הסכם השלום המסתמן בין ישראל לאיחוד האמירויות, זרק אותנו לראיון שקיימנו במאי 2019 עם אבי שמיילוב, הלוא הוא דיג'יי הטראנס האהוב אסטריקס. אז, במסגרת השיח אודות הפערים בין מדינת ישראל לתרבות הטראנס המקומית, סיפר הדיג'יי על כוחה של הז'אנר הזה ועל יחסי הציבור שהיא עושה למדינה. כמקרה בוחן, הוא חשף את ההזמנות המיוחדות והמתנות שקיבל משייח'ים מדובאי, כחלק מחיזוריהם, בתקווה לקבל הופעה פרטית.
עכשיו, כשמערכת היחסים הסמויה בין המדינות יוצאת לאור ועתידה להיחתם כחוזה לנרמול היחסים, אנחנו מגלים כי אסטריקס לא לבד. זה כבר כמה שנים טובות שאמנים ישראלים מהסקטור האלקטרוני מחוזרים ע"י שייח'ים מאזור המפרץ הפרסי שמנסים לשדרג את חיי הלילה באזור. "פניותיהם של שייחים מאיחוד האמירויות לאמנים ישראליים בבקשה לקיים הופעות פרטיות תמורת סכומי כסף מטורפים הן לא תופעה חדשה", טוען אבי יוסף, מנהל ההרכב אינפקטד מאשרום. "בשנים האחרונות אמנים מכל קצוות הקשת המוזיקלית מוזמנים לנגן בדובאי, אבו דאבי. גם בלוקיישנים אחרים על הגלובוס שמשמשים נקודות מפגש שלא מצריכות החתמת דרכון בנסיכות".
האם אי פעם אחת ההזמנות אכן תורגמה להופעה?
"לאורך השנים אינפקטד קיבלו אין ספור פניות בבקשה לקיים הופעות פרטיות עבור שייחים מאיחוד האמירויות, עם הזמן מספר הפניות ירד בגלל שני מישורים - הראשון הוא חוסר היענות עקבי מטעמנו להצעות האלו, זוהי מדיניות שנקבעה על ידינו על מנת לא לסכן בשום שלב מקצועי, אפילו בפרומיל, את חברי הלהקה, גם לא עבור כל סכום כסף דמיוני. המישור השני הוא כמובן מדיניות ממשלת ישראל בכל הקשור לביקורים כאלה. למרות שיש לחברי ההרכב דרכון אמריקאי, עד כה לא הרגיש לנו שפעילות בשטחי האמירויות הוא משהו רציונלי ועכשיו אפשר לזהות איזשהו שינוי, אני מאוד מקווה שאכן המציאות תשתנה לטובה".
יוסף ואינפקטד מייחלים למציאות חדשה ולתקוותיהם מצטרפים גם אבירם סרחאי ומתן קדוש, חברי ההרכב האלקטרוני ויני ויצ'י. גם הם, כמו הקולגות, מחוזרים ע"י הלקוחות הפוטנציאליים מאזור המפרץ הפרסי ועכשיו לראשונה, מוכנים לשקול את ההצעות. "קיבלנו לא מעט פניות במשך השנים ממדינות ערב", סיפרו מטעם הצמד. "אחת מחברות הבוקינג שלנו יושבת בהולנד ומנהלת הרבה אמנים בעלי שם עולמי. הם עובדים עם כמה וכמה מארגנים ממדינות ערב וכל כמה חודשים אנחנו מקבלים פניות רשמיות להופיע במדינות כמו מלזיה, אינדונזיה, פקיסטן ועוד.
"ממש לפני שהתחילה הקורונה, המנהל שלנו קיבל מייל מאחת חברות האירועים הגדולות בדובאי שעושה אירועים פרטיים וממשלתיים והזמין אותנו להגיע לנגן בדובאי. עד היום מאוד נזהרנו אפילו לחשוב על להופיע במדינות כאלה אבל עכשיו עם כינון היחסים, אנחנו מוכנים לגמרי לשקול את זה. בדובאי ואבו דאבי ישנה סצנה אלקטרונית מאוד פורחת ויש שם מועדונים ברמות הגבוהות ביותר - אתם רק יכולים לדמיין איך הכל שם נראה מושקע. אנחנו באים לזה עם ראש פתוח. אין ספק שהשלום עכשיו יכול לפתוח דלתות להרבה אמנים ישראלים".
הדלתות עליהן מדברים מויני ויצ'י כבר נפתחו, לפחות פעם אחת ע"י אמן אחד. הוא סיפר על החוויה והוסיף שהוא מקווה שמה שמתחיל בדובאי עוד ייגמר באיראן. ויש לו מסר ברור בנוגע לעתיד המשותף שלנו על כדור הארץ. "הפנייה הראשונה בנוגע לקיום הופעה במדינה שלישראל אין איתה קשרים דיפלומטיים הגיעה כבר לפני 10 שנים, מספר אסטריקס. "זו הייתה שיחת סקייפ שלא נענתה, לא התייחסנו לזה כל כך ברצינות ובהמשך קיבלנו מייל מאותה הכתובת – מישהו, איפשהו, רצה לבדוק את האפשרות לשתף פעולה כשעל המכתב הייתה חתימה של חברת הפקות מקומית שמשתפת פעולה בין היתר גם עם הממלכה של איחוד האמירויות".
