים יכולים להשתמש בשביל לתקשר, גם אם הם לא דוברים את אותה השפה. במקומות הענק האלו, עם 4-5 אלף איש, כולם מאזינים לאותה מוזיקה, כולם אוהבים מוזיקה".
מה לדעתך ההשפעה של סרטונים ויראלים כמו ה"סרקל" ומסיבות קונספט כמו של ה"בוילר רום" על תרבות חיי הלילה והקלאבינג?
"הפלטפורמות האלו הופכות למעשה את אירועי הבוטיק לנגישים יותר לקהל הרחב. הרעיון שעומד מאוחרי ה'בוילר רום' למעשה הוא שידור של מסיבות פרטיות עם מספר מועט של אנשים שהוזמנו לאירוע מיוחד. המיקום עצמו לא באמת כזה חשוב, אבל זה נותן לצופה הזדמנות להרגיש שהוא לוקח חלק במסיבה אקסקלוסיבית, שבמקרים אחרים כנראה היה קשה לו להיכנס". לעומת זאת, סרקל שם את הפוקוס על הלוקיישן. הם משתמשים בקסם של המיקום, ולרוב זה קורה בכלל בגלל הקשר ההיסטורי של המקום ומעולם לא נעשה קשר ביניהם למוזיקה.
כמות הפסטיבלים המקומיים בישראל הולכת וגדלה. זו צמיחה עולמית או שהקהל הישראלי פתאום גילה דבר חדש שהוא צמא לו?
"הפסטיבלים דווקא נמצאים במגמת עלייה בכל העולם. זה מראה שלאנשים יש רצון גדול מאוד לחלוק חוויות מוזיקליות עם אלפי אנשים ממדינות שונות, ולא עם כמה מאות במועדון סגור. אבל זה כיף לראות שאפילו במדינה כמו ישראל מספר האירועים הללו עולה".
View this post on Instagram
איך היית מתארת מסיבה טובה?
"מסיבה טובה צריכה כמה דברים, במיוחד דברים שלא ניתן לקנות. לא המיקום, לא המבנה (הייתי במסיבות מדהימות במקומות נטושים). זו האווירה שנוצרת מהמוזיקה, מהאורות ומהרצון לרקוד. לדעתי, יש קריטריון אחד שאי אפשר שיתפספס וזה עקביות בליין-אפ האירוע והמוזיקה. אנשים הולכים לאירועים כי הם יודעים איזו מוזיקה הם רוצים לשמוע כשהם יוצאים לבלות. ראיתי פסטיבלים ענקיים עם ליין-אפים ענקיים אבל בלי אנשים. זה קורה כי אין באמת קשר בין כל האמנים שהוזמנו לנגן".
נכון לשנת 2020, את מרגישה הבדל ביחס כלפי נשים בתעשייה?
"לשמחתי, אני עדה לשינוי חיובי בגישה בשנים האחרונות, אבל מדובר במאבק ארוך שעדיין לא נגמר. אני אישית עושה את התפקיד הזה כבר 11 שנה וביליתי לפחות 6/7 מהזמן שלי להילחם על המקום שלי, להשמיד דעות קדומות ולהתמודד עם דעות סקסיסטיות".
View this post on Instagram
איזו עצה את יכולה לתת לדיג'יי צעיר מישראל שהחלום שלו הוא לנגן בפסטיבלים הגדולים?
"אותה עצה שהייתי נותנת לכל דיג'יי מכל מדינה מדינה שהיא: לבלוט. חשוב מאוד להשאיר את טביעת האצבע שלכם".
מסר לקהל שקורא את הראיון?
"מוזיקה נועדה לשיתוף. כשאנחנו מאזינים לה אין דת, צבע עור או פוליטיקה, זה המסר שלי שאני מנסה להעביר".