ההצעה ההיא נענתה בשלילה על ידי הדיג'יי אבל הוא מספר שזה הוביל ל"רומן התכתבויות" שנמשך 4 שנים בהן ניסו לבחון את ההצעות השונות ולמרות הרצון הטוב הם היו די שליליים בנושא. למרות שהייתה לו אפשרות להוציא דרכון רוסי, בזמנו הוא שזה קצת ריסקי. "הם לא התייאשו וניסו למצוא פתרונות ביניים כמו להטיס אותי להודו ומשם להטיס אותי במטוס פרטי לדובאי ומשם היישר במסוק לכיוון גן החיות שנמצא בחצר של אחד השייח'ים המקומיים. בתמונות זה היה נראה כמו מבצר ובתוכו ג'ונגל אקזוטי שנועד לקיים מסיבת יער. זה לא יצא לפועל אף פעם".
מבאס.
"בהמשך הייתה לי סגירת מעגל עם אותו אדם שהזמין אותי. הוא הגיע במיוחד למלון שלי בהודו בזמן שהייתי בטור בשביל לפגוש אותי. הוא הביא לי מתנה בצורת מגן דוד. סיכמנו שברגע שיתאפשר לי לנגן אצלו זה מה שיקרה, זאת הייתה פגישה חמימה שקרתה כבר לפני קרוב לשנתיים. בהודו זה ידוע שמעריצים שמגיעים ממדינות כמו איראן, לדוגמא, פשוט באים למלונות בו מתאכסנים האמנים ומביאים להם פוסטרים כדי שיחתמו, חלקם מתעקש להביא לך מתנות ועם חלקם אני מוצא לפעמים שעה של שיח בלובי. מדהים לגלות בשעה איזה אנשים יש בעולם הזה, להבין מה הם מוכנים לעבור כדי לפרוק, לרקוד – חלקם טס עד לגואה וחלקם מקיימים מסיבות מחתרת".
יש לך הרבה מעריצים בצד הזה של הים התיכון?
"יש לי קרוב לחצי מיליון עוקבים באינסטגרם? אחרי ישראל, ברזיל ומקסיקו, קהל האוהדים הגדול ביותר מגיע בכלל מאיראן. לצערי, יצא לי בעבר לשמוע על צעירים שנעצרו בטהרן ועונו במשך שבוע כי שוטרים תפסו ברכבם בקבוקי אלכוהול. אני לא נכנס לפוליטיקה, אבל מאחורי כל הדעות והאג'נדות עומדים בני אדם וצר לי שאנחנו מוגבלים מלקיים אינטראקציה עם אנשים שונים בגלל שמנהיגים בכל העולם חוצצים בינינו באמצעות תפיסות והחלטות שגורמות לנו להתרחק אחד מהשני, המוזיקה היא באמת אחד הדברים שמצליחים להשאיר אותנו מחוברים".
ויצא לך להרגיש מחובר?
"פעם אחת הופעתי באפטר של ראפר אירני בטורקיה, זה קרה בוילה בה הוא מתגורר לסירוגין. היו שם 7 גברים ואני לא מגזים, 50 בחורות, מכוניות יוקרה ומה שאתה לא רוצה בחצר".
איך היה המגע האישי איתם?
"אני לא ממהר לדמוע, אבל זה היה רגע מרגש שלווה ממש בבכי של התרגשות. עבורם, לשמוע מוזיקה אלקטרונית זה אנדרגראונד אמיתי, יש חיפוש אמיתי אחר התשובה לשאלה 'איך עושים כזו מוזיקה?', ממש כמו זה שנערך בישראל של שנות ה-90 המוקדמות. החוויה שהם חשים היא לא טכנית - היא מלאה בקסם, במסרים, בהתגלות. כשהם חשים את זה (ולרוב לא ב-100 אחוז פוקוס), קורה להם משהו עצמתי חזק מאוד שמביא להמון חיבוקים שלא פעם צריך ממש לנתק בכוח. הם באמת אנשים חמים".
אתה חושב שמה שמתחיל באיחוד האמירויות עלול עוד להיגמר באירן?
"אני חושב שכולנו חייבים לעשות מאמץ כדי לחיות אחד לצד השני בשלום, אהבה וסובלנות ולהכיר בתרבויות השונות, אני כבר הספקתי לגלות את העומק התרבותי שנמצא באזור הזה של מדינות המפרץ ואפילו חשבתי לבסס את האלבום הבא שלי בהשראתו האוריינטלית - מדברית. הלוואי שיגיע יום ובוא נוכל לקיים איזה אירוע שאנחנו רוצים בכל מקום שאנחנו רוצים ולא מתחת לרדאר ואתה יודע מה, גם בלי מטוסים ומסוקים פרטיים למרות שזה כיף גדול. עד אז, אני בטוח שנרמול היחסים בינינו לבין חברינו באיחוד האמירויות יניבו רק טוב לשני הצדדים וכשזה ייחתם, אני אהיה הראשון לעלות על המטוס הראשון שייצא לכיוון